אני לא מאמין שאני מנסה/בכלל כותב הודעה שכזו אבל מה לעשות גם אני בן-אדם, אני לא ממש אוכל, מחייך או מבלה אבל מה זה משנה.
אני חושב על כל מילה על כל רגע שהיה, יש דמעה אולי אהבה...
היית מקסימה, יפה ומתוקה באותה המסיבה...
מישהו פגע בך... את אמרת... לא רוצה אהבה? אולי אכזבה?
שאלת אם אני מבין איך ההרגשה... מנסה להראות לך אהבה.
כל חיי הם השלייה לא מאשים את עצמי אלה מה... אכזבה זה בקטנה, אהבה זו אכזבה, אני מנסה להמתיק קצת את חיי כנראה זה הגורל שאליי כה אכזר.
לא אהבתי הרבה מדי אהבתי יותר מדי, אולי את השנייה או השלישית אהבה פולשנית.
עצוב וכואב יותר, יודע איך זה יגמר... אהבה בשלי דיכאון אינסופי קשה להאמין עד כמה אני לא מבין.
עברו כמה שנים ואני כבר מפנים... לא אותך... את האהבה הראשונה שחלפה עברה עם השנים.
עכשיו זה חוזר אותו כאב אותו עצב, אותה רכות עייפה שלא ישנה, כן גם כרית רטובה.
מצאתי תמונה... גם אחת מספיקה.
התמונה היא כמו רוח, היא לא תפסיק לצרוח! יש לך אותם עיניים, השפתיים, האף והאזניים... בחיי אני נשבע, לבי נקרע!!! אפילו השיער שחור וחלק כמו שתי טיפות מים, היה לי אז קרחת :

ראיתי בעינייך כאב, רוצה לקחת אותו ממך מתוכך... לבי כבר נקרע אין דרך חזרה חייב להוציא את מה שאני מרגיש, כולי דמעות הפסקות נשימה ארוכות, רועד בלי לנוע אבל קצת רגוע רגשותיי קצת בחוץ... תודה על הרגישות.

אורטל מירושליים... אחכה לך עד שליבי יפסק... אמת.

Finalclubmakerr@hotmail.com

וכולי תקווה שאותה ברת-מזל תהיה שלך לבסוף...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

בא לי לבכות אתה כותב מדהים!

חבל שאתה מבזה את הכשרון כתיבה שלך ולא מחייך.
אז אני מצווה עליך.
תחייך!!!!!!!!!!!!!!
ותעשה לי ילד בדרך