"חכי לי! את עפה מהר מידיי!", צעקתי בקול רם לכיוון ציפור השלווה בעודי רץ אחריה.

אינני יודע עוד כמה זמן אמשיך לרוץ אחריה אך אני יודע שזה שווה את המאמץ.

רוב הנשמות, בדרך כלל, נוטים להתעצבן ולכעוס על ציפור השלווה משום שקשה להשיגה בשל המהירות שלה, אך מרוצים מעצם העובדה שהיא קיימת.

ציפור השלווה, למי שלא מכיר, היא ציפור הנועדה לתת הזדמנות שניה לנשמות אשר שוכבות על דשא האורנים- מעין משטח של דשא אשר שם הן שוכבות טרם נקבע גורלן אם ישובצו לגן עדן או לגיהנום וממתינות לפסק הדין.

כאשר נשמה כלשהי פוגשת בציפור השלווה, היא יודעת שיש איזשהו סיכוי ואפילו קלוש שניתנה לה הזדמנות שניה להיות בין החיים.
ציפור השלווה מתחילה לעוף לכיוון מסויים ולאט לאט מגבירה את מהירות התעופה שלה והנשמה רצה אחריה.

במידה ובאמת מגיעה לנשמה הזדמנות שניה, היא תשיג את ציפור השלווה עד אשר תגיע לשער המעבר בין עולם האמת לבין עולמם של בני החיים.
במידה ולא מגיעה הזדמנות לאותה נשמה, קרוב לודאי שהיא תאבד את ציפור השלווה בדרך.

והנה, רץ אני אחריה בכל כוחי שקוע תוך כדי במחשבות האם אצליח להשיג אותה עד הסוף או שחס ושלום אאבד אותה באמצע הדרך.

לפתע, עצרה הציפור על עץ אשר היה מוצב באמצע הדרך, חיכתה שאעצור גם אני, דקה דומיה ואמרה: "אני מבקשת ממך שתמנה לי שלוש סיבות מדוע מגיע לך לחזור ולהיות בין החיים".

חשבתי, התעמקתי ועניתי: 1.

2.

3.

לפתע לנגד עיניי הופיע שער גדול, ולתדהמתי ציפור השלווה עפה לכיווני, נחתה על ידי הימנית, שינתה את צורתה למפתח ולחשה: "ברוך שובך, בהצלחה".

קוראים יקרים, הייתי רוצה שתמלאו את שלושת הסיבות בעצמכם, כל אחד לדעתו.

1. אני כותב בפורום הכי מגניב בפרש!

2. יש לי תוכניות למחר, תהרגו אותי בעוד יומיים או משהו...

3. יש אנשים שהלב שלהם ישבר לעולמים אם אני אמות.

יום אחרי שכתבתי את החיבור הודיעו לי בטלפון כי חבר ותיק התאבד....

הטקסט מוקדש לו.

ת.נ.צ.ב.ה!!!