מי שלא זוכר בערך לפני חודשיים צ. קוריאה ביצעה ניסוי גרעיני, האמריקאים הבטיחו ש"עד כאן" והם יכנסו להם באמאמאמא ובינתיים לא קרה שום דבר. במזרח הרחוק יש לאמריקאים אינטרסים חשובים מאוד - דרום קוריאה ויפן המתועשות הגדולות והחזקות, וטאיוואן, שמשמשות לא רק בנות ברית חשובות ומאכלסות בסיסים אסטרטגיים, אלא גם מעצור בפני ההתעצמות הסינית, ולמרות זאת, ארה"ב למעשה הפקירה את המזרח הרחוק "הפקרה חמה", כלומר, ממשיכים 'לתמוך' (בעיקר במילים) במדינות אבל חוץ מזה כלום. כדי לענות על ההפקרה האמריקאית, שנתפסת בציבור היפני כבגידה של ממש, יפן מתכוננת לפתח נשק גרעיני ולהחיל מילטריזציה מחודשת אחרי עשורים של קיום כמעט ללא צבאץ לצערינו, המטורף בצפון קוריאה אולי מטורף, אבל גם לו יש גבול שפיות, מה שאין בכלל אצל האיאטולות המטורפות השולטות בפרסים. המלחמונת בקיץ שעבר הייתה רק הפגנת שרירים, הפרסים הוכיחו שהם מעצמה (ביחס לאיזור) במלוא מובן המילה - יש להם יכולת להילחם באויביהם ולהסב להם נזק די משמעותי בלי לתקוף אותם ישירות, מה שצפ"'ק לא תוכל לעשות לעולם. כאן אין לישראל אפשרות לשקול "מלחמה קרה" עם איראן תוך הרתעה הדדית, מפני שהמצב הגיאו-פוליטי שונה לחלוטין.

כמובן שבמזה"ת יש לארה"ב גם אינטרס לשמור על שדות הנפט ולא להפקיר אותם לחסדי איאטולות חולי נפש, כדי לא לקרוס כלכלית, פוליטית, מדינית, צבאית, תרבותית וכו' במקרה שהאיאטולות יסגרו את ברז הנפט (וזו גם הסיבה להתערבות המהירה של ארה"ב במלחמת המפרץ),אך שדות הנפט האלה הם מטרה משנית של הפרסים, לכן ארה"ב יכולה להרשות לעצמה להפקיר את ישראל, במקומה האמריקאים יכולים לחזק את מצרים, סעודיה או תורכיה.

בקיצור, עלינו להבין מהפרומו במזרח הרחוק כי מעמדה של ארה"ב כ"שוטר העולמי" מעורער עד מאוד, במיוחד תחת שלטון דמוקרטי רופס בשני בתי הנבחרים, לארה"ב אין רצון, ואני חושש עוד יותר מכך - אין יכולת, להתנגד לעליית כוחה של איראן, ובמיוחד לכוחה הגרעיני, שאומר השמדת ישראל ע"י הפסיכופטים מטהראן.

אז אתה בעצם מציג את המצב כמצב שכרגע אין לו פתרון חוץ מהעובדה שמדינת ישראל תושמד בסופו של דבר?

או שבעצם אתה חושב שאנחנו צריכים להתחיל להזיז דברים ולתקוף את איראן?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=12%2F03%2F2007&end_date=11%2F03%2F2010&-=.jpg]

"מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה אינו יודע דבר".

אם לא תיווצר מה שמכונה בגל-הירשית, "צריבה תודעתית" אצל האיראנים והערבים, על עובדת
היות ישראל גורם שיחזיק מעמד לטווח ארוך, הרי שניתן לומר בצער, שקשה לראות איך נחזיק
מעמד, מעבר למה שהחזיקה קודמתנו באזור - הממלכה הצלבנית.

כלומר שאתה מדבר על פתרון תודעתי/הרתעתי בלבד, ורומז או אומר שאין לעניין פתרון צבאי?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://gyous.djsgoa.co.il/forum/sign/gal.php?start_date=12%2F03%2F2007&end_date=11%2F03%2F2010&-=.jpg]

"מי שלא עושה לא טועה, ומי שלא טועה אינו יודע דבר".

הפתרון שלי בנוי על כך שלפעמים סטירה מכוונת היטב, מסבירה את העניין הרבה יותר טוב ממאה
דני גילרמנים שיושבים באו"ם ומשבחים את אירופה על עוד גינוי לישראל, ש"הפעם לא כלל את עובדת
היותנו המדינה הנפשעת ביקום, ועל כן מהווה שיפור רב בהשוואה לגינוי הקודם, ומוכיח את הצלחת
הדיפלומטיה...".
הפתרון שלי מבוסס על בדיחה עם זקן ארוך: אדם מגיע לבנק ומבקש להסב צ'ק על שמו. הפקידה
מסבירה לו שיש לחתום על גבו של הצ'ק, והאיש מסרב. היא מבקשת שיחתום שוב, והוא מתעצבן.
בפעם השלישית הוא זועם ודורש שיובא המנהל. המנהל יוצא, מסתכל על האיש ומבקש שייכנס
למשרדו. כאשר מסביר האיש שהוא מסרב לחתום על גבו של הצ'ק, נותן לו המנהל סטירה וצורח עליו
לחתום, האיש נבהל וחותם. כשיצא מן המשרד, שאלה אותו הפקידה מדוע התעלם ממנה כשביקשה
ממנו לעשות אותו הדבר בדיוק, אבל ציית למנהל - ענה לה האיש "הוא יודע להסביר"...
אני מאמין שמצבנו האסטרטגי החמיר מאוד כאשר שכחנו "איך להסביר"...

התקפה על איראן היא טירוף מוחלט, משום שזה יתן עילה ישירה לאיראן לתקוף אותנו,
בעוד שעכשיו הם משתמשים בחלום ההשמדה של ישראל כגורם מאחד את הערבים והמוסלמים
תחת שרביטם. מבחינה מעשית אפילו ארה"ב נרתעת ממכה צבאית, לא כל שכן אנחנו, התלויים
בארה"ב.
על רקע כל זה, לבנון 2 הווה נזק עצום למדינה, שכן חשף חולשה ועליבות, שאפילו מלך ירדן
לא מהסס לדבר על כך בפומבי.
הפשע הוא שהפושעים האחראים לכשלון המחפיר הזה עדיין יושבים על כסאותיהם.

אין דרך בעולם שבה ישראל יכולה לא להכריע כוחות חזבאללה שבמרחק יריקה מהגדר - ללא כשלון
ענקי של דרג הפיקוד הבכיר והדרג המדיני (שהססנותם בפעולה הקרקעית בתחילה, והתיחסותם
אליה כאל לא יותר מפוטו-אופ בהמשך, עלו לנו גם בדם וגם בהישגים אופרטיביים).
במצב נורמלי, לא היה צריך אפילו תכנון צבאי מבריק במיוחד. כוח קהה חושים היה מצליח יותר מכפי
שאנו הצלחנו עם כל ה"תחכום" שהופעל. למעשה, הסיכויים שנגיע להישגים כה עלובים, היו קטנים
מהסיכויים שנגיע להישגים ממשיים...
מבחינת יכולת, הייתה ויש לנו היכולת "להסביר". השאלה עד כמה היא נוטרלה משיקולים שאינם
צבאיים טהורים, וניתן לומר בעצב שהיא נוטרלה קשות, באופן שבו את המחיר לנטרול שילמו אזרחי
הצפון (שנדהמו לגלות ש34 יום הם סופגים, מבלי שצה"ל מצליח לעצור ירי שמגיע לכל היותר
מעומק של 20 ק"מ מהגבול, ובדר"כ מגיע מלא יותר מק"מ ספורין מהגבול).

התקפה על איראן אינה אופצייה ראשונה - ועדיף שארה"ב תעשה זאת (מי שחושב שאת התכנית
הגרעינית האיראנית יפרקו בדיפלומטיה, מוטב שיקרא מעט על פירוק הגרעין הצפון קוריאני בעזרת
דיפלומטיה, אותה ניסה קלינטון בשנות ה90...) - אבל לא בטוח שהמצב הפנימי יאפשר זאת,
ובמקרה כזה, הטירוף המוחלט יהיה לא לפגוע בהם בעצמנו, שכן איראן גרעינית זה מצב שאין
לנו שום יכולת להתמודד עימו. זו לא בריה"מ השפוייה שעימה מתקיים מאזן אימה. באיראן שולטים
פסיכיים שמדברים על הבאת המהדי באמצעות יצירת כאוס...