אני בן 17, הדבר הכי קרוב שהייתי שנקרא צבא היה הצו הראשון.
לא מת על לקרוא ספרים, אבל אם כן, אז רק אם הם מעניינים.
קראתי את הספר "אם יש גן עדן" של ירון לשם, ופשוט אין לי מילים.
לעולם לא החזקתי נשק ורק מהספר יכולתי להרגיש איך זה להחזיק M16 מקוצר כשאתה לא יודע מאיפה יבוא איזה מלוכלך, איך זה לשבת במארב 72 שעות, להיות מחופש לשיח עם פנים צבועות כמו ילד קטן, ולחשוב שיש איזה תל אביבי אחד בשנקין שבטח יושב בבית קפה ובצהריים מזיין את חברה שלו, ואיפה אתה ? תקוע בתוך בוץ לבנוני מתפלל שלא יפול עלייך פצמ"ר.
ספר חובה לקריאה, נותן "כאפה" לכל אלו שאף פעם לא שרתו בכאלה מקומות.
צריך להפוך אותו לספר חובה לקריאה בבגרות בספרות בכיתה יא' או משהו.. פשוט חובה. ספר ענק. אין מילים!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

בטוח שפתחת את הספר? (בצחוק..) שמו של הסופר הוא רון, לא ירון סתם שתדע..

ואני בטוח שעד כמה שהצלחת לקבל חוויה עוצמתית מהספר, על רטוב ובמציאות זה יתעצם פי כמה וכמה, בזה אני בטוח.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כנראה שאלו הסיבות בגללן יש אשכולות שמוקדשים לספר הזה. תוכל להגיב באחד מהם, אין סיבה שתפתח אשכול חדש.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il