06-01-2007, 22:49
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
נו, חזרנו לדיכוטומיה המשעממת שקובעת ש"אם אין שלום - אז יש מלחמה"?
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי מצפון שמתחילה ב "בא כותב אחד, החליט שמישהו ערך השוואה נואלת בין רוצח לקורבן והרי לך מנטרה"
הבן, לו הכוח הישראלי המופעל כנגד הפלסטינים, היה בפרופורציה דומה לכוח שמפעילים הפלסטינים
כנגד ישראל - צפון רצועת עזה הייתה מדבר שממה (לא אשמתנו שאחוז דומה מהכוח שלנו, הוא גדול
בהרבה אבסולוטית מאותו אחוז ביחס לכוח הפלסטיני...). לו נהגנו בצורה כזו, היית יכול לדבר על
"שני הצדדים". למרבה הצער (של שנינו - שלי, בגלל שההבלגה הורגת אותנו; ושלך, בגלל שהטיעון
שלך על "שני הצדדים", לא שווה את הפיקסלים שהוא תופס על המסך), ישראל מפעילה כבר שבועות
פחות כוח אבסולוטית ממה שמפעילים הפלסטינים (וגם כשהפעילה כוח, הוא היה שבריר אחוז ממה
שהיה הופך אותו לפרופורציונלי להפעלת הכוח הפלסטינית).
מסיבה זו, כל דיבור על "שני צדדים" הריהו השוואה בין תוקף למותקף - ובמקרה של מדינה העומדת
מול ישות טרור, מדובר על השוואה בין רוצח לנרצח.
אני מבין שבעיניך אם אנחנו אינינו מושלמים לחלוטין עפ"י המוסר המזוייף שלך (אותו "מוסר" שגורם לך
לחשוב שהבלגה על טרור כנגד אזרחים שלך, עושה אותך צדיק גדול יותר, מזה שדווקא כן מעדיף
להגיב ולהגן על אזרחיו - כן, גם במחיר של סכנה לפגיעה בטעות באזרחי אוייב, המשמשים מגן אנושי
למחבלים)
, אזי אנו שווים בפשעינו לאוייב - אבל זוהי דיכוטומיה של חסיד אדוק (מהנוסח של "אם אינך מקיים
את כל המצוות האפשריות, הרי שהינך חוטא הראוי לגהינום"...), שאין לה שום קשר למציאות.
במציאות, בעולם הלא-שלומיסטי, יש לנו מצב שבו תוקפן כרוני עומד מול מותקף כרוני שקושר
לעצמו את הידיים והרגליים, מסכן את אזרחיו (אלה שגרים בפריפריה, כמובן...), וחושב שזה עושה
אותו למוסרי יותר...
באשר לדבריך על הרקבון והשחיתות הפנימיים: אכן, המדינה הזו מסריחה עד לב השמיים בכל
הנוגע להתנהלותה הפנימית, וכן, זה משפיע על התנהלותה בכל הנוגע למצב הבטחוני, אבל זה
דווקא עובד הפוך מהטיעון שלך: הרקבון של המערכת, גורם לבכיריה להגן על עצמם מפני שלטון
החוק, ובישראל הדרך הכי טובה להתגונן מפני שחיתות פנימית - היא בפייסנות חיצונית. אחת
הסיבות לאפסות התגובות שלנו כנגד הטרור, היא הרקבון הפנימי. ההנהגה פוחדת שימוצה עימה
הדין, ע"י שלומיסטים אדוקים, המכהנים בצמרת מערכת המשפט, ועל כן היא קונה את האכיפה
הסלקטיבית, באמצעות אימוץ מדיניות רופסת במיוחד כלפי הפלסטינים (שהשלומיסטים עדיין
מקווים שתישא פרי ותביא לנו את השלום המיוחל...).
|