נומ"סים כנומ"טים מאולתרות במלחמת המפרץ השנייה
במלחמת המפרץ השנייה, שפרצה כזכור במרץ 2003, הפעיל הצי החמישי לא פחות מ 8 נומ"סים שונות משני הדגמים העיקריים – שלש ספינות ממשפחת הטראווה הותיקה (בערוב ימיה, בטרם החלו לצאת משירות) ולא פחות מחמש ספינות ממשפחת הווספ החדשה יותר - ריכוז מסיבי וגדול בהיקפו מזה שפעל במלחמת המפרץ הראשונה, בה נטלו חלק 2 נומ"סים מדגם הטראווה לצד 4 נוספות מדגם איוו-ג'ימה הישנות והקטנות יותר (שאחת מהן, הטריפולי, אף נפגעה ממוקש ימי עירקי, והפכה בכך לספינת המלחמה האמריקנית האחרונה שספגה נזק שכזה בעת פעילות מלחמתית) ובוודאי מזה שפעל במפרץ טונקין בשיאה של מלחמת ויאטנם, שם הפעיל הצי השביעי ריכוז של 4-5 נומ"סים ממספר דגמים - בד"כ שילוב של משפחת האיוו-ג'ימה לצד נומ"סים מוסבות ממשפחת האסקס.
המיוחד בנומ"סים שפעלו במלחמת המפרץ השנייה היא ששתיים מתוך השמונה – הבטאן והבון-הומי ריצ'ארד – פעלו דווקא כנומ"טים מאולתרות במימי המפרץ הפרסי, כאשר על סיפון כל אחת כנף אווירית מוקטנת ובה 24 מטוסי הרייר B משתי טייסות שונות של אווירית חיל הנחתים - הבטאן הפעילה את VMA-223 ו VMA-542 והבוני את VMA-211 ו VMA-311. מעבר לכך פעלה טייסת חמישית, VMA-214, מבסיס אל-ג'ובר העצום בכווית וכן פעלו שני גפים עצמאיים מסיפונן של שתי נומ"סים נוספות (דווקא הישנות יותר) – נסאו עם חצי תריסר מטוסים מטייסת VMA-231 וטראווה עם חצי תריסר מטוסים נוספים מטייסת VMA-311 בתגבור צ"א וצ"ק שקובצו מכל רחבי חיל הנחתים. למעשה כל טייסות ההרייר B המבצעיות של חיל הנחתים ורוב הסד"כ נטלו חלק בלחימה, למעט טייסת VMA-513, שפרסה בסוף 2002 לבסיס באגרם באפגניסטן בסיוע לכוחות נאט"ו, וטייסת VMA-331, שנסגרה כעשור לפני המלחמה (אחרי שדווקא נטלה חלק במלחמת המפרץ הראשונה). המטוסים היו משני הדגמים הזמינים - עם (B פלוס) וללא המכ"ם (B בסיסי).
4 הנומס"ים הנותרות – הסייפאן, הקירסרג', הבוקסר והאיוו-ג'ימה (לא המקורית המוזכרת לעיל, אלא הספינה השביעית מדגם וואספ, שנכנסה לשירות שנה בלבד לפני מלחמת המפרץ השנייה) לא הפעילו הריירים כלל במסגרת הכנף האווירית שלהן והסתפקו במקום זאת בטייסות מסוקים שונות במתאר הסער האמפיבי. חשוב לציין שלצד 8 הנומ"סים הפעילו הצי החמישי ופיקוד התובלה האמריקני שדירה אמפיבית ולוגיסטית עצומה ובה כתריסר נחתות גדולות וכן כ 40 ספינות תובלה, שפרקו את מרכולתן בנמלי כווית (כזכור בניגוד למלחמה הראשונה, במלחמת השנייה סירבה סעודיה לאפשר לאמריקנים לפעול קרקעית משטחה!).
בדומה להשתתפותן במלחמת המפרץ הראשונה, גם במהלך המלחמה השנייה העניקו טייסות ההרייר סיוע ישיר וצמוד לכוחות היבשה של חיל הנחתים וכתשו ביעילות ביום ובלילה כל נוכחות צבאית עירקית בדרך צפונה אל עבר הבירה בגדד, לצד טייסות ההורנט והמסק"ר מאווירית חיל הנחתים. למטרה זו אף הוקמו מספר מנחתים קדמיים (הצפוני שבהם כ 80 ק"מ בלבד דרומית לבגדד!), בהם נחתו ההריירים (וגם מסוקים כמובן) כדי לתדלק ולעתים אף כדי לתחמש מחדש, במקום לכלות את זמנם בטיסה חזרה אל שד"ת אל-ג'ובר או אל הנומ"סים במפרץ. אגב גם המטוסים שלא נעזרו במנחתים, נחתו תמיד קודם לכן באל-ג'ובר, שם הצטיידו מחדש, המריאו צפונה לגיחה שנייה ורק בסופה חזרו אל הנומ"סים במפרץ הפרסי, שוב במטרה למקסם את זמנם מעל החזית ולהקטין את התלות בתדלוק אווירי. רוב המטוסים טסו בתצורה של פוד לייטנינג 2 (רגיל או משופר) וכן פצצה מונחית לייזר ו/או טילי מאווריק, לצד תותח הגטלינג האימתני בקוטר 25 מ"מ. כמו כן נעשה שימוש גם בפצצות ברזל רגילות וברקטות זוני, הן לתקיפה והן לסימון מטרות. העליונות האווירית של בעלות הברית ייתרה את הצורך בנשיאת טא"א.
השימוש בנומ"טי סיוע קרוב ועליהן טייסות מאווירית חיל הנחתים דווקא אינו דבר זר כמובן לצי האמריקני ונעשה בו שימוש 60 שנה קודם לכן באוקינאווה ובקוריאה. עם זאת החייאת הקונספט לעת מלחמה נבעה בעיקרה מהקיטון הדרמטי בסד"כ הנומ"טים של הצי ובמידה מסוימת גם בסד"כ הכנף האווירית שלהן – אם במלחמת המפרץ פעלו לא פחות מחצי תריסר נומ"טים ועל סיפון כל אחת מהן 5 טייסות התקפיות (2 טומקט, 2 הורנט/קורסייר וטייסת אינטרודר), סה"כ 30 טייסות, הרי שבמלחמת המפרץ השנייה פעלו 5 נומ"טים בלבד (למעשה כל הסד"כ הזמין של הצי!) ועל כל אחת מהן 4 טייסות התקפיות (1 טומקט ו 3 הורנט/סופר-הורנט החדש, שבקושי נכנס לשירות), סה"כ 20 טייסות בלבד! קרי בהצבת 4 טייסות הרייר התקפיות על הנומ"סים "הרוויח" הצי סד"כ השווה לנומ"ט השישית שחסרה לו. נכון שהאויב העירקי כבר לא היה אותו אויב אימתני של 1991 ונכון שנפיצות החמ"מ ושיפור סנסורי תקיפה, ל"א ושו"ב יותר מפיצו על הירידה הנומינלית בסד"כ ב 2003 בהשוואה ל 1991 (ולא לשכוח גם את טייסות ההורנט של אווירית חיל הנחתים שפעלו מכווית) ועדיין כל גנרל ואדמירל רוצים שיהיו באמתחתם כמה שיותר מטוסים.
חשוב לציין שמטוסי ההרייר B פעלו מסיפון נומ"סי הסער הגדולות גם במלחמת המפרץ הראשונה ב 1991, גם בשמירה על אזורי ה NO FLIGHT ZONE בעירק, גם בקוסובו ב 1999 (שהייתה לפעילות התקפית ראשונה אי פעם של חיל הנחתים באירופה, שאף איבד את אחד ממטוסי ההרייר שלו לנ"מ הסרבי בתוך התריסר שפעלו מסיפון הנסאו והקירסרג'), באפגניסטן ולסיום גם בלוב ב 2011, כאשר בחלק מהמקרים פעלו מטוסי הרייר B של חיל הנחתים לצד מטוסי הרייר ו/או סי-הרייר של הבריטים (ואף האיטלקים).
אנקדוטה - הנה הנזק שהטריפולי ספגה במלחמת המפרץ הראשונה כתוצאה ממוקש ימי עירקי, שלש שנים אחרי שפריגטת הצי הסמואל רוברטס עלתה על מוקש ימי איראני לא הרחק משם, במסגרת הפעילות לליווי שיירות.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 09-11-2014 בשעה 00:35.
|