גם עם מששששכורת גבוהה יותר אני שונא את שקרניהו השקרן
בעל התרגיל המסריח ביותר


יום ראשון, 31 באוקטובר 2004, 7:58 מאת: רותי סיני, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/93481-18.jpg]

נתניהו. "אנחנו חוזרים לדפוסי העסקה של המאה ה-19" (צילום: רויטרס)

רוני נח היה מגדולי המצדדים במהלכי שר האוצר. היום, כשהוא מרוויח 17.93 ש"ח בשעה, הוא מכריז על נקודת שבר. 90% מה"עובדים החדשים" בהם מתפאר נתניהו משתכרים פחות מ-5,000 ש' בחודש


עוד בכתבה:
עובדים ונשארים מתחת לקו העוני»בענפים מסורתיים ירד השכר»

רוני נח מעיד על עצמו שהיה גדול מעריציו של שר האוצר, בנימין נתניהו. הוא בן 40, אב לשלושה, נשוי לקצינה במשטרת ישראל, חי בירושלים. במקצועו הוא חשמלאי מוסמך. שמונה שנים עבד בחברת חשמל. אחר כך, במשך 11 שנה, עבד כתאורן ראשי באולפני הבירה בירושלים, שם עזר להקים את חברת החדשות של ערוץ 2. בעקבות קיצוצים פוטר לפני קצת יותר משנה.

תשעה חודשים חיפש עבודה. הוא פנה לחברים ומכרים, עבר על מודעות דרושים. לילדים שלו לא סיפר שאבא לא עובד. אפילו לעצמו התקשה להודות שהוא מובטל. כששקע בייאוש חשב אפילו לעזוב את הארץ. בתקופת האבטלה קראו לו למילואים בשטחים, שם עזר ללכוד מחבל מתאבד.

"לעשות מילואים אני טוב, להשאיר בבית שלושה ילדים אני טוב, אבל לקבל עבודה - לא", הוא אומר. "הייתי עובד מצטיין. בוקר אחד, אחרי 11 שנה, זרקו אותי בלי סנטימנטים. זו מערכת יחסי העבודה שנתניהו הביא לארץ וזו נקודת השבר שלי אתו". כל השנים האמין נח במשנתו של נתניהו - שצריך להפריט כמה שיותר שירותים ומוסדות, שההסתדרות היא פגע רע. "אבל ביבי החליף ג'ונגל אחד, ההסתדרות, בג'ונגל אחר. הוא יצר קבוצה קטנה עשירה וכל השאר עבדים", אומר נח.

אחרי שישה חודשים, כשנגמרו דמי האבטלה, עבד כשומר בקניון. משירות התעסוקה אמנם שלחו אותו לעבוד במקצוע שלו, חשמלאות, אבל השכר שהוצע לו היה בין 3,400 ל-3,600 שקלים, כשליש ממה שהשתכר קודם. "שלחו אותי לקבלן שעסק בשיפוץ החשמל בבית ספר לקראת שנת הלימודים. שאלתי אותו 'כמה אתה משלם'?, הוא ענה לי: 'כמה שפחות'. בכל מקרה העבודה היתה רק לשלושה שבועות".

בסוף מצא עבודה דרך שירות התעסוקה כנהג ברשות העתיקות, במסגרת פרויקט שאותו מסבסדת הממשלה. גם שם הוא מקבל שכר מינימום - 17.93 שקלים לשעה, אך לפחות מובטחת לו עבודה לשמונה חודשים ואולי יותר. "לפחות קצת חזר לי הכבוד העצמי ונחמד לי בעבודה", אומר נח.

אבל את הוצאותיו נאלץ לקצץ בלא רחם - ביטל את שירות האינטרנט, את המנוי לכבלים - כדי לעמוד בתשלום המשכנתה שלקח בימים טובים יותר - 4,000 שקלים בחודש. "אנשים עוד לא מבינים מה קרה פה בשלוש-ארבע השנים האחרונות. זה כמו התמוטטות קו בר לב במלחמת יום כיפור - התמוטטות של כל מה שבטחנו בו מבחינה כלכלית-חברתית. אנשים עובדים בלי פנסיה. מה נעשה כשנגיע לגיל הזה? נקבץ נדבות? זו הנקודה שאליה הגענו הודות למר נתניהו והחברים שלו - ערך האדם במדינת ישראל ב-2004 הוא 17.93 שקל לשעה".

עובדים ונשארים מתחת לקו העוני

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/106527-18.jpg]

יש לשער שדו"ח העוני ישקף צמיחה במספר העובדים העניים (צילום: ניר קמחי, "הארץ")

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/123385-18.jpg]

שכר המועסקים החדשים. לחץ להגדלה (איור: "הארץ")

נתניהו דווקא גאה באנשים כמו רוני נח. בכל הזדמנות הוא כותב ומספר שבשנה האחרונה גדל מספר המועסקים במשק בכמעט 92 אלף משרות כתוצאה מתהליך הצמיחה - פי שניים ממספר המשרות שנוצרו בשנה לפני כן. שר האוצר גם נוהג להוסיף ש"המנבא הגדול של יציאה מעוני היא כניסה לשוק העבודה".

אך נתוני השכר מספרים סיפור אחר. לפי סקר שוטף בקרב מעסיקים שמבצעת הרשות לתכנון כוח אדם במשרד התמ"ת, כמעט 90% מהאנשים שהחלו לעבוד במגזר העסקי בתשעת החודשים הראשונים של 2004 - משתכרים פחות מ-5,000 שקלים בחודש. מדובר בשכר התחלתי למשרה מלאה. כ-75% משתכרים עד 4,000 שקלים בחודש. יותר מ-81% מהעובדים שהצטרפו לשוק העבודה ב-2004 משתכרים עד 4,500 שקלים, שהוא קו העוני למשפחה עם שני ילדים.

יש להניח שדו"ח העוני שיפרסם הביטוח הלאומי בעוד כמה שבועות ישקף חלק מהצמיחה במספרם של העובדים העניים. כבר ב-2002, כמעט 40% מהמשפחות העניות היו כאלה שבהן ראש המשפחה עבד. על פי נתוני הרשות לתכנון, רק 0.5% מהעובדים שהתקבלו לעבודה ב-2004 משתכרים בין 7,000 ל-7,500 שקלים בחודש, שהוא השכר הממוצע במשק, ורק 2% קיבלו שכר התחלתי של עשרת אלפים שקלים או יותר. כ-22% השתכרו בסביבות שכר המינימום, 3,335 שקלים, או פחות.

בענפים מסורתיים ירד השכר

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/113899-18.jpg]

8.5% מהעובדים החדשים - מלצרים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/w-200/90810-4.jpg]

4.5% -מאבטחים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/67779-18.jpg]

6% - פועלי בניין

"מאמצע 2003, אז התחלנו לצאת מהמיתון, עד אמצע 2004, נוצרו כ-92 אלף משרות, זה נתון מרשים. אבל מתקבל הרושם שחלק לא מבוטל מהתעסוקה החדשה היא באיכות נמוכה ובשכר ירוד", אומרת הד"ר קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל. לדבריה, מרבית המשרות החדשות הן במגזר העסקי ואילו במגזר הציבורי מספר המשרות קטן במקצת. פלוג אומרת שגם מנתונים אחרים מתברר שהרבה יותר עובדים כיום משתכרים עד למחצית השכר הממוצע במשק (כ-3,600 שקלים) וישנה ירידה במספרם של אלה שמשתכרים יותר ממחצית השכר הממוצע. "זו אינדיקציה לכך שבמקרה הטוב תוספת המשרות היא בסביבות שכר המינימום", אומרת פלוג.

לדברי הד"ר יגאל בן שלום, מנכ"ל הביטוח הלאומי, לא רק ששכר המינימום ב-2004 לא התעדכן, אלא שבענפים מסורתיים כמו מסחר, חקלאות ובינוי, אף היתה ירידה בשכר המשולם לעובדים. על פי העיבוד שביצעה הרשות לתכנון כוח אדם, חלקן הארי של המשרות החדשות הן אכן בתחומים המסורתיים של שירותים ועבודה לא מקצועית. קבוצה גדולה - יותר מ-17% - התקבלו לעבוד במטבח וניקיון, 8.5% עובדים במלצרות, 6.6% כמוכרים בחנויות, 2.8% כסוכני מכירות, 4.5% באבטחה, 5% בפקידות, 4.5% באיסוף חקלאי וקטיף, 6.2% בבנייה (בעיקר כעובדים בלתי מקצועיים), 2.8% כנהגים. רק 3.7% עובדים במקצועות אקדמאיים ומקצועות חופשיים וטכניים - כמו עורכי דין והנדסאים.

הממשלה והמעסיקים מתנגדים נחרצות לכל הצעה להעלאת שכר המינימום - כמו זו שההסתדרות מקדמת בקמפיין חדש - וועדה בראשות איתן רוב בוחנת עתה אפשרות להנהיג מס הכנסה שלילי, שהוא מעין סבסוד לשכרם של עובדים עניים.

פרסומת

גם אם הצמיחה במשק תואץ, לא בטוח שמצב העובדים העניים ישתפר. הפרופ' יצחק הרפז מאוניברסיטת חיפה, כלכלן וסוציולוג המכהן כיו"ר האגודה ליחסי עבודה, מסביר שהשכר הנמוך הוא תוצאה של תהליכי גלובליזציה שמחייבים מעסיקים במדינות מערביות להתחרות עם עלויות השכר הנמוכות במדינות מתפתחות כמו הודו וסין. "אנחנו חוזרים לדפוסי העסקה של המאה ה-19, כי השוק כיום הוא שוק של מעסיקים, לא של עובדים. העולם השלישי צמא לעבודה, הוא מוכן לשכר נמוך, למפעלים מזהמים", אומר הרפז, "אני לא מקנא בילדים שגדלים לשוק העבודה החדש. שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה".