18-10-2009, 09:43
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.09.09
הודעות: 6
|
|
על ציוד ובני אדם
סוגיית חייל החי"ר איננה פתירה על ידי נוסחאות ,טבלאות, או עיצוב כזה או אחר. כמו כל דבר שקשור לבני אדם, כל מקרה הוא לגופו והתאמה אישית למצב בכל רגע נתון היא המפתח. גם ציוד שמתאים על פי מפרט ל 95% מהאוכלוסיה, יתאים לאוכלוסיה זו רק בחלק מהמקרים ובחלק מהזמן. חייל שהרגיש בנוח עם ציוד אתמול, עשוי שלא להרגיש עימו בנוח מחר. הבעייה חורגת מהמימד הצר של הטכנולוגיה ודורשת הסתכלות רחבה יותר ברמת תפיסת הבעייה: חייל חי"ר איננו פלטפורמה וכל נסיון לצמצם אותו לכך נדון לכישלון מראש. התפיסה הביהביוריסטית/פיזיולוגית של בני אדם כמכונות אנושיות צריכה להתרחב ולכלול הבנה סובייקטיבית וארגונית.
ברמה הסובייקטיבית, לדוגמא, חיילים יסחבו את המקסימום שהם מרגישים 'בסדר' איתו כדי שיהיה להם 'נוח'/'בטוח' יותר - יותר תחמושת, יותר אוכל, פריטים אישיים, וכו'. גם אם מישהו יצליח להוריד בדרך פלא את המשקל של ציוד הלחימה לרמות שאינן אפשריות כיום טכנולוגית, עדיין יהיו חיילים שישאו משקל עודף כי הם יכולים.
ברמה הארגונית, צבאות מפתחים ציוד מול תרחישי מפתח וכאשר ישנה בעייה תקציבית, התרחיש המסוכן, ולא בהכרח השכיח, הוא זה שנבחר לתרחיש הייחוס. לחימה מול כוחות גרילה שמסוגלים לשנות את אופי הלחימה שלהם במהירות, לוקחים סיכון אירגוני שצבאות ממוסדים אינם יכולים לקחת, מאלתרים, ונתמכים במיטב הטכנולוגיה המודרנית, מהווה אתגר שמערכות גדולות מתקשות לעמוד בו כשמדובר בפיתוח אמל"ח. פיתוח מהיר לפיתרון אד-הוק הוא זמני ומוגבל, פיתוח סדור לפתרון אפטימלי ורחב היקף לוקח זמן ועשוי לא להתאים למציאות.
מה עושים? מחפשים את המענה ברמת היחידה/מסגרת.
משקל של ציוד הוא פונקציה של יכולת מבצעית נדרשת ותו לא. כאשר המסגרת מסוגלת לאפשר לכל חייל בכל סוג פעילות להתאים את הציוד שהוא נושא למצבו האישי ולמצב הלחימה, הפתרון יהיה אופטימלי בהכרח. מבלי לפרט יותר ממה שניתן, שינוי ארגוני נתמך טכנולוגיה, יכול לאפשר אופטימיזציה ברמת החייל הבודד מבלי להתייחס אליו כאל 'פלטפורמה' או 'מערכת'.
כמעט כל צבא מודרני מוצא עצמו מתוסכל מתלונות החיילים על כובד המשקל שהם נושאים, בעיקר כשהם משווים את עצמם לאוייב לא קונבנציונלי. העובדה היא שתמיד תמצא טכנולוגיה חדשה שאילו נרכשה היתה משפרת את מצב החייל - החל ממערכות ממוחשבות קלות משקל עם צריכת אנרגיה מזערית וכלה במתקני נשיאה אלקטרו-מכאניים אישיים וברמת המסגרת. המירוץ הזה של מה שאפשרי טכנולוגית מול מה שאפשרי מבחינה הצטיידותית, תמיד יהיה לטובת הטכנולוגיה שטרם נרכשה. אין מדובר כאן, כמובן, בנסיון לתרץ ליקויים ארגוניים לוגיסטיים - מרגע שנקבעה התקינה לזמינות ציוד בכמות ובאיכות, לא אמור להיות לאף אחד תירוץ שלא לעמוד בתקן.
השורה התחתונה: המגבלה הבסיסית (וגם היתרון) של החי"ר תמיד תהיה קשורה לחלק הלא-טכנולוגי, חייל חי"ר עצמו - החכמה היא לפתור את הבעיה מתוך המגבלה ולא מחוצה לה.
|