הראש מתפוצץ כבר לכאן ולכאן,
ולא ברור לי , מה לא מובן.
לחץ עוטף מכל הכיוונים,
והאנשים רק מתרחקים ומתרחקים.

תהיות של כן ולא באוויר,
פחד גדול, ואני מול הקיר.
עיניים גדולות שתמיד ברצפה,
ושתי גומות ששכחו מה היה.

מה לעשות ואיך להמשיך,
ממקום למקום ואין תהליך,
הכל מתקרב, קורה ועובר,
ואני לבד שוב מול המקרר.

יום ראשון, וכולם שוב יושבים,
מחכים וחושבים מה יהיה בחיים.
וכמעט לכולם כבר יש תשובה,
אבל רק בחיי הדעה משתנה.




כל הזכויות שמורות ל י. תמר

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

יש פה דברים שכולנו יכולים להזדהות איתם. כתבת בצורה מעולה.

השיר בנוי בצורה חרוזית, בבתים שאפילו מזכירים מבנה של שיר שמח, שיר ילדים אולי. אפשר לקשר לזה את איך שלך עצוב, וכולם ממשיכים בשלהם, שמחים. ממש כמו המבנה של השיר.

פשוט מצויין. כל הכבוד

אהבתי את הצורה הפשוטה שבה י.תמר העביר/ה את המסר.

שיר חביב,
puzpuz.

אהבתי את השיר.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אהבתי את התחושה שתיארת בשיר
בין החיפוש למציאת התשובה
המשך לכתוב המשך הלאה
אסוף שברים ותארה
איך הכל יסתדר בסופו של דבר
עינת