10-01-2007, 10:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 18.09.06
הודעות: 117
|
|
|
מאמר יום סיירות 9.1
אין שונה מימי סיירות האחרים.
הגעתי ב8 וחצי לוינגייט (אני מהצפון והאוטובוס היה רק ב6 בבוקר), שםחיפשתי את האוהל הלבן הגדול,
הלכתי קצת לאיבוד בוינגייט אבל בסוף מצאתי את יעדי. ראיתי שם כבר חברה עומדים בקבוצות
ואיתם חיילים מהכושר קרבי. הלכתי למכולה ומשם לרופא (שבהתחלה שלח אותי לרופא השני
כי הדופק שלי היה גבוה בגלל הקור- הייתי עם מכנסיים קצרות וחולצה קצרה) הרפוא אישר לי,
קיבלתי ת'מספר 357 והיצטרפתי לאחת הקבוצות.
משם התחילו החיילים קצת לעשות לנו חימום סביב עץ שם למעלה. סבבה התחיל הבר אור.
עמדנו שץי טורים כל טור מהצד השני של קו לבן ארוך והתחלנו מרפקים, הייתי עייף ועשיתי 40
אח"כ עשינו בטן, עשיתי 60 ואח"כ יצאנו ל2000 על שביל עפר. לפי דעתי במנוגד לדעות האחרות
פה של אנשים, ההמסלול הלוך חזור היה פחות מ2000! (לפי דעתי). הקיצר לא הייתי טוב והגעתי 44
מתוך 60. סבבה, אח"כ הלכנו מילאתי שאלון העדפות (כי שכחתי) סימנתי 1)מטכ"ל 2)שייטת 3)חובלים
קיבצו אותנו שם בחול הוחלו להקריא מספרים ולאיזה קבוצות הם (בינתיים קפאתי מקור). הקריאו ת'מספר שלי לקבוצה 7. באתי והם נראו לי אחד אחד ספורטאים שאין מצב אני עובר איתם (הם היו צוות טוב התחלנו משום מה 18 בקבוצה וסיימנו 12). סבבה הגיעו אלינו שני מפקדים ממטכ"ל ושלח אותנו לקחת ציוד ולעמוד בשלשות. אח"כ הלכנו לדיונות הגדולות ושם היצטרפו אלינ שני מפקדים מהשייטת. אחד ממפקדי השייטת היה המפקד העיקרי שלנו כל השאר לא עשו כלום! ככה זה כשאתה
מהשייטת (אללה שייטת-תבינו אח"כ למה אני אומר ככה). אוקיי הוא שלח אותנו לסבב תיזוזים בזמנים בלתי אפשריים (אני גם מזכיר כי הדיונה של הקבוצה שלי הייתה דיונה לא גבוהה אבל
במקום את חפירה למעלה היה לנו מין שיח גדולה כזה שאותו היינו צרכים להקיף יחד עם כל הדיונה).
אח"כ התרגיל הפך של להיות של סדרי הגעה. "צא" המפקד לוחש. ככה כמה פעמים כשלפתע הרגשתי סחרחורות. המפקד שלח אותי לרופא וחשבת כבר זהו אני מופרש רפואית מיום סיירות!
נחתי 20 דקות, שתיתי ואז הרופא שלח אותי חזרה. מכאן אמרתי לעצמי שלא משנה מה אני לא פורש ואם יש לי הרגשה כזאת לא מראה אותו. יאללה אלונקה סוציומטרית! הגעתי וכבר התחלתי להפגיז
ולהגיע בין 4 הראשונים רק 2 מקום ראשון אבל תמיד על האלונקה. כאן גם תמיד עמדתי בצד שמאל
מקדימה שכדאי גםלכם כי מי שעומד שם הוא זה שמחלק הוראות לאלונקה והמפקדים מסתכלים כך.
יאללה עוד כמה מקצים של אלונקה סוציומטרית ומנוחה של 10 דקות. שותים. אח"כ עוד מקצה ש אלונקה סוציומטרית. כאן הגעתי עוד כמה פעמים בין ה4 הראשונים אבל לא כמו מקודם.
חשבתי כבר זה לא ייגמר והיינו אותם חברה כל הזמן על האלונקה כשלפתע המפקד מורה לנו לא להרים אלונקה ולנוח. יש!!! 10 דקות לשתות ואז למלות שקים. נגמרת המנוחה ואז שמים את השקים בין הרגליים שלכם ואז זזים צעד אחד ימינה לשק שמימינכם. הבחור שלידי פוצץ את השק וחשבתי שאני לא אסיים ת'תרגיל שקים. המפקד הסביר לנו מה התרגיל ( פשוט תעלו ותרדו את הדיונה).
אותי שאל המפקד של הצוות את איך את מרימים את השק. הסברתי. תיתנדבו גם אם לא שואלים אף אחד. ככה עשיתי במשך חצי שעה בערך כשהכי טוב אצלנו עשה 17 אני השני עם 14. אל תישברו פה. אכן כן הקטע של הקשה ביותר נהרס גב תחתון ועד עכשיו יש לי כאבי גב וכתפיים. לא משנה מה אל תעצרו לשנייה אפילו אם מותר(וכן מותר). סיימנו עם זה והמפקדים הושיבו אותנו במעגל. הבנתי שלא עשינו אתי חפירה לעומת כל שאר הקבוצות כיוון שעשינו יותר מהם מקצים של אלונקה סוציומטרית. המפקדים שואלי אותנו שמות, איפה לומדים מה מגבירים, שאיפות לצבא....
אח"כ חוזרים למאהל הגדול מתיישבים שם במעגלים כל אחד והקבוצה שלו ועשים שאלום סוציומטרי
(אני לא משוויץ אבל הקבוצה שלי סימנה אותי כל פעם 1 חוץמ 2). יאללה מנוחה קטנה לא לפני שהרס"ר סינג'ר ת'קבוצה שלונ לסדר את כל הציוד. אח"כ מייבשים אותו איזה שעתיים כולל אוכל
ואז התוצאות. ראשון מקריאים מטכ"ל, החלום שלי. מתחילים לקרוא ואותי עדיין לא. כשסיים לקרוא
40 איש למטכ"ל היתבאסתי אחושילינג. חשבתי אני כבר לא מקבל כלום בגלל "שפרשתי" בגלל
הסחרחורת. הוא הקריא שייטת,. הוא היתקרב לסוף ופתאום אני שומע ת'מספר שלי! אני בשוק פתאום, א מבין מה- אני שייטת?! אבל סימנתי מטכ"ל, איך? הלכתי לקבוצה של השייטת וראיתי שם רק 16 אנשים קיבלו שייטת לעומת 40 מטכ"ל. התגעתי בעמי כי הבנתי שהייתי שפיץ ביום סיירות
והמפקדים החליטו שאפילו שאני רציתי מטכ"ל הם רוצים אותי בשייטת!!! אפילו שלא ביקשתי!
זה שונה לעומת אלה שביקשו ראשון שייטת. פה הם היו יכולים באותה מידה לשלוח אותי למטכ"ל
אבל הם רוצים לראות אותי בשייטת! וגם 16 איש מתוך 200 מושהו שסיימו! זה כבוד. כבוד לכל
מי שקיבל שייטת ונתראה ב21. יצאתי מאושר עם הזמיון לתל השומר, היתקשרתי לחברים חברות,
הורים....
רגע נגמר היום סיירות פה אבל באוטובוס קרה עוד משהו.ראיתי עוד קודם לכן שהמש"קית גיוס היפייפיה של השייטת עליי עין (תיצחקו אבל נכון). באוטובוס היו מלא מקומות ריקים והיא באה ושאלה אותי אם היא יכולה לשבת לידי. כמובן שהסכמתי. הקיצר כל הנסיעה צחקנו והכרנו אחת את השני.
היא סיפרה לידידה שלה שהכירה נער מתוק ומצחיק מאוד בעל עיניים יפות (יש לי עניים יפות באמת).
אח"כ לפני שנלכה החלפנו מספרי טלפון....
שיהיה לכם יוס סיירות מעולה! |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
