מהרתעה עמומה להרתעה גלויה

מאת ראובן פדהצור

המסקנה שצריכה ישראל להסיק מהניסוי הגרעיני שביצעה צפון קוריאה, היא שיש להיערך מהר ככל האפשר מול איראן המצוידת בנשק גרעיני. לאו דווקא משום שצפון קוריאה תעביר טכנולוגיה וידע גרעיניים לאיראן, אלא משום שאם נשיא ארה"ב לא יחליט לתקוף את מתקני הגרעין הקוריאניים, תשלים איראן את פיתוח הפצצה. והיות שהסיכויים למתקפה צבאית אמריקאית בצפון קוריאה הם אפסיים, על ישראל לגבש את מדיניותה הגרעינית העתידית כשהנחת היסוד היא קיומו, בעתיד הלא רחוק, של נשק גרעיני בידי האיאתוללות.

הפיצוץ הגרעיני התת-קרקעי בצפון קוריאה הוא המסמר האחרון בארון המתים של משטר מניעת תפוצת הנשק הגרעיני. הכישלון במניעת התגרענותה של צפון קוריאה רשום על שמם של ביל קלינטון וג'ורג' בוש. קלינטון נכשל כאשר נמנע מלהגיב בתקיפות על הפרת ההסכם שנחתם עם שליט צפון קוריאה, במסגרתו הבטיח זה להפסיק את פיתוח הנשק הגרעיני. בוש, שכלל את צפון קוריאה ב"ציר הרשע", הסתפק ב-2003 בהצהרה שלפיה ארה"ב לא "תסבול" צפון קוריאה גרעינית, והעביר את הטיפול בניסיונות לעצור את תוכנית הגרעין שלה לדיפלומטים ול"שיחות השש" חסרות התכלית.

דפוס היחסים בין ארה"ב לצפון קוריאה דומה במידה רבה לזה שבין ארה"ב לאיראן. כשם ששיחות דיפלומטיות לא הובילו לעצירת תוכנית הגרעין של צפון קוריאה, הן גם לא יובילו לעצירת התוכנית האיראנית. כפי שצפון קוריאה עשתה שימוש בלגיטימציה שהעניקה לה האמנה למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני (NPT), עד שהחליטה לפרוש ממנה - גם האיראנים פועלים בחסות האמנה הזאת. שוב התברר כי מדינה הנחושה להשיג נשק גרעיני תצליח בכך, וחברותה ב-NPT לא תעלה ולא תוריד. אין זה משנה אם יוטלו סנקציות על צפון קוריאה, או אם יתנהל אתה מו"מ על הגבלת פיתוח עוצמתה הגרעינית, המסר לאיראן כבר עבר. ניתן להשלים את פיתוח הפצצה ולשלם על כך מחיר נמוך, אם בכלל.

לכן, ככל שימהרו קובעי המדיניות בירושלים להשלים עם איראן גרעינית, כך ייטב. זאת משום שגיבוש המדיניות מול יריב גרעיני דורשת לא רק הצטיידות במערכות לחימה נחוצות, אלא גם עיצוב כלי חשיבה חדשים, שינוי מוחלט של האסטרטגיה ושיתוף הציבור בתהליך.

אחד החששות הוא שהניסוי הגרעיני של צפון קוריאה והשלכותיו עלולים להוביל ללחץ על מנהיגי ישראל לאשר תקיפה צבאית של אתרי הגרעין באיראן, במטרה לעצור את התוכנית האיראנית. תהיה זו טעות אסטרטגית חמורה, משום שאין די מודיעין על אתרי הגרעין של איראן, שחלקם הגדול קבור עמוק באדמה. התוצאה של תקיפה ישראלית עלולה להסתכם בעצירת התוכנית למספר קטן של חודשים בלבד.

על ישראל להמשיך ולנסות לשכנע את הקהילה הבינלאומית כי איראן גרעינית מסכנת את העולם החופשי כולו, ולקוות שיינקטו נגדה צעדים תקיפים. הדרך היעילה היחידה היא פעולה צבאית אמריקאית. הכוח האווירי האמריקאי מסוגל לתקוף יעדים באיראן שוב ושוב ולאורך תקופה ארוכה, ובכך להתיש את האיראנים ולגרום לעצירת תוכניתם הגרעינית לזמן ממושך.

ואולם, למרבה הצער הסיכויים לתקיפה צבאית אמריקאית באיראן אינם גבוהים וכך חוזרים שוב לצורך להיערך מול איראן גרעינית. ההיערכות הזאת צריכה לכלול שינוי מהותי של מדיניות הגרעין הישראלית. נטישת ההרתעה העמומה ומעבר להרתעה גרעינית גלויה. הניסיון בתקופת המלחמה הקרה מלמד כי רק הרתעה כזאת עשויה למנוע שימוש בנשק גרעיני על ידי היריב. זאת במיוחד לנוכח העובדה שאי אפשר לפתח אמצעי הגנה יעילים מול נשק גרעיני, לא הגנה פסיווית (מקלטים) ולא אקטיווית (חץ). השינוי הזה חייב להתבצע בתיאום מראש ובהסכמת האמריקאים. סביר להניח כי בוואשינגטון קיימת נכונות לאפשר לישראל לזנוח את העמימות אם האיום עליה יהיה גרעיני. על ישראל לנצל את הזעם שמעוררת צפון קוריאה בימים אלה כדי לקדם את השינוי הבלתי נמנע במדיניותה הגרעינית.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/773636.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

תסלחו לי, אבל רמת העיתונות הפרשנית בארץ, במיוחד בנושאי צבא, פשוט עלובה. מה הוא בעצם אומר כאן? שום דבר חדש. כל מי שמקשיב קצת לחדשות בנושא יכול היה לכתוב את המאמר הזה, ואולי אפילו ברמה יותר גבוהה. איפה התובנות? איפה הסימוכין לדברים?
אני לא מכיר את אדון פדהצור- מישהו יכול לשפוך אור על הכשרתו כפרשן צבאי-מדיני? מה השכלתו, נסניונו ורקעו בתחומים הללו?
דברים כאלה תמיד מזכירים לי את העיתונות בימים אחרי התאונה המבצעית של דובדבן באסירה א-שמעליה שבה נהרגו שלושה לוחמים מאש חבריהם. מדורי הדעות היו מפוצצים בכתבות של עיתונאים שכל אחד מהם ניתח את המבצע, איך היה צריך להיות מבוצע, איך צריך לנהל את יחידת דודבדבן ועוד ועוד, כולל אנשים ללא כל רקע בטחוני. אם לא נפסיק לקחת אותם ברצינות, הם ימשיכו לקחת את עצמם ברצינות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cfox איפה הסימוכין לדברים? אני לא מכיר את אדון פדהצור- מישהו יכול לשפוך אור על הכשרתו כפרשן צבאי-מדיני? מה השכלתו, נסניונו ורקעו בתחומים הללו? אם לא נפסיק לקחת אותם ברצינות, הם ימשיכו לקחת את עצמם ברצינות.

בתור מי שמעיד על עצמו כי אינו מכיר את דר' ראובן פדהצור קצת הרחקת לכת...

פדהצור הוא דר' למדע המדינה, מרצה באוניברסיטת ת"א, מב"ל, פו"ם, המכללה האקדמית נתניה - שם משמש חוקר בכיר במרכז לדיאלוג אסטרטגי, ומסגרות נוספות. פוסט דוקטורט ב - MIT, ומומחיות רבה ביותר בנושא הגנה נגד טילים ואסטרטגיה גרעינית.

בעברו טייס קרב בחיל האוויר הישראלי.

אם אתה מחפש סימוכין, קרא את ספריו השונים ואת מאמריו האקדמיים.

טוב לדעת.

אני עדיין, עם זאת, מצפה לסימוכין למה שנאמר. אם הוא אומר, למשל, שלישראל אין מודיעין על המתקנים, שייתן לזה סימוכין. אחרת, הוא יכול פשוט להגיד כל מה שבא לו.

לפי השטיות שהוא אומר ישראל ואירן צריכים לפתוח במלחמה הקרה 2, וזהו הדבר האחרון שישראל צריכה.

להזכיר לכם כמה חצים שבורים ומתיחות שררה בין בירה''מ ולבין ארה''ב באותה תקופה וכול פיפס קטן כמעט הצית שואה גרעינית עולמית.

מה לעשות, רוב האזרחים בישראל נמנעים מרצון לעסוק בנושא מדיניות הגרעין הישראלית, מתוך מחשבה שגויה שהעניין "עמום". זה לא המצב מאז שואנונו פירסם את היקף הייצור ב- 85'.
דוגמא: ניתוח ישן של ג'יינס: "האם מערך הטק"ק הישראלי פגיע להתקפה גרעינית, דבר שמגביר את הלחץ למכה מקדימה ישראלית".http://www.janes.com/regional_news/...90901_1_n.shtml
כשקראתי אותו ב97' יצאולי העיניים.
אנו במצב אבסודרי שמנהיגי ערב מבינים בנושא יותר מאזרחי ישראל הדמוקרטית. חברי הפורום אולי מכירים את העובדות, אבל דברו עם חברים שלכם ותראו שרוב האוכלוסיה בורה בעניין.
אז ברור שלא צריך להיות דיון ציבורי "טקטי", אבל ברמת המדיניות- בהחלט צריך לחשוב:
1. האם ישראל יכולה לקיים הרתעה מול מדינת אויב גרעינית, או שהיא חייבת להתקיף כל מדינה באזור המפתחת נשק זה?
2. האם יש טעם לשפר את יכולת ההגנה והספיגה של ישראל (למשל, מפני פיגוע גרעיני)?
3. האם מנגנון הפיקוד והשליטה הקיים מספק (נא להיזכר כמה וויכוחים היו במלחמה האחרונה סביב איזה שר הציע ואישר מה).
4. איזה יכולת מכה שניה ישראל צריכה לפתח/ לחשוף?
5. מהי ההתרעה שישראל צריכה לקבל על נסיון תקיפה גרעיני? האם ישראל מקבלת באופן קבוע התראות ממערכת ה- DSP האמריקאית, או רק במיקרים של מלחמה בעיראק? הטילים האיראניים מופעלים בדלק נוזלי והכנתם לפעולה די מורכבת- האם ניתן וכדאי לפתח יכולת שתיתן התרעה של מספר שעות על הכנות איראניות לשיגור?

לבנון 2 הוכיחה שבישראל, מה לא בדקת שנעשה- כניראה לא נעשה.
אני, למשל, חושב שאי אפשר להרתיע את איראן ולכן נצטרך לתקוף אותה.

בתור מי שכותב על הפרשנות של פדהצור (שדרך אגב, מה שאתה קורא ב"הארץ" הוא קצה הקרחון של עבודה אקדמית רבת שנים, שלו ושל חוקרים נוספים) כי מדובר בשטויות, ודאי לא תעלב אם אגדיר כך את תגובתך הנוכחית.

ולגבי ערך הפנינה הנוכחית, אנה קרא את תגובתי האחרת באשכול זה.

כל מילה שכתב על הלביא מדוייקת לחלוטין ועומדת במבחן הזמן. אם אתה מייחס למאמריו בהארץ השפעה מאגית על קבלת ההחלטות בנושא הלביא הרי שאתה תמים או מיתמם.

אדרבא, אני מוחל על כבודי...תגיב לעניין - העניין הוא פדהצור ולא אני, האין זאת?

הפרויקט העסיק חלק נכבד מן תעשיה הישראלית, היי-טק בכלל והבטחון בפרט. הוותה צינור לרכישת ידע ממקורות חוץ שאחרת לא היה מגיע. ותיקצוב פיתוח מקומי יחודי שאחרת לא היה קורא:

• הלביא היה מטוס רב משימתי, דבר שהאמריקאים ירדו ממנו עם הF15 ,F16. וחזרו אליו רק עם הF18.
• ללביא היו תכונות יחודיות כגון רד"ר ב360 מעלות שעד היום אין לאף מטוס כולל הF22.
• ניתן רק לשאר הייכן היתה התעשייה הישראלית היום עם קטליזטור כזה, אם אף לאחר סגירתו היידע שהצטבר היווה מקור הכנסות לשנים רבות, ופתח קשרים דיפלומטיים שלבטח אחרת לא היו מתאפשרים.

עם סגירתו בלחץ אמריקאי (מוצדק מבחינתם, הם מימנו לעצמם מתחרה!), לחץ פנימי כמו של ידידך, והסתיים בשיחוד חבר כנסת (במכונית) התפזר לכל ארבע כנפות השמיים אוצר אנושי: קרום-אפריקה, איטליה, קנדה ועוד. אחרים הפכו לסוכני ביטוח וכדומה...

אובדן פוטנציאל אדיר, ונזק לאומי בלתי הפיך. ראה איזה מאמץ השקיעו ארבעה מעצמות תעשתיות אירופאיות כדי שלאחר כעשרים שנות פיתוח שדלף לרוסים, יש להם לבסוף משהוא להציג.
אכן ניהול הפרויקט לקה-בחסר, בעיקר עקב חוסר שליטה בשינויים-חיל האויר שינה דרישות חדשות-לבקרים בעוד שהפרויקט היה צריך לחסום כל שינוי לאחר המועד. וחיסרון נוסף הוא כמובן שאנשי החיל לא "נאלצו" לנסוע לחו"ל אלה נאלצו להעצר בלוד...
אז מי תמים או מיתמם? אני לא מסתנבר מתארים ולא מתפקידיו. ראה כמה הגיעו לדרגות ותפקידי מפתח בצבא... אני התייחסתי רק למאמרו הנוכחי השיטחי והרסני.

לטעמי הגישה שאתה מייצג היא אמנם פטריוטית אך במידה רבה גם אנכרוניסטית, שמתאימה לשנות ה-80 של המאה הקודמת, לשוק הישראלי הסגור והפרנואידי שלפני עידן זרימת המידע החופשי והכלכלה הגלובלית. פרויקט צבאי אינו אמור לספק פרנסה לפירמות ותעשיות לא כלכליות, המנוהלות ומתנהלות בצורה חובבנית, כושלת, לא תחרותית, לא יעילה, מרובות אבטלה מובנית סמויה ולא סמויה, מוטות ועדים גדולים. פרויקט צבאי אמור לתת מענה לצורך צבאי והכל אל מול האלטרנטיבות הצבאיות והכלכליות הזמינות באותה עת ממקורות אחרים. הלביא היה מטוס מצויין אך בסופו של דבר מיותר ולא כלכלי, שקודם בעיקר ממניעים פוליטיים-אופורטוניסטיים-תעסוקתיים ולא התבסס על צורך ברור שהוגדר על ידי הצבא כחלק מתכנית עבודה רב-שנתית ולראיה מפקדי ח"א שכהנו בשנים הללו התנגדו לפרויקט. בניגוד למרכבה, שפותח בתחילת שנות ה-70 וייצג לכאורה פלטפורמה עדיפה על פני פלטפורמות מקבילות בעולם של אותן השנים (וגם זה בערבון מוגבל), הרי שהלביא היה שקול למתחריו העיקריים, שגם היו זמינים לרכישה (בניגוד נגיד לאברמס ולליאופרד 2 של סוף שנות ה-70). לשיטתך מדינת ישראל הייתה צריכה להקריב עקרונות כלכליים בסיסיים של יתרון יחסי על מזבח השיקולים הלאומיים-פטריוטיים של מתן תעסוקה להמונים, מניעת ירידה וכו' ועל כן להמשיך לבנות סטי"לים במספנות חיפה, להרכיב תומ"תים ביקנעם וטנקים בתל-השומר, לתפור מדים בשדרות, לבנות רוס"רים בקריית-שמונה וכו' עד עצם היום הזה, וכמובן שזה קשקוש מוחלט שהיה מוביל לקריסה של תקציב הבטחון. רק מה, מפעלים כאלו אינם יכולים להסתמך אך ורק על יכולת הרכישה של צה"ל, שכגוף כלכלי (תודה לאל) בעל שיקולים אובייקטיביים עסקיים רוכש מהמקור הכדאי ביותר, זה שנותן לו את התמורה הטובה ביותר לכסף ובשוק הבינלאומי היכולת התחרותית שלהם היא אפסית. זאת בניגוד לתעשיות ישראליות בטחוניות מוטות טכנולוגיה מתקדמת כמו טילאות, אופטיקה והנחיה, לווינות, מזל"טים, מערכות קשר, ל"א ושו"ב, מחשבים ותוכנה וכו', הממנפים את היתרונות היחסיים של ישראל בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה. לכן לביא עצמו - לא - מערכות שנבנו עבורו כמו מכ"ם, קשר, ל"א, בקרת טיסה וכו' - בהחלט, ובצורה זו גם נסללה הדרך לתעשיית "השדרוגים", בה חברות ישראליות מצטיינות. זו בדיוק הסיבה שרוב אם לא כל מערכות הנשק "הקובנציונליות" של ישראל אכזבו בשוק היצוא - דוגמת רוס"ר הגליל, טנק המרכבה, תומ"ת השולף, רקטות ה LAR, מטוסי הכפיר והערבה וכו'.

ולעניין שטחיות הכתבה, גם פה אתה מחמיץ את הנקודה. תסכים בוודאי שבטור שכזה בעיתון יומי כמו הארץ לא ניתן לפרסם ספר או מחקר אקדמאים מלאים אלא להציג מאמר שיעניין קוראים מדיסיפלינות שונות ועל כן תפקידו של עורך המוסף הוא להפוך את כתיבתו של פדהצור למשהו שקל יותר ל "צרוך" (=שיקול כלכלי). שאפו להארץ שבכלל מרימים את הדגל הבטחוני ומאפשרים פרסום של טורים מקצועיים כאלו, בעוד שעיתונים יומיים אחרים מסתפקים בכתבות עלובות עד מביכות בסגנון במחנה של "כתבנו ביקר את פלוגת הזאבים המסטולים של גדוד 13 אי שם במוצב יקינטון ושמע איך כל החברה מתחלקים למעריצים של נינט ורוני"

דוגמה לכתבה נוספת כזו שהתפרסה בהארץ אתמול או שלשום - שימו לב להבדלים בהשוואה לבמחנה / ידיעות / מעריב - נכון קצת פחות פטריוטיות מלאכותית ו "נשפכת" אבל גם יותר אובייקטיביות, ביקורתיות, בגרות. במקום סתם לפמפם- להאביס את הקורא בגלוריקה ילדותית, בוחרים לאתגר אותו, לבחון את דעותיו וידיעותיו, מאלצים אותו להתמודד עם העובדות השונות, הפחות ידועות והפחות נעימות הקשורות בפעילות ובהוויה הצבאית, מאנישים את היריב / האויב במקום לסכם אותו בעוד חי"ר סורי מחופר 50 מטר לפנים, קדימה הסתער לתפארת מדינת ישראל...

תקנו אותי עם אני טועה, אבל דומני שהלביא מלכתחילה היה גרסה משונמכת של המטוס שהתעשייה האווירית רצתה לבנות (ה"אריה" הדו מנועי), ושיכולותיו הרבות הן בעיקר מיתוס שהתפתח סביב העובדה שמדובר במטוס שלמעשה לא נכנס לשירות (התור השני תמיד קצר יותר, The Road Not Taken, וכו') ושלמעשה מדובר במטוס תקיפה שגם אם היה מוצלח, בהחלט לא היה עילאי כפי שהוא מתואר בתרבות הפופולרית, ושבשורה התחתונה מחירו עלה בהרבה על התועלת הטמונה בו.

חצי ידיעה גרועה מחוסר ידיעה.

למד מאחרים: אם אינך יודע, שתוק ולמד! לא יכל להתאפק? אז תשאל, אל תפיץ חצאי אמיתות!!

פדהצור צודק בהערכתו שנשק גרעיני איראני הוא כמעט בבחינת עובדה מוגמרת ושישראל צריכה לגבש לעצמה ( סליחה על הסקפטיות ) אסטרטגיה חדשה בנושא. הבעיה היחידה בניתוח של פדהצור היא ההשוואה בין מצבנו לבין המלחמה הקרה - איראן אינה ברית המועצות וישראל אינה ארצות הברית. איש אינו יודע עד כמה רצינית איראן בכוונתה להביא את אש האיסלאם לישראל (אני למשל ספקן מאד לגבי זה ומעריך שאיראן רק מנסה לשדרג את מעמדה האזורי), ולעומת זאת ישראל נטולת העומק האסטרטגי ושכל קיומה תלוי בגוש דן תחזיק אצבע עצבנית הרבה יותר על הכפתור האדום לעומת קנדי וחרושצ'וב.

אם בכלל היה צורך, הרי וענונו כבר הבהיר את העמימות די והותר! מר פרס בפליטות הפה שלו , וידיעות החל מהקשרים עם דרום-אפריקה וכלה בצוללות...

הרופא היקר (דר.) פדהצור, עטור התארים, לא רק שלא גיבה את טענתו באף יתרון, אלה אף לא "חשף" אף חיסרון במדניות הנוכחית. הסרת העמימות תהווה רק תרוץ והצדקה לעוד מדינות להצטייד בפצצה, ראה מצרים.
מהלך כזה רק יעמיד במצב בלתי אפשרי את הידידים הבודדים שעוד נשארו לנו: ההאשמות המוטחות בהם על מוסר-כפול וחד-צדדיות רק יגובו ויאומתו! ולמי זה בדיוק יתרום דר פדהצור היקר

בעוד שאם נשארה לנו הרתעה כל שהיא עדיף שתהיה בלתי מפורסמת. מי יודע על אילו קירעי-תרנגולת היא מתבססת... ואיזה פשלות מסתתרות שם...

העדר האופציה הצבאית לא יפוצה ע"י מהלך הרסני שכזה.

אם זה עומק המחשבה וכושר הניתוח של רופא כה דגול ואת הנהגתנו אנו אנו מכירים... אז יאללה למקלטים!

אינה רק להגיד יש לנו כך וכך ראשי נפץ, אלא גם לסמן קווים אדומים לאוייב. רק כך תוכל לייצר הרתעה אמיתית מול אוייב חמוש בנשק גרעיני (לפחות באופן עקרוני שכן כולם יודעים מה שווים הקווים האדומים של ישראל).

סביר להניח שהסרת העמימות תעשה בהסכמת האמריקאים בלבד, כך שהסתבכות עם ידידינו לא תהיה. הסתבכות עם "ידידינו" הארופאים סביר שתהיה, והסרת העמימות תענה מייד בתביעות לפרוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. זה כמובן גם הפתרון היחיד האפשרי לטווח הארוך.

ואנונו ואחרים חשפו מידע שמיהמנותו בערבון מוגבל ולכן העמימות הטכנולוגית נותרה בעינה ואפשר להניח שגם בתחום הזה יש לא מעט הונאה.

העמימות היא לא רק אילוץ למניעת לחצים. יש לה ערך בפני עצמה כיוצרת מכפלה של ההרתעה דווקא בגלל הדמיונות שהיא יוצרת אצל היריב, במיוחד כשמדובר במדינות ערב. מה שצריך זה לפזר אינפורמיצה ודיסאינפורמציה בכל מיני דרכים.
מעבר לכך שינוי פתאומי של מדיניות העמימות יצביע על חוסר בטחון של ישראל.

הסרת העמימות אין פרושה הצגת כל יכולותיה של ישראל מבחינת ראשי נפץ ופלטפורמות נשיאה, אלא הכרזה: לישראל יש נשק גרעיני והיא תפעיל אותו כלפי כל מדינה אם זו תנקוט צעד א' או ב'. כשיש אוייב שיש חשד שהוא חמוש בנשק גרעיני זו אופציה כמעט יחידה לבניית הרתעה, לעומתה העמימות משאירה מרווח טעות מסוכן אצלך ואצל האוייב.

ולגבי הפגנת חוסר הבטחון בהסרת העמימות, יש בזה כמובן משהו, אבל מי לדעתך מרגיש בטוח כשפצצת אטום עלולה לנחות על דוכן מפעל הפייס הקרוב למקום מגוריו?

ראשית, כפי שציינתי אין עמימות: כולם יודעים מה יש לנו. כניראה שהעולם מעט הוגן משחשבנו, והוא מבין שאם יש מדינה ועם שרשאים להגנה עצמית גרעינית- אלו ישראל והעם היהודי.
שנית, "העמימות" היא כיסוי למדיניות הממשלה שקיימת בפועל בנושא, שיכולה להיות נכונה או לא. לבנון 2 הוכיחה שמה שלא נבדק- לא יעבוד (ימ"חים, העורף, מודיעין על חיזבאללה).
עכשיו הזמן לראות האם יש לנו מדיניות לתרחישים הבאים:
א. פיגוע גרעיני: איך שורדים? איך מגיבים?
ב. התקפה מקדימה על אתרי כוח הגרעין הישראלי (גרעינית/ רגילה), יחסית ללא פגיעה באוכלוסיה: האם לישראל יש יכולת להגיב באופן דומה, בלי להדרדר להשמדה הדדית?
ג. התקפה גרעינית על השלטון בישראל (למשל, על גבעת רם בעת ישיבת המשלה): מי מוסמך להגיב?
ד. מטח טילים על ישראל מיורט עי טילי חץ; מתגלה כי חלק מהטילים היו גרעיניים. מה עושים?

בקיצור, כולנו היינו רוצים לחשוב שיש איפשהוא חבורת מנהיגים אחראים שדואגת להכל. אני בטוח שמערך הגרעין הישראלי נבנה ומופעל ע"י אנשים מצויינים, אבל אני לא סומך על מי שנותן להם הוראות.
אשמח אם תגיבו לעצם העניין (מדיניות חלופית לעמימות) ולא לעצם הכותב.

.
צריך להיות תמים לחשוב שהסרת העמימות תשפר/תגביר את ההתרעה. במלחמת יום כיפור, המצרים
הגבילו מאד את מטרת המלחמה ולא נצלו את ההצלחה הראשונית לחדור לעומק סיני.
ובעיקר, ומבלי להפחית מערך הגבורה של קהלני וינוש, בקרבות הרמה נכבשה נפח והיה טנק סורי
שהגיע לכמה מאות מטרים מגשר בנות יעקב. שום דבר לא עצר את הסורים מלשטוף למטה, לגליל.
יש רבים שסבורים שאיום מפורש מצד ישראל ("הישיבה" המפורסמת של הממשלה מליל ה-8 באוקטובר)
והצגה מוחשית לעיני הלווינים - לפי פרסומים זרים, הם אלו שהרתיעו את הסורים.
כמובן ענין וענונו, פרסומים על הצוללות ומחקרים רבים כך שהסרת העמימות לא תתרום להרתעה.
לעומת זאת היא תחזק את טענת היחס של איפה ואיפה שארה"ב ומדינות נוספות נוקטות כאשר משלימות עם ישראל גרעינית אך יוזמות עיצומים נגד מדינות אחרות באיזור שעומדות על זכותן (בצדק מבחינתן) להתגרען.

באשר לד"ר גרנות, הד"ר הנכבד התנגד גם לפרויקט החץ, התנגדות שלי לא ברורה ולטעמי רוב הציבור
לא יצביע על פרויקט החץ כטעות.

אני חייב לתקן טעות שמתחילה להשתרש, כאילו הסורים "נסוגו בלחץ הגרעין", ממנה משתמעת חוסר טעם ללחימה הרגיילה בגולן. הגרעין אולי עצר את הסורים מלהתקדם מעבר לירדן (לא דיברתי עם אסאד האב בנושא), אבל מה שסילק אותם מהגולן היה הגנת הגבורה בצפון הרמה, וההתקפה האגפית של אוג' פלד בדרום הרמה. שום גרעין לא הרתיע את הסורים מלהילחם בגולן עצמו.

הממשלה ב- 8 לאוקטובר. אבל מקריאה בספרות מלחמת יום כיפור ומהצלבה עם פרסומים זרים חוזרים על עצמם שני תיאורים בגירסאות שונות:

1. דבר לא עמד בין ראשוני הטנקים הסורים לכנרת
2. ישראל איימה במילים ובמעשים בהפעלת "נשק יום הדין"

כמובן לא כולם חייבים להגיע לאותה המסקנה.
אגב, זה לא מפחית כמלוא הנימה מהגבורה של חטיבה 7 וגדוד 77 בקרבות עמק הבכא.

לא מדויק, לסורים היו עתודות שריון וחי"ר משמעותיות ביותר שלא באו כלל לידי ביטוי או שבאו לידי ביטוי בגזרות ו/או בתזמון הלא נכונים, בין היתר בגלל שהם לא האמינו עד כמה קל, מהיר ופשוט יהיה להם לשטוף את המערכים הקדמיים שלנו ברמה"ג ולהגיע לעומקה, בטח לא בדרומה. למזלנו הרב הסורים רכזו את העיקר המאמצים שלהם ואת הכוחות היותר איכותיים שלהם כלפי מרכז הרמה ובצפונה, שם המרחק לגשרי הירדן הוא הקצר ביותר. אם היו מתגמשים אך במעט מהתכנית המקורית שלהם, מנצלים בחוכמה וזריזות את הפרצה העצומה שהתגלתה בדרום הרמה ומזרימים לשם את דיביזיות העתודה שלהם בזמן הנכון, היו מגיעים בקלות לנהר הירדן, מנפנפים לכל הרוחות את חלקיקי הכוחות שהתייצבו מולם ואף מנתקים את אוגדה 36 מעורפה. יש הטוענים שהם עצרו בגלל הפצצות ח"א, אחרים טוענים שבגלל איומי הגרעיון, נוספים טוענים שבכלל נגמר להם הדלק או שהגיעה הוראה מהרוסים. הכל נכון במידה כזו או אחרת אבל לדעתי בסופו של דבר, אולי בעצם כרגיל אצלנו, שחק לנו המזל יותר מהשכל.

מצד שני, יש בעיתיות מסויימת בנטישת העמימות:

בהתאם להבנות גולדה-ניקסון, ישראל לא תודה בכך שיש ברשותה נשק גרעיני, ואילו ארה"ב לא תלחץ עליה בנושא ואף תספק לה נשק קונבנציונלי בשפע. האמנות בתחום הגרעין (הCTBT אם אני זוכר נכון) למעשה אוסרות על מדינות שלא ביצעו ניסוי גרעיני בשנות השישים לבצע אחד, והכרה בנשק גרעיני ישראלי (וישראל כנראה ביצעה ניסוי יחד עם דרא"פ, למרות ששמעתי חוקר רציני אחד טוען כי ככל הנראה הניסוי היה באמת דרום-אפריקאי נטו, וישראל שלחה רק משקיפים) בעצם מהווה "הכשרת השרץ" ודי שבירה של האמנות שהושגו עד כה בתחום הגבלת התפוצה.

מצרים, מדינת ציר חשובה שאף היא בעלת ברית של ארה"ב, מנסה כבר שנים לכרוך את הנשק הכימי (שאיננו למעשה נשק להשמדה המונית) שברשותה וברשות מדינות ערב עם הנשק הגרעיני של ישראל, במסגרת תביעה ל"פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית".

כל עוד ישראל לא מודה במוצהר בכך שהיא מחזיקה בנשק גרעיני, היא נמנעת מלחצים שעשויים להיות לא נוחים למדי. זה לא אומר שאי אפשר לעמוד בלחצים אלו אם יוחלט שהסרת העמימות משתלמת יותר מההשלכות הפוליטיות הללו, אבל דומני שגם זה שיקול שמשחק כאן.