06-11-2006, 12:41
|
|
|
חבר מתאריך: 25.09.06
הודעות: 187
|
|
לגבי העיטורי הסובייטיים
יש הרבה מאוד דברים מענינים להגיד בנידון.
דבר אחד הוא שבברה"מ חלק מן העיטורים אופיינו באופן רשמית ככאלה שיכולים להיות מוענקים לבעלי דרגות מסוימות בלבד, והיו כאלה שלא אופיינו כך באופן רשמי, אך נתפסו ככאלה ושימשו ככאלה. בנוסף לכך, היו מקבילות ויחסים מאוד מעניינים בין דרגות העיטורים, רשמיים ולא רשמיים. מאפיין מעניין נוסף של העיטורים בברה"מ הוא שחלקם היו יכולים להיות מוענקים לא רק לאנשים, אלא גם למוסדות או ליחידות צבאיות שלמות.
אם כבר לדבר על הקצה השני של הסקלה, להבדיל מסימני ההכר של המרשלים, אזי, למשל, "עיטור התהילה" (על 3 דרגותיו) שנינתן בזמן מלחמת העולם השניה, תוכנן להיות עיטור של חיילים פשוטים. ככל שעלתה דרגתו של החייל, כך פחתו הסיכוים שלו לקבל אותו. הזכות לחלק את העיטורים האלה לחיילים ניתנה אף למפקדי אוגדות, ללא הצורך בתהליכי אישור ארוכים (שבמלחמת העולם השניה הביאו הרבה מאוד פעמים לכך שחיילים קיבלו אותם אחרי מותם).
מעניין לציין, שחייל שקיבל את שלושת עיטורי התהילה (משלושה סוגים) נחשב כשווה למי שנושא את אות "גיבור ברית המועצות" היקר מפז.
המדליה "על השגים קרביים" הייתה מדליה של חיילים פשוטים, וכמוה גם והמדליה "על גבורה".
העיטור של "הדגל האדום הקרבי" הוא העיטור הראשון של הצבא האדום, והוא הוענק פחות ופחות עם הזמן משנות ה-30 והילך.
"העיטור של לנין" היה, באופן רשמי, העיטור הגבוה ביותר של ברה"מ.
יש לי באלבום המשפחתי איפשהו תמונה של שחור לבן של סבא-רבא שלי עם "העיטור של לנין" ו"העיטור של הדגל האדום הקרבי".
נערך לאחרונה ע"י Polk בתאריך 06-11-2006 בשעה 12:50.
|