"זה קר"- הוא טוען וממשיך לבכות.
"חשבת שזה יהיה חם?"- גיחכתי.
"אז זה אומר שטעיתי?"- עם הדמעה על לחיו.
"זה לא אומר כלום, רק דבר אחד"- הפכתי לרציני ברגע.
"מה?"- עם עוד דמעה קטנה הזולגת מעינו הימנית
"שאין דבר כזה קרח חם!!!"
הוא חייך.

מסקנה: מטעויות לומדים!

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

לי אישית הפריע המשפט "הוא חייך". אני לא יודעת אם המשפט "הוא חייך" זה בדיוק מה שרצית לומר. יש מין דבר כזה שאתה בדרך להרגע מהבכי, מוציאים מין חיוך קטן עם דימעה. קשה להביע זאת דרך מילים.

יש הרבה יותר מסקנות שאפשר להשיג מהדו שיח הזה:
1. הוא בוטח בך ולכן מאמין לכל מילה שלך. אולי הוא ילמד לא להאמין לך ולא לבטוח בך בעתיד.
2. שהוא יודע מה ההבדל בין קר לחם (בן כמה הוא בכלל?)
3. אני מניחה שלפי המשפט "שאין דבר כזה קרח חם" אפשר ללמוד שכבר היה לו מספיק ניסיון בחיים כדי לדעת שקרח זה תמיד דבר קר. אבל בתור פעוט הוא מאמין עדיין שהכל אפשרי ויש דברים שהוא לא יודע עדיין ומוכן לחקור אותם, ואם מישהו אומר שיש קרח חם, אז זה אמיתי וקיים ואפשרי.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...