22-01-2007, 17:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.11.04
הודעות: 6,986
|
|
העתקתי, אבל זה בעייתי כי העברית קצת מתבלבלת (הוא כותב מימין לשמאל, אבל חושב משמאל לימין), אז יכול להיות שיהיו קצת בעיות.
בכל מקרה מה השגיאה שאתה מקבל שאתה מנסה לפתוח את הקובץ? יש לך Acrobat Reader?
ציטוט:
הלייזר המוטס (ABL) שהיווה בעבר פרויקט הדגמה בקנה מידה מלא הורד לאחרונה לרמת הדגמת טכנולוגיה בסיסית בלבד. היו כאלה שחששו שמדובר בצעד הראשון לביטול הפרויקט אך לעת עתה הוא נמשך, אם כי ביעדים מצומצמים. הפעילות ממוקדת היום ביעד אחד בלבד :בצוע ניסוי הדגמה של יירוט טיל בליסטי בשלב ההאצה, ניסוי המתוכנן לסוף 2008 . כל הפעולות, תכנונית והנדסית, המוכוונות לגרסאות מבצעיות עתידיות של המערכת הוקפאו והמשכם מותנה בהצלחת הניסוי. יש לציין כי ניסוי היירוט יהווה את שיאו של מערך נרחב של ניסויים ובדיקות.
"ההורדה בדרגה" של הפרויקט ארעה פורמלית בפברואר השנה אולם מנהלי הפרויקט מסרו כי המיקוד בניסוי היירוט החל זמן רב לפני כן.
ראשי משרד ההגנה והסוכנות להגה מטילים (MDA) האחראית לפרויקט לא ראו טעם בהשקעת זמן ומשאבים בשלב המבצעי ללא שהוכחה קודם ההתכנות הטכנולוגית הבסיסית של מערכת שמורכבותה גבוהה ביותר, גבוהה משמעותית ממה שהוערך בתחילה. גם שיקולים כלכליים שיחקו כאן תפקיד לא מבוטל. הפרויקט תוקצב בשנת 1996 בסכום של 1.1 מיליארד דולר אך באביב שנה זו ההוצאות עלו על 3.6 מיליארד דולר.
מטוס ה-ABL הראשון, בואינג 747 המלא במיכלים של חומרים כימיים, צינורות, משאבות ואופטיקה נמצא בשלבי הכנה לקראת סדרת הניסויים שתגיע לשיאה בניסוי היירוט. משרד ההגנה עדיין לא החליט סופית איזה טיל ישוגר בניסוי אך ללא ספק הוא ייצג סוג של איום זירתי אתו עלולים כוחות אמריקנים להתמודד ברחבי העולם.
בפרוייקט ה-ABL שותפות שלושת חברות ההגנה הגדולות בארה"ב. חברת בואינג היא הקבלן הראשי והאחראית לשילובים ולמערכת נהול המשימה. חברת נורתרופ-גרומן מספקת את מערכת הלייזר הכימי וחברת לוקהיד מרטין אחראית למערכת ההכוונה ובקרת הירי.
הפרויקט הותנע בשנת 1996 כאשר חיל האוויר האמריקאי הציע את ה-ABL כמערכת הניתנת לפריסה מהירה ומתן הגנה לכוחות אמריקנים ובעלי בריתם מפני טילים דמויי סקאד, כמ אלה שנורו במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. חיל האוויר צפה שהוא יזדקק לצי של שבעה מטוסים שיוכלו לתת הגנה סביב השעון בזירת איום מסוימת.
ליבו של ה-ABL הוא לייזר חמצן יוד עצום הצורך אלפי ליטרים של חמרים כימיים שיש להזרימם בקצב גבוה. מגהוואטים של עוצמת קרינה מוקרנים דרך צריח מסתובב בחרטומו של המטוס. הקרן, השומרת על מיקודה בעזרת אופטיקה מסתגלת, המפצה על השפעות הטורבולנציה, תכוון למרחק העולה על 100 קילומטרים, אל טילהאיום כדי להשמידו.
הכוונה היא להשמיד את הטיל, יחד עם הרש"ק שלו מעל למדינה המשגרת, וכך יהפוך הלייזר המוטס גם לכלי הרתעה.
לייזרים נוספים על המטוס משמשים לעקיבה אחר הטיל ולחישת מצב הטורבולנציה. מדידות אלו מוזנות למחשבים הפועלים באמצעות מראות מסתגלות גמישות לתקן את חזית הגל ולשמור את הקרן ממוקדת על המטרה.
כאשר הותנע הפרויקט במימונו המלא של חיל האוויר הכוונה הייתה להגיע למערכת מבצעית כבר בשנת 2006 , אולם מאז סבלה התוכנית מסדרה של דחיות ומועד הניסוי הראשון נמצא בפיגור של 6 שנים מאז המועד המתוכנן הראשון ב-2002 . ראש הפרויקט בבואינג, שהוא גם סגן נשיא בחברה, מודה כי בתחילת הדרך לא הוערכה נכונה הסיבוכיות האדירה הנגזרת מדרישות העוצמה והדיוק של המערכת. במהלך הפיתוח התברר כי הצורך לפתור את בעיית הזיווד של מבוך הצינורות והמיכלים של הלייזר הכימי מעכב את ניסויי הטיסה של המערכות האחרות – בעיקר מערכת בקרת הירי והאופטיקה המדויקת.
הפתרון היה לקנות גוף מטוס ישן ולהשתמש בו כמעבדת אינטגרציה על הקרקע לשילוב מערכות הלייזר בעוד שאב הטיפוס עצמו שימש לניסויי הטיסה של שאר המערכות. סך המכלולים שוקלים יותר מ 100- טונות והם ארוזים בצפיפות כך שפנים המטוס נראה כמו צוללת. משקל זה, שהלך ועלה מאז תחילת התוכנית נשאר יציב פחות או יותר בשנתיים האחרונות. כלי תכן מתקדמים, שיכלו לסייע בשלב התכן המוקדם, נכנסו לשימוש בשלב מאוחר יחסית כדי לסייע בפעולות ה"שרברבות" והחיוט במטוס.
למרות העיכובים, שתי אבני דרך עיקריות הושגו בשנת 2005 . אבן הדרך הראשונה הושגה ביולי 2005 והיא כללה הטסה של המערכת האופטית ומערכת ניהול הקרב והוכחת פעולה תקינה באוויר. בדצמבר אותה שנה הופעל הלייזר כשהוא מותקן על הפלטפורמה הקרקעית. הלייזר הופעל 70 פעם, לעיתים מספר פעמים ברציפות ועם הפעלות שהגיעו לאורך של 10 שניות, יותר מהנדרש להשמדת טיל על פי מנהלי התכנית.
שנת 2006 הוקדשה להכנת מטוס האב טיפוס לקליטת הלייזר, פעילות שכללה הכנת חיזוקים, הנחת צנרת ועוד, לקראת ניסויי הטיסה הצפויים. המטרה האווירית הראשונה של ה-ABL הינו מטוס מסוג KC-135 שעל צידו מצויירת מטרה בצורת טיל בליסטי
הזנב של ה"טיל" מותקנות מנורות רבות עוצמה המדמות את חתימת השובל של טיל מאיץ. מטרה זו תשמש לבחינת לייזר המאיר לצורך חישה אטמוספרית (לייזר בסד"ג של מספר קילוואט) ולייזר העקיבה. מטוס המטרה מצויד בלייזרים משלו שיכולים לתת משוב מיידי על טיב העקיבה.
בתחילת שנת 2007 חוזר ה-ABL לבסיס אדוורדס שם יותקן הלייזר העיקרי. התקנה והבדיקות הקרקעיות שיבואו בעקבותיה ימשכו במשך כל שנת 2007 . בתחילת שנת 2008 צפויים להתחיל הניסויים האוויריים של המערכת השלמה.
במהלכם ישמש שוב מטוס ה-KC-135 וכן מטרות דימוי טילים אחרות. תוכנית הניסויים תגיע לשיאה בסוף שנת 2008 בניסוי שיכלול שיגור של טיל בליסטי אותו תצטרך המערכת המוטסת לגלות, לרכוש, לעקוב ולהשמיד. אם ניסוי זה יצליח יבואו בעקבותיו ניסויים נוספים מול מטרות שונות, ניסויים שיאפשרו איסוף מידע חשוב לשיפור התכן לקראת פתיחת תוכנית פיתוח בקנה מידה מלא. על פי ראשי הסוכנות להגנה מטילים אין משמעותו של כישלון בניסוי סגירת התוכנית, אך לאור התבטאויות בעבר זו בהחלט עלולה להיות התוצאה. ראש הסוכנות ציין בעבר כי גם אם יצליח היירוט, אך הלייזר יוכח כמערכת רגישה מדי הדורשת כיולים חוזרים ונשנים, לא ניתן יהיה לפתח מערכת נשק מעשית.
כחלופה מפתחת הסוכנות את מיירט האנרגיה הקינטית שיגיע גם הוא לשלב הניסויים במהלך 2008.
מצד שני, למרות בעיות האמינות והתחזוקתיות הקיימות במערכת הנוכחית צופים מנהלי התכנית כי אם תהיה הצלחה בניסויי היירוט, יכנס אב הטיפוס לפעולה מבצעית אם יהיה צורך בכך.
|
נערך לאחרונה ע"י RP. בתאריך 22-01-2007 בשעה 17:14.
|