כתבה מעניינת של אמיר אורן שהופיעה אתמול במוסף המאמרים של "הארץ" וסקרה מברקים בנושאים שונים ששלח קיטינג, שגריר ארה"ב בישראל בשנים 1973-1975, ובהם סקירות, הערכות מצב שונות וכו'. מובאים פה קטעים הקטע היותר מעניינים ובהם תיאור הניסיון של אריאל שרון לחזור לשירות קבע כ (שימו לב) "מפקד זרוע היבשה", החשש מהתחדשות המלחמה לקראת סוף 1974 עקב הקפאון המדיני, כמו גם אחת מההתבטאויות הבעיתיות של רא"ל מוטה גור (למי שחושב שרמטכ"לים פוליטיקאים הם תוצר מאוחר של שנות ה 2000 בלבד...), שבניגוד גמור לתדמיתו המאוחרת כאיש שלום, נחשב בזמנו לנץ קיצוני, שהתנגד בחריפות לתהליך השלום, להחזרת סיני ודחף לחימום הגבולות וכן למעורבות פעילה בלבנון עד כדי מלחמה עם סוריה. סגנונו המוחצן והשחצן הביא אותו להתנגשויות רבות עם שרי הבטחון שכהנו מעליו, שמעון פרס (שכאזרח נטול נסיון פיקודי, תפקד בצילו של הרמטכ"ל המהולל - נשמע מוכר?) ועזר וייצמן קצר הרוח, שכמעט והדיח אותו כבר בראשית כהונתו. אם זאת רצוי ציין שבדומה לרבים מעמיתיו להנהגת תנועת העבודה, יחסו למתנחלים הראשונים בשומרון היה אמביוולנטי.