אריה שלו: "כשאמרתי 'סבירות נמוכה', התכוונתי לפחות מ-50 אחוז"

אחרי 33 שנה, ראש המחקר באמ"ן במלחמת יום-הכיפורים, בספר חדש: איפה טעינו ואיפה הצלחנו

מאת אמיר אורן

יחידת איסוף של אמ"ן, שנמצאה בבסיס מרוחק, קלטה ב-4 באוקטובר 1973 ידיעה בעלת משמעות התרעתית ראשונה במעלה, בדבר הכנה דחופה של חדר המלחמה של הנשיא אנואר סאדאת, אך הידיעה הוזנחה והועברה לראש אמ"ן ולקציני המחקר רק בינואר 1974, 3 חודשים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים. "יש להניח שאילו הגיעה הידיעה למחלקת המחקר לפני פרוץ המלחמה, שעה שכבר נדלקו במודיעין אורות אדומים, היא היתה מכריעה את הכף בכיוון של התרעה למלחמה".

גילוי זה מופיע בספר הרואה אור הבוקר, יום השנה ה-33 למלחמה: "כישלון והצלחה בהתרעה", מאת תא"ל במילואים אריה שלו, שהיה עוזר ראש אמ"ן למחקר במלחמה וב-6 השנים שקדמו לה.

לדברי שלו, בתחילת 74' נערכה בדיקה פנימית במחלקת איסוף באמ"ן, כיצד לא הובנה ביחידת ההאזנה 848 (כיום 8200), משמעות הידיעה, ולא הופצה לגורמי המחקר.לדעתו, תקלות כאלה עדיין "עלולות לקרות, בעיקר במקומות שלא מוצב בהם קצין ב"ר -בינה רשתית, כלומר, בעל הבנה לחומר הנקלט ולרשתות שבהן הוא מועבר.

בספר, בהוצאת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים ו"מערכות", מכה שלו על חטאי אמ"ן/מחקר ומנסה לנתח היכן טעו הוא וקציניו. מאידך, שלו גם חולק על מקצת קביעותיה של ועדת אגרנט ובהן הטלת האחריות לטעות ההערכה - עליו ועל ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא. הם אכן נכשלו, מודה שלו, במתן התרעה על כוונותיו של נשיא מצרים אנואר סאדאת לצאת ב-6 באוקטובר למלחמה יזומה ומשותפת עם סוריה נגד ישראל, אך הצליחו במתן התרעה על מוכנות צבאות אלה, במערך התקפי, לצאת למלחמה.

דיין שקע בקריאת עיתונים

מאז ה-3 באוקטובר, כאשר שלו (כממלא מקומו של זעירא החולה) אמר לשרים ולרמטכ"ל דוד אלעזר כי מצרים וסוריה מסוגלות לצאת למלחמה (אך סייג את הערכתו בדעה כי לא יעשו כן) - נשאו באחריות לטעות הדרג הפיקודי בצה"ל ובראשו הרמטכ"ל דוד אלעזר והדרג המדיני, ובראשו שר הביטחון משה דיין וראש הממשלה גולדה מאיר. שלו מספר כי בדיון גורלי זה, הראשון בממשלה שאליו זומן בכל שנותיו באמ"ן, היו המשתתפים קצרי-רוח וסימנו לו להזדרז לאחר דקות מעטות. כשהוכנסו לדיין עיתוני הערב, שקע בקריאתם.

דרגים אלה שמעל לאמ"ן נכשלו בהערכת יחסי הכוחות בין צה"ל לשני הצבאות הערביים ובאמונתם שדי בכוח הסדיר לבלימת כל התקפה; גיוס המילואים נועד רק להתקפת-הנגד שלאחר הבלימה ולהעברת המלחמה לשטח האויב. אמ"ן היה שותף לשאננות, בכך שלא הסתפק בהערכת יכולת האויב וכוונותיו, אלא שיקלל בהערכתו גם את כוחו של צה"ל והגיע למסקנה שטעות בהערכת פעולותיהן של מצרים וסוריה לא תהיה הרת-אסון.

סאדאת רפה ואפרורי

הכישלון העיקרי היה מדיני, לא צבאי: לא העריכו נכונה כיצד תנהג מצרים בהגיעה למבוי סתום. שלו, שנחשב לאבי הביטוי "סבירות נמוכה" בהקשר של הפתעת יום הכיפורים, כותב כי בעדותו בפני ועדת אגרנט התבקש לפרט למה התכוון בביטוי זה, ואמר, "פחות מ-50 אחוזים". הביטוי "סבירות נמוכה" הופיע לראשונה בהערכה זהירה ומסוייגת של אמ"ן בדצמבר 1972, אך במרוצת 1973 הפכו ההערכות נחרצות יותר.

שלו סבור, בדיעבד, שב-5 באוקטובר היה עליו לנסח את הסבירות להתקפה מצרית וסורית במונחים "לא ברורה" או "בינונית".

אחת הטעויות הגדולות של אמ"ן, אך גם של הדרגים שמעליו, שקיבלו את כל המידע הנחוץ, היתה בהערכת-חסר של סאדאת ואישיותו. ביום מותו של הנשיא נאצר, ב-28 בספטמבר 1970, הרימו ראש אמ"ן אהרן יריב, ראש המחקר שלו ועמיתיהם כוסות יין בברכת "לחיים". על קצין המילואים באמ"ן/מחקר, ד"ר שמעון שמיר, הוטל לנתח את אופיו של סאדאת, והוא כתב כי סאדאת, רפה ואפרורי, לא יוכל להחזיק בשלטון ולא ייצא למלחמה.

בשנתיים הבאות טעה אמ"ן בהבנת שני מהלכים חשובים של סאדאת - נצחונו על יריביו במאי 71' וסילוק הסובייטים ביולי 72'.

סוכן הצמרת לא היה "כפול"

בשנים שלקראת המלחמה "החזיק המודיעין הישראלי במצרים כמה מקורות צמרת" ופיתח בהם תלות מופרזת, לדברי שלו. מחלוקת המשסעת את בכירי המודיעין היא, האם היה מקור הצמרת שכינויו "אשש", ולפי פירסומים בחו"ל, חתנו של הנשיא נאצר, אשראף מרואן - סוכן כפול. שלו חולק על זעירא ומתייצב לצד ראש המוסד צבי זמיר.

הסוכן היה מעולה, אולי מעולה מדי, עד כדי תלות של המודיעין בו, והנחה שבזכות נגישותו למקבלי ההחלטות בקהיר, אם לא יספק התרעה - לא תהיה מלחמה. אבל הוא לא היה "כפול", אלא מצרי ש"נשאר מצרי גם כסוכן של ישראל ושוקל מה להעביר לישראל ומה לא, כי אינו מוכן לבגוד באופן גורף". המוסד ואמ"ן הסיקו שאינו סוכן כפול בעקבות בדיקות חוזרות ונשנות, אחת לחצי שנה. לאיתור כוונותיו של מנהיג אויב אין די במודיעין חזותי ואלקטרוני, מציין שלו, ונחוצים סוכני צמרת.

הידיעה שקיבל ראש המוסד זמיר מהסוכן, לא נקבה בשעה כלשהי לפתיחת המלחמה, אלא רק איזכרה את "השעה שלפי התוכנית" המצרית, אך בהעברת הדיווח לדרג המדיני והצבאי הבכיר שובשה הידיעה לנוסח שקבע כי המלחמה תיפתח "לפני חושך".

שלו מגלה כי בשיחה בין המלך חוסיין וגולדה מאיר ב-25 בספטמבר חוסיין לא סיפק התרעה חד משמעית, אך חידש באומרו כי צבא סוריה כולו בעמדות זינוק. שלו גם עוסק במהימנות מקורות שונים, למשל, מקור צמרת מעולה ומנוסה, שדיווח ביולי 73' כי המלחמה תיפתח בסוף ספטמבר או בתחילת אוקטובר, אך הוסיף כי להערכתו "העניין אינו רציני וגם תאריך זה יחלוף, כקודמיו". מקור טוב אחר במצרים דיווח בסוף ספטמבר על החלטה לחצות את התעלה ולהשתלט על קו המעברים, אך להתרעה יוחס משקל נמוך כי המקור התבדה בחמש השנים הקודמות 21 פעמים רצופות - פעם ב68', שש פעמים ב-69', שש ב-71', חמש ב-72' ושלוש ב-73'.

סאדאת סטה מהקונספציה

שלו מצדיק את ה"קונספציה" שגינתה ועדת אגרנט. כל מחקר מודיעיני חייב נקודת מוצא תפישתית, מציין שלו. זו היתה תפישה מצרית ולא ישראלית, היא נבדקה ונמצאה סבירה, והטעות לא היתה בהסתמכות עליה, אלא בהחמצת תפניות אפשריות והחלטה של סאדאת לסטות ממנה.

שלו כותב כי אין לו טענה כלפי ועדת אגרנט על שהחליטה להעבירו מתפקידו, אך לדבריו הנשיא אגרנט וארבעת חבריו, ביניהם הרמטכ"לים לשעבר יגאל ידין וחיים לסקוב היו מנותקים מהמציאות הביטחונית והמודיעינית של שנות ה-70 ולא הכירו את תהליך המחקר וההתרעה. בשיחה אתו אמש העיר שלו כי ליקוי דומה עלול להפריע גם לוועדת הבדיקה למלחמה בלבנון, בראשות השופט בדימוס וינוגרד, ששני האלופים בדימוס החברים בה, מנחם עינן וחיים נאדל, פרשו משירות פעיל בשנות ה-80.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/771313.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

כל שנה אותם סיפורים... ראבאק, הבנו: היתה מלחמה, הפתיעו אותנו, פשלה נוראית, ניצחנו בסוף (או שלא).
הלאה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il