כבר לפני כאלף שנה, הטיל בית דינו של רבנו גרשום, (המכונה "מאור הגולה") שהיה מגדולי חכמי ההלכה באותה תקופה, תקנה, לפיה אסור לבעל לקחת אישה על אשתו כל עוד שהנישואין הראשונים קיימים. כמו כן תיקן שאסור לבעל לגרש את אשתו בגט בעל כורחה. רבנו גרשום הטיל איסור של "חרם" על מי שיעבור על תקנותיו. (חרם דרבינו גרשום, להלן: "חדר"ג"). החרם חל גם על הבעל המקדש והנושא את האישה וגם על עורך הקידושין והנישואין. למרות האיסור ניתנה אפשרות לשאת אישה נוספת אם מאה רבנים שאינם מעיר אחת אלא מ"שלש ארצות" (היינו משלשה מחוזות) התירו זאת.