סקירה- דג'מבה (Djembe)




דג'מבה ידוע בעברית גם כ-ג'מבה. (באנגלית Djembe), תוף גביע, השייך למשפחת כלי ההקשה, מקורו במערב אפריקה.

על הדג'מבה מתופפים בידים חשופות, התוף עשוי מעץ מגולף גובהו כשישים ס"מ בערך וקוטרו נע בין 30 ל- 36 ס"מ בערך.

חלקו העליון של התוף עגול ועליו מתוח עור של חיה, לרוב של עז ולעיתים גם של פרה, אנטילופה, אייל או זברה. ניתן כיום גם למצוא דג'מבה שעליו מתוח פלסטיק במקום עור.

חלקו התחתון של הדג'מבה נראה כרגל חלולה בצורה גלילית. סוגי העץ שמהם עשוי התוף הם: לנקה, גוני, מהגוני, הדוגורה, ג'אלה, קייסדה והאירוקו.

תנוחת הנגינה על הדג'מבה היא בישיבה או בעמידה כשהתוף מונח בין רגליו של המתופף והחלק התחתון של התוף חשוף. תוף הדג'מבה מהווה חלק אינטגרלי מהתרבות המערב אפריקאית ומשמש ככלי ליווי וגם ככלי סולו באירועים שונים. התיפוף בדג'מבה הוא לרוב קבוצתי. ישנה להקת ליווי המורכבת ממספר מתופפים המנגנים מקצב קבוע וסולן שתפקידו להוביל את הלהקה ואת הרקדנים או לשמש כליווי לרקדנים תוך כדי אילתור מקצבים.

התופים מלווים את האפריקאים לאורך כל מחזורי החיים בטקסים, אירועים, בידור ואף כליווי בעבודות השדה השונות. בעבר התוף שימש ככלי תקשורת בין כפרים סמוכים וגם בין אנשי הכפר עצמו. אומרים שבדג'מבה ישנן שלוש רוחות: רוח העץ, רוח החיה שממנה עשוי עור התוף ורוח האומן שיצר את התוף. הדג'מבה ידוע גם כתוף מאגי בצורת פטרייה או כתוף השטן.

החל מהמאה ה-20 הדג'מבה פופולרי במעגלי מתופפים ברחבי העולם ולרוב מנוגן בליווים של תופי הדונון.



מעגל תופים
שיתוף האורחים בחגיגה קצבית וסוחפת של תיפוף, שירה וריקוד בה יחוו את האנרגיה המדהימה שמתפתחת במפגש שכזה. בהדרכה מקצועית ומהנה כל אחד במעגל ייקח חלק ביצירת המוזיקה האפריקאית. המטרה היא לעבוד עם אנשים על התחברות ושחרור תוך כדי הקשבה לסובב אותם. להביא את המשתתפים ליכולת להבין את מקומם וחשיבותם של כל אחד ואחד בתוך המעגל השלם היוצר כוח הרמוני מאוחד. ההתחברות אל הדג'מבה – התוף האפריקאי – היא קלה ונגישה ואינה דורשת כל ידע וניסיון קודם במוסיקה. כל אחד יכול להשתתף ולקחת חלק ביצירת משהו משותף וחזק יותר מכשרון אישי.





הדג'מבה כיום על סף הכרה בעולם ככלי הקשה מן המנין. בשנות ה-50 פרץ הדג'מבה אל מחוץ למערב אפריקה תודות למסע הופעות בחרבי העולם של ההרכב Les Ballets Africains בהנהגת פודבה קייטה מגינאה.

בעשורים הראשונים לפריצתו, היה הדג'מבה נחלתם של יוצרים ספורים ומעריצים מושבעים של מוזיקה אפריקאית. בארה"ב לדוגמא, היה הדג'מבה מרכז ענין לקבוצת אנשים שלמדו מוזיקה מחבר בהרכב Les Ballets Africains - לדג'י קמארה. מאוחר יותר, בשנות ה-80, הופצו מס' תקליטים של ההרכב באירופה, אך גם בהם היו מעט מאוד דוגמאות לתיפוף בדג'מבה.


מייסד ההרכב Les Ballets Africains

משנות ה-80 תפס שמו של הדג'מבה תאוצה. מעל תריסר תקליטים ייחודיים לתיפוף בדג'מבה יצאו לאור, ועוד תקליטים רבים ששילבו את התוף במוזיקה שונה. סיבובי הופעות מאפריקה החלו להגיע לארה"ב- מגינאה, מאלי וסנגל. המתופפים הופיעו ברחובות בפני קהל רב. החלו "לצוץ" מורים פרטיים לדג'מבה, חלקם אף הציעו טיול לאפריקה כחלק מלימוד ההיסטוריה של הדג'מבה.
הסיבות לפריצתו המאוחרת של הדג'מבה מגוונות- קשרים רופפים והבדלי שפה בין מדינות אפריקה לארה"ב, מות נשיא גינאה, סקו טור, בשנת 1984 אחרי שלטון של מעל שני עשורים ודיכוי האמנות וחופש היצירה, פתח את הדלתות לזרים שביקשו לבקר באפריקה. זמן קצר לאחר מותו, שני מתופפים- מאמאדי קייטה ופאמודו קונטה ביססו עצמם באירופה. ההרכב Les Ballets Africains הפך להיות ההרכב המייצג של גינאה והוציא תקליטים דרך חברת הפקה אירופאית.


חברי ההרכב Les Ballets Africains


הענין הרב בדג'מבה לא לווה במידע רב אודות שימושו ביבשת המקור שלו. תאוריות רבות הומצאו והופרכו. שאלות בסיסיות כגון "מי מנגן בכלי, באילו אירועים, באילו ארצות ובאילו הרכבים"- לא מצאו מענה. הרבה נגני דג'מבה מתחילים נסעו לאפריקה כדי לראות את הדג'מבה בסביבתו הטבעית. מורים רבים באירופה וארה"ב ניסו להעביר את מהות הדג'מבה לתלמידיהם, אך מעבר לבעיה בהעברת הרגש והתחושה, היתה בעיה נוספת- השפה.

אנגלית היא בד"כ השפה השישית, השביעית או השמינית המדוברת בפי נגן דג'מבה יליד אפריקה. בד"כ ישלוט הנגן בשפת אמו (לרוב מנינקה, סוסו או במאנה), שפה אפריקאית שניה (פולה, וולוף, סונינקה או בובו), ניב אפריקאי, וצרפתית. ההבדל בין כל אלו לבין שפות אירופאיות או אמריקאיות, ובין המנהגים, הוא עצום. קשה מאוד להסביר מה זו ברית מילה או הוצאת דיבוק.

למרות שאין סיפור אחד הנוגע למקורו של הדג'מבה וגלגולו בארצות השונות, יש הסכמה כללית כי מוצאו בגילדת נפחים מאיזור מנינקה/סוסו הנקרא נומו. כמייצרי מוצרי ברזל שונים, היו הנפחים נחשבים כשומרים על מקור כוח מסוים. ידיהם של הנומו עיצבו את הכוח- מסיכות מעץ הנקראות "קומו", הם גם בצעו את המילה והוצאת הדיבוק, והם גילפו את גוף הדג'מבה. הפיזור הרב של הדג'מבה בכל אפריקה הוא כנראה בעקבות הגירת מס' משפחות מרכזיות ברחבי היבשת.

למרות מעמדם הרם של הנפחים, לא היו הגבלות מסוימות באשר לזהות נגן הדג'מבה. להפך- מעמד הנפחים לא עמד באותה רמה כמו מעמד האמנים שהתמחו במוזיקה. האמנים נקראים ג'לי (כן כן) והתמחו במיוחד בשלושה כלים שונים- קורא, קסילופון ונגוני. בשבט הקסאסונקה בעיקר הג'לים מנגנים על הדונדון, תוף בס שמלווה את הדג'מבה. במקומות אחרים אין הגבלה לזהות נגן הדונדון.

הדג'מבה שימש בעיקר לתיפוף בשמחות וטקסים שונים. אירוע תיפוף בכפר או שבט יכול היה להמשך שעות רבות, והקצב ברוב המקרים קבוע ומשתנה פעמים אחדות. אקט חשוב במיוחד בטקסים אלו הוא השירה. הנגנים עומדים בשורה מול הקהל, מתופפים, ואילו הקהל מצטרף בשירה ובריקודים. את הריקודים "מובילה" ג'לי אישה.


חגיגות נישואין


ישנן שלוש מכות מרכזיות בדג'מבה- סלאפ, טון ובאס. אמנם בארצות זרות כבר המציאו מקצבים שונים לדג'מבה, אך במקור- הקצב הוא אחיד ומדוד. הוא פחות או יותר נשמר, ובעיקר הדונדון נותן את הייחוד לקטע.



לסיכום- הדג'מבה הוא בעל הסטוריה ארוכה ורחבה בכל מערב אפריקה. יש בתרבות הזו הרבה מעבר להנעת ידיים ע"מ ליצור קצב, כיוון שלמקצבים אלו ולריקודים הנקשרים אליהם משמעות רבה מאוד באפריקה. מקצירת היבול, חגיגות נישואין ומעבר מילדות לבגרות, ועד לטקסים סודיים של קהילות מכשפים קטנות- הדג'מבה קיים בכולם.



תרגול דג'מבה למתחילים- http://www.rhythmweb.com/djembe/excercises.html
קטע דג'מבה קצר- https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...13/11178981.mp3



מקורות:


ויקיפדיה

גונגומה

RythmWeb

מעניין מאוד, תודה :]

R.I.P.