יש לי בעיה רצינית

אני בחור שקט ומופנם.. כל החיים שלי הייתי בדיוק במסיבה אחת עם משקאות חריפים (בגלל שמאד לא נוח לי במסיבות). קשה בכלל לדבר עם נשים בכללי ולשם העניין אני לא חושב שאי פעם דיברתי עם מישהיא מעל לדקה אלא אם זה היה בת משפחה או איזה פרוייקט בבית ספר.

אני כבר בן 20 ואני בצבא(בקרבי) שם בכלל מציקים על זה, שלא לדבר על מה שאני מרגיש לגבי זה והבדידות העצומה שזה גורם לי.

המפקד שלי פעם שלך אותי לקב"ן והיא רצתה להוריד לי פרופיל ל-21 מה שהתנגדתי לו משום שבאזור שאני גר ובמשפחה שלי לא מסתדרים(מבחינת כבוד) עם פרופיל כזה.


האם יש משהוא לעשות? כדאי לי ללכת שוב לקבן?? הקבן לא יצחק עלי?

מה שאתה מספר נשמע לי נורמטיבי לחלוטין. חלקנו מופנמים יותר וחלקנו פחות. אם הבעיה קיצונית או מציקה לך מאוד אז פנה לקב"ן. הקב"ן חלילה לא יצחק עליך. לו היית אזרח הייתי מציע לך פשוט ללכת לטיפול פסיכולוגי. טיפול קליני אולי ישנה לך סדרי חשיבה וטראומות בילדות אשר יכלו לגרום לזה. אתה בצבא ולכן אין לי מושג. אם הקב"ן הוא קצין בריאות הנפש אז לך אליו להתייעץ ולדבר. הקב"ן הוא שם נרדף ל"שחרור מהצבא על 21" וזה לא ככה. הקב"ן שם גם בשביל לשמוע את בעיותיך.פנה אליו.

תתפלא כמה הבעיה נפוצה. למשל, גם היום אני נרתע קצת להתקשר למישהו שאני לא מכיר. אחרי הרבה חודשים של נסיון אני יוצא ורוקד- אבל אין לי לב להתחיל עם בחורות במועדון. וזה אחרי שסיימתי תיכון וטכניון בהצטיינות, ושירתתי בצבא כקצין (עתודאי). אז להמליץ לך על עתודה קצת מאוחר, אבל:
א. תחשוב מה בעצם אתה רוצה. תיאורטית דווקא יחידה סגורה היא מקום טוב לטיפוס שלנו- ביחידה פתוחה אתה בכלל בודד כי כולם סופרים את הדקות ליציאה הביתה. במחלקה שלי הטכנאים היו יושבים ביחד במועדון איזה שעתיים אחרי יום העבודה- הביישנים היו יושבים בצד, אבל לפחות לא לבד..
ב. תדאג לעצמך. המשפחה, החבר'ה בגדוד והצבא לא יודעים מה טוב לך, ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר- טפל בזה. אם זה כולל פניה לקב"ן- לך על זה.

ג. לגבי קבלת עזרה מקצועית: אחרי הרבה שנים, אני יכול לומר שאישיות סגורה לא משתנה לבד, גם אם מנסים. כך שאין מה להתביש.מאידך, לגבי אנשי מקצוע יש כלל אחד בלבד: האם אתה מסתדר איתו.

ביישנות, סלידה ממשקאות חריפים, וחוסר נסיון עם נשים. האמן לי, שאתה לא החייל היחיד שסובל או סבל מה"בעיות" הללו.

בדידות במסגרת הצבא היא אכן מציקה, ואנשים גסי-לב אף הם יכולים יכולים להיות מציקים, אבל זה כל מה שהם - מציקים. טיפול פסיכולוגי אצל איש מקצוע יכול לעזור כאן, אבל למרבה הצער מוסד הקב"ן משמש בעיקר כפתח מפלט לאלו החפצים להשתמט, מה שדי "תוקע" אנשים במצבך.

מה המוצא שעומד בפניך?

א) עזיבת היחידה. לא דרך קב"ן, אלא לקורס כלשהו או מעבר למסגרת קרבית פחות. הכרתי וראיתי הרבה חבר'ה שסבלו כמוך מתחושת ניכור ומועקה בפלוגה לוחמת, ופשוט פרחו וליבלבו לאחר שהפכו לחובשים, קציני שלישות או משק"י מודיעין.

ב) התעלות מקצועית. אם אתה לא יכול לעזוב את היחידה, ואתה מרגיש תקוע, פשוט תתמקד במקצועך הצבאי. תתמקצע על הפק"ל שלך, ותתחיל לבנות לעצמך שם של בחור שאולי לא ממש הולך לו במסיבות או עם בנות, אבל הוא נוהג בטנק/יורה בתומ"ת/פוגע עם המטול (לא ציינת מהי היחידה שלך, אבל הכוונה ברורה אני מניח) טוב יותר מכל אחד אחר. זה לא יהפוך אותך לפופולרי יותר דווקא, אבל זה יעזור לביטחון העצמי שלך, ודרך זה, יאפשר לך לבנות דימוי קצת יותר חיובי של עצמך גם בעיני האחרים. זה אולי נשמע כמו קיטש בנוסח "תהפוך את התסכול שלך למרץ יצירתי", וזה בהחלט לא פתרון פלא נוסח הסרטים האמריקאיים (בהם הגמד הממושקף מתגלה כאלוף כדורסל ויוצא עם מלכת הנשף - שכח מזה), אבל זה משפיע במידה מסויימת, וזה מעביר את הזמן יותר טוב מאשר דיכאון ו/או קב"ן.

חוץ מזה, שבסוף תשתחרר מהצבא ותוכל לשכוח את הפרק הזה בחייך.