|
גיבשו 669- המאמר
טוב אז הגיע הזמן לכתוב מאמר...מאז היותי ילד, תמיד חלמתי על הרגע בו אכתוב מאמר על גיבוש...ומפאת ייאוש ואכזבה מהגיבוש הקודם (מטכ"ל) רגע מיוחל זה נדחה לגיבושון ההמשך. 669.
נכון, אמנם גם את הגיבוש הזה לא עברתי, אבל הסיבה היחידה (האמנם?) היא שביקשתי לא לעבור J...
מאמר זה נכתב למען המתגבשים הבאים גם כדי שיקל על חוסר הידיעה, וגם שיעזור למתגבשים בעזרת טיפים והצעות שלי (ויש הרבה מה ללמוד ממני J ).
והרי למאמר:
12 לנובמבר, 2006, מחזור גיבוש ראשון.
לאחר בדיקת הא.ק.ג, ובקבלת הזימון, מתייצבים בשעה 7 בתחנה מרכזית של הראשון לציון. פוגשים מלא מכרים ( הגיבוש הזה היה רק של מסיימי מטכ"ל), לאחר המתנה מרובה וביורוקרטיה מייגעת ( עדיין, צהל) עולים לאוטובוס, טיולית, לבריכה, בריכה ציבורית שפשוט סגרו אותה לכמה שעות, שהיא מחוממת וכיפית!
מתחילים קצת להתחייל (מקבלים מספרים וחולצות) ומתחילה סידרת הבדיקות:
תחנת משקולות- משקולות מושחלות לחגורה, וצריך לחלץ כמה שיותר, מעומק הבריכה בנשימה אחת.
תחנת קנה ומסיכה- להוציא את המים מהמסיכה, מתחת למים, ואחר כך להשאר זמן מה מתחת למים בעזרת השנורקל בלבד.
תחנת שחייה- בריכה של חזה, בריכה של חתירה, ואז לשחות 2 בריכות לרוחב, עם כמה שפחות עליות לאוויר. פה אני חייב לספר סיפור אישי... אני הייתי האחרון מכל הגיבוש שהיה צריך להשלים את התחנה הזאת, והייתי לבד.. והשעה של המבקרים להכנס לבריכה הגיעה, ואוכלוסיית המבקרים בבריכות בשעות כאלה היא רק זקנים, ואז מצאתי את עצמי מנתב את דרכי בשחיית חזה דרך מלא זקנים, היה מאד משעשע וראיתי גם את המדריך מגחך...
תחנת קשירות- המדריכים מציגים מספר קשירות וצריך לנסות אחריהם.
תחנת פירוק נשק- נגב במקרה שלנו.
תחנת ריטמה- או פיטמה, המדריך מראה איך לובשים, ואנחנו אחריו.
אין כל כך הרבה מה להרחיב על התחנות, המדריך מסביר על כל דבר מה עושים, מי שיש לו את זה, מצליח, מי שאין לו.......אגוז זאת אחלה יחידה, לא? J
ואז מגיעה התחנה הכי מגניבה- טבעת לחץ, בטח שמעתם: כ-15 חבר'ה נכנסים למים העמוקים, צריך להחזיק בבחור שלפניכם בכתפיים, עכשיו הדגש על ה"להחזיק", טבעת לחץ זה התרגיל הכי קל שקיים, בתנאי שכולם יניחו את הידיים על הכתפיים שלפניהם, אבל יניחו!! לא צריך ללחוץ, לא צריך להטביע, אני יסתדרתי יפה מאד ככה, ואני מאמין שכולם יכולים (אבל משום מה זה לא קורה), קצת טובעים, קצת נחנקים, אחרי זמן מסויים (יש אומרים שזה 5 דקות, אני לא מדדתי לכן לא אומר 5) מחליפים צדדים. עוד כמה דקות ונגמר, לא צריך להלחץ מהתרגיל הזה יותר מידי.
מסיימים עם תרגילי הבריכה, ומקבלים את שאר הציוד הכולל מכנסיים צבאיות, אפוד (פינוק, לעומת מה שהיה במט"כל, פה קיבלנו באמת משהו נוח, מרוב שזה היה נוח חשבתי לישון איתו בלילה), ברכיות (עדיין לא הבנתי בשביל מה הן נחוצות, אחרי הצעד הראשון איתם, הן מגיעות לקרסוליים, ושם נשארות עד סוף הגיבוש), ארבעה מימיות, תד"ל, שק חול, וזהו.
עולים שוב על הטיוליות, אחרי שהצתוותנו לצוותים, ונוסעים לתל נוף! יש!
כידוע, ברגע שיורדים מתחיל מסע זחילות, אז תתכוננו J למרות שאין באמת מה להתכונן, אולי לקרוא שמע ישראל או אללה אכבאר, או משהו כזה...
וכן, יורדים, והמדריך שלנו, ברגע שירדנו מהאוטובוס, בנונשלנטיות משוועת אמר " טוב, אנחנו נעשה מסע זחילות קצר, אז... יאללה לזחול אחרי" בידיוק במילים האלה באדישות גמורה... עוד משהו בקשר ליחס של המדירים, מאד מיוחד, היחס בין המדריכים בגיבוש לחניכים שווה ליחס בין זוג זרים שיושבים אחד מול השני בספסל המרובע באוטובוס עירוני... כלומר אין דיסטנס אפשר לצחוק קצת עם המדריכים (בגבול הסביר) עדיף לקרוא להם בשמות, אבל עדיין כפופים לכל מילה שלהם...
טוב אז זוחלים...עם כל הציוד עלינו, כ-100 מטר עד שמגיעים לרחבת חול גדולה, כל צוות מוצא לעצמו פינה, מניחים את הציוד האישי בצורת מעגל (המדריכים דואגים לזה, אנחנו עסוקים בזחילה) ומממשיכים לזחול במעגל.. בשלב מסוים המדריכים אומרים שצרים להתחיל לעקוף, וכל מי שעוקף אומר את מספרו, זה תרגיל של ראבאק נטו, אל תתייאשו, מצאתי שיטה מיוחדת ובטוחה, ואני הולך לשתף אתכם: מסתכלים על הזחלן שלפניכם, וזוחלים ראבאק הכי מהר שאתם יכולים עד שאתם עוקפים אותו, וחוזר חלילה J..
אחרי המעגל יש עוד קצת זחילות בסדרי הגעה, וחדל.
מארגנים ציוד מחלקתי, מקבלים קאאאארבין, אחלה נשק, מאד יפה, ארוך וכבד, ובלי רצועה, מה שאומר שצריך להחזיק ביד לאורך כל הגיבוש, אבל משום מה העדפתי אותו מהאם 16 שבמטכל, אולי זאת סתם קונוטציה, אבל ניחא. יוצאים לעבר הדיונות האמתניות, במאין מסעון קצר, נקודה לציון- יש ציוד מחלקתי שכולל ג'ריקן בת"דל, אלנוקה מקולפה, וקשר בתד"ל, אז אל תתביישו לקחת אותם, זה בטוח עדיף מללכת בלי כלום 
מגיעים לדיונה ואז עושים קצת פזח"ים מרתקים (פעילויות זמן חופשי) הכוללים שקים, מאד מצחיק, בערך רבע שק מלא, שלא מרגישים אותו גם אחרי 10 סיבובים, ומשום מה אסור לרוץ בירידה...
אחר כך עושים קצת שקים סוציומטרים, 5 שקים, עושים עיקוף , חמישה ראשונים סוחבים את השקים במעלה הדיונה, ואז מסתדרים בסדרי הגעה ורושמים את כולם... ככה שיוצא שאלה עם השקים הם בדרך כלל אחרונים, אבל תלוי בכם...J
מתחילים עוד מקצה של שקים, שנגמר לאחר 2 סיבובים, וחוזרים למחנה...דומני שאוכלים ארוחת ערב מפנקת המורכבת מכל טוב בארץ (מנות קרב). עלטה יורדת על המחנה, ולמעט תיזוזים מפה לשם אין עוד תרגילים פיזיים, ומנקודה זאת, רוב הגיבוש כולל בעיקר תרגילים שכליים, משימות קבוצתיות וחידות אישיות. אפרט כדלהלן:
חידות אישיות- המדריכים מציגים שאלה מתוך חוברת גדולה של חידות, וכל הצוות לוקח כמה צעדים אחורה עם הגב למדריכים, וחושב על תשובה, בעל התשובה מרים את היד ומחכה שיקראו לו המדריכונים. תחשבו טוב, ישנן הרבה חידות שלכאורה קלות אבל טמון בהן טריק או מלכוד, כולן ברות פיצוח, ולא צריך לפחד מהקטע הזה יותר מידי, אני דווקא נהנתי J
משימות קבוצתיות: "רואים את הדיונה הזאת? על כל הקבוצה לעבור אותה בלי לגעת עם הרגליים בחול, בזמן שחצי מהקבוצה חייבת להיות באוויר ואלונקה צריכה להתחפר בחול, לצורך המשימה 10 דקות"
משימות בסיגנון הזה.. להעביר מפה לשם, עם זה וזה, בלי זה, אני בטוח שנתקלתם בדברים דומים...
אני מציע לכם, קודם כל לחשוב, ולא סתם להתפרץ על מנת להתבלט, אני בטוח שאפשר למצוא לכל משימה פתרון הגיוני, או לפחות יצירתי ותציעו אותו כאשר הגעתם אליו, בנתיים על שאר הקבוצה להיות סבלניים ופתוחים ולא להיות מקובעים ומעצבנים, ואני מתכוון לזה שאל תשללו משהו רק בגלל שזה לא נראה לכם, בעוד שאין לכם בכלל רעיון אחר..קחו לתשומת לבכם...אני אישית הצעתי את רוב הדרכים לפתרון בקבוצה שלי, אבל לא הייתי מהדברנים והשתלטניים, פשוט הצעתי, דאגתי שכולם יקשיבו, והנהגתי את הניסיונות, אבל לא השתלטי, נתתי לכולם להתבטא ותמיד שאלתי אחרים עם יש דרכים טובות יותר, ובמקרים מסוימים התפשרתי, כי באמת היו (שוב, אל תהיו מקובעים).
דיונים- כידוע, המדריכים מציגים דילמה, בעת שאנחנו צריכים להציע פתרון, בעוד שהם מקשים עלינו בהכנסת פרטים "טייס נפל, פצוע בצוות, צוות אחר בשוק, כל הכפר גילה, אלונקה לא נפתחת, שלום עם לבנון, טילים מאיראן" וכן הלאה.. שוב, סוף מעשה במחשבה תחילה, תחשבו על הדרך הנכונה לדעתכם, אל תהיו מקובעים, ומה שאמרתי מלעיל...
חשוב שתדעו שהמשימות לא מתבצעות באותו זמן, אלא פרוסות לאורך כל הגיבוש... יש הרבה ולדעתי זה מאד כייף.
לפני השינה מקימים אוהלים, מפרקים, מקימים, רצים קצת, אתם מכירים את זה... ומכינים תד"לים למסע הקרב ובא..
לפני השינה היה קטע נורא מוזר, כמו שאמרתי היחס של המדריכים היה קצת.. שונה, ובאותה נימה, המדריך אמר "כל זוג מקבל חבילת בוטנים , יש לכם 10 דקות לסיים אותה" ובחצי חיוך, "זוז.." נשמע מאד תמוהה, ובאותה שנייה נזרקו לנו כמה חבילות בוטנים, והסתערנו עליהן, היה מאד מצחקים ושמתי לב שגם המדירים השתעשעו מהקטע, אני עדיין לא יודע מה הסיבה, ניחא.
טוב, הולכים לישון אחרי שמארגנים שמירה, שמירה בודדת, כל אחד שומר חצי שעה...בעוד שניתנה לנו הוראה אחת- לסיים את הבוטנים בשמירה J
אמצע הלילה- הקפצההה!!!
אבוקות, אוהלים עפים, מדריכים צועקים, האמת שקמתי עם מצב רוח ממש טוב, ההקפצה הזאת באמת משעשעת וכייפית, צריך לעלות על ציוד מהר, יש סדרי הגעה של מוכנות.
חיש מהר- אני דרוך כמו נמר
אוכלים פרוסה- ויוצאים למסע.
מסע תד"לים, מסע קשה וארוך, לא ידוע המרחק, אבל אני חושב שהיה לי יותר קשה מבמטכ"ל, המדריך מציין שזהו מסע אישי וגם צוותי, אני בחרתי לעזור יותר לצוות, ולמרות שהיה כל כמה זמן סדרי הגעה, אני הייתי תמיד בסוף עוזר לאחרונים ולמתקשים, אני גם הייתי מהזחלנים בגיבוש מטכ"ל, ושום דבר לא השתנה בכושר פיזי שלי, פשוט החלטי שבגיבוש הזה אני עוזר, ולא נעזר באחרים, וכך היה, מהתחלה תפסתי את המקום של המסייע, ורק סחבתי חברים וניסיתי לצמצם פערים, לכן לא כיכבתי בסדרי הגעה, אבל לפחות הקלתי על כמה חבר'ה (אני מקווה J ) מסיימים את המסע תדל"ים, לאחר הפסקה קצרה , פותחים אלונקה, 7 תדל"ים עליה, ויאללה לעוד מסע... שמן הסתם היה הרבה יותר קשה... פה תמיד צריכים להיות דבוקים למדריכים, שנפתח פער קטן המדריך סופר עד 10, וצריך לרוץ אליו, היה ולא הגענו, מתחילים לחזור כמה מטרים אחרונה, זה סתם מייגע, אז עדיף לרוץ קצת מאשר לחזור על העקבות. כל כמה זמן המדריכים רושמים מספרים, בחציו הראשון של המסע, מאד קל, כולם רוצים להיות על האלונקה וישנה תחרות מסוימת, אבל אני בטוח שפה לא נמדדים, בחצי השני כבר מתחיל להיות יותר קשה, לאנשים אין כוח, הרבה מוותרים על האלונקה, יש מצבים שמישהו מבקש חילוף ואף אחד לא בא... עצוב אבל זה באמת קשה, שכחתי להגיד שבמסע הזה יש פקל צוותי , ג'רי, וקשר, שמי שסוחב אותם לא סוחב אלונקה, עצה שלי- תנו לחלשים באמת, וגם תתחלפו הרבה, ככה שאת המנוחה מהאלונקה תעשו עם פקל, ואל תתחילו לעשות מסע שלם עם הפקלים, שזה בעצם הכי קל...
מסיימים לבסוף גם את המסע הזה, שהיה באמת קשה, וחוזרים למחנה, ופה בעצם נגמרו התרגילים הפיזיים הקשים, למעט תיזוזים (שהם גם מאד קשים, אבל הם נועדו בעיקר לעייף) ורוב היום מורכב ממשימות וחידות מהולות בריצות. פתאום נזכרתי שמחליפים מדים אחרי המסע (אני בטוח שהפרט הזה יעזור לכם לסיים את הגיבוש) ואני קיבלתי חולצה עם פסים כאלה בצד, ומאותו רגע המדריכים קראו לי תמיד "הסמל" J. במהלך היום נערך מד"ס שלדעתי היה מאד קשה, המדסניק ממש קרע אותנו, אין לי מושג מה הייתה המטרה, אבל באותו רגע המדריכים סתם ישבו בחדר אוכל ושיקללו תוצאות, אבל זה היה די מצחיק וכייף.
אין עוד יותר מידי דברים לפרט על היום הזה, משימות, תיזוזים, חידות, והיום נגמר, שיחה עם המדריכים שהודיעו על סיום הקטע הבוחן בגיבוש ( אלא מה, יש לנו עוד יום שלם להיות בגיבוש, מאד נחוץ!!!!) ומתחילות שיחות אישיות, היו ארבעה מדריכים, כל אחד עשה שיחה למישהו אחד... השיחות נגמרו ורק אני לא הייתי בראיון L, כבר ראיתי את המדריכים נפגשים בניהם והלכתי לברר פן שכחו אותי,הם הרגיעו אותי ואמרו שהכל בסדר, ושאני אחכה, אחרי כמה דקות קראו לי, והראיון שלי היה מאד מוזר, היה לי רעיון עם אחד המפקדים בליווי פסיכולוג, באותו ראיון גם חיסלתי את הסיכויים שלי לעבור את הגיבוש בכך שהצהרתי שאני לא מעוניין לשרת ב-669 J ...
נגמרו סופית הראיונות, עלינו לאוטובוסים ויאללה לבסיס בתל נוף, לישון באולם ספורט, איך שהגענו לקחו מספר חבר'ה לאוטובוסים, כנראה לשיחות עם פסיכולוג.
ומכאן השתנתה אווירת הגיבוש, הכל נהיה קליל וכייף יותר, הרבה צחוקים, יש זמן להכיר את האנשים, באמת אחלה אנשים!
התמזל מזלנו, ובדיוק באותו יום התפוצץ צינור, ולא היו לנו מקלחות וגם לא שירותים, נאלצנו להטיל את מימינו בחוץ...
הלכנו לישון ... קמנו בבוקר.. הלכנו לחדר אוכל של הבסיס ואכלנו אוכל נורמאלי לשם שינוי J
והתחילה ההמתנה המייגעת, כמה שעות טובות של רביצה בדשא, או משחקי כדור לחליפות.
ואזזזז מגיע מפקד הגיבוש בליווי פקידות המדור סיירות, והפסיכולוגים. נאומי מוטיבציה להמשך החיים, כמה שאנחנו טובים, חוד החנית של המלשבים, אנחנו אלה שהולכים להוביל את הצבא ואת היחידות המובחרות ובלה בלה...
מקריאים תוצאים, כל הכבוד לעוברים, הגיע לכולם, ללא ספק!!! אחלה אנשים, לא נורא למי שלא עבר, כבר אמרתי שאגוז זה אחלה , לא.? J
התחלנו כ-70 מתגבשים, סיימנו 55 (בערך) 16 עברו, והיו כמה מהם שבהמתנה, לא זוכר בידיוק...
מקבלים את הפרוספקט של אגוז, זימון ליום מיון, שמתחיל במילים "צעיר יקר" (אז מה עם לא עברנו גיבוש 669? למה לזרוע מלח על פצעינו?) וזהו.. נוסעים חזרה הביתהההההההההה.... יום שלישי הקרוב יש ראיונות לאגוז, לדאבוני לא אהיה נוכח בהם, אני בדרום אפריקה, בנתיים המדור סיירות אומרים שזה בעיה שלי ואם לא אגיע לראיון אז לא אוכל להגיע ליחידה..... נחייה ונראהJ אני לא מתכוון לוותר הפעם.!! (סמיילי של של מישהו מאד נחוש)
לפני הגיבוש קראתי גיבושים משנת 2002, אז במקרה שמישהו בשנת 2010 יקרא את המאמר שלי ויתהה לאן הגעתי, אז תדע שאני שירתתי באגוז!!!!!! (או דובדבן , או יחידה סודית של המוסד, שאני לא יכול לנקוב בשמה או ביעודה מרוב שהיא חשאית.. Jאהאהאה)
וזהו, זה כל הסיקור על גיבוש 669, נובמבר 2006, עוד 3 שעות אני טס, ומקווה שהכל יסתדר שאחזור, אני לא מצטער על זה שלא רציתי לעבור, היחידה פשוט לא מושכת אותי, הלכתי לגיבוש סתם לכייף ולקבל ראיון, אבל אני באמת לא מזלזל ועל סמך החבר'ה שיתקבלו והמדריכים המצויינים אני יכול להגיד בפה מלא שיש איכות ביחידה! אז שוב, ברכות לחתולים החדשים! ובהצלחה לחתלתולים הבאים!!!!
))
נערך לאחרונה ע"י חתולון סיאמי בתאריך 16-11-2006 בשעה 23:50.
|
ראשי
צ'אט
16-11-2006, 23:27
מצב כלאיים
