07-09-2006, 10:33
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
מה שהוביל ל"הצלחת" המחבלים היה העובדה שזה היה סיור
כסת"ח, או לפחות במובן של הציפיה ממנו בהיתקלות. לא ממש משנה מבחינתי האם יש מאג מפקד או לא (כבר אין) או כמה פתוחה הבט"שית או אפילו אם יש שתיים כאלה. ברגע שהקו מוחזק בידי כוחות לא מיומנים ולא מאומנים אלא רק על הנייר, אז למעשה הסיור לא יוכל להגיב לפעולה שמכוונת נגדו ישירות ולמעשה אינו שונה מכל מיני צבאות באפריקה שיודעים להצתלם אבל לא מסוגלים לחסל כוח של 50 אנשי כנופיה עם כוח של 1500 חיילים... (הכוונה היא שהם חיילים לוחמים רק בעירבון מוגבל ולמעשה לא כשירים לנהל פעילות במצב לחץ).
מישהו הזכיר את גבעתי ואת רמת הלחימה שלהם בטירונות - יכול להיות שהחיזבלה הפגינו רמת מורכבות של תרגיל כיתה של צעירים, אבל בניגוד למה שצעירים יכולים לעשות רק באימון - הם ביצעו בפועל וזה הבדל גדול. בלי לדעת האם כל אנשי הסיור נפגעו קשה (ותמיד יכול להיות אחד שלא נפגע וגם נותר כשיר להשיב אש) הם התקדמו במהירות אל המטרה כשהם חשופים. באירוע החדירה למוצב תל דבשה-דלעת שנדון מחדש כאן, אם אני זוכר נכון אז מחלקה שלמה של צעירים של גבעתי פשוט התחפרו בצוללת וסירבו לצאת ולחתור למגע עם המחבלים. חייל ותיק אחד שניסה לגרום להם לצאת ולא הצליח, יצא החוצה והגיע למגע עם המחבלים שאת אחד מהם הוא ראה מטווח קצר. הפעולה שלו ושל עוד כמה בודדים הספיקה כדי לגרום למחבלים לסגת, מה שממחיש יפה את ההבדל בים פעולה "מוצלחת" כמו בהר דב ובין אי הצלחתה, גם אם לא צץ לו איזה צנחן בעל תושיה ויכולת קליעה טובה כמו באירוע ברג'ר.
לגבי סיורי הכסת"ח - למרות שמאז שנת 2000 השתפרו כמה דברים בתו"ל, אמל"ח וכ"א - הרי שהתפיסה לפיה "העיקר שיהיו X חיילים, Y כלי נשק מסייעים ותדרוך והכל יהי בסדר" שרירה וקיימת נכון לשבוע לאחר האירוע בזרעית!
1. כאשר אתה מתריע באופן רהוט וממוקד על קטע סיור הנמצא בתוך מבתר, ללא קליטת קשר, מוסתר מכל תצפית והכי חשוב - שבו ישנם סימנים חוזרים ונשנים על פעילות שמטרתה לבחון תגובה (זריקות אבנים, פגיעות קלות בגדר, רועי צאן שבאופן עקשני שולחים כבשים לגדר עצמה) אז אומרים לך שאתה "לא רואה את כל התמונה" ובכל מקרה ש"הנקודה ידוע ואנחנו עם היד על הדופק". (ואני אומר רהוט וממוקד כי הכנתי רפרט שלם כמעט ברמה אקדמית על הליקויים בקו).
2. עדיין ישנו מצב בו לסיור בזמן ומקום רגיש, יצוותו מפקד שכל קשר בינו ובין פיקוד ויכולת ניהול אירוע, מקרית בהחלט, וכולם יודעים את זה, כמו גם חיילים שברור לגביהם שהיכולת שלהם לתפקד נמוכה מאוד (החל מזה שהם לא יודעים לתפעל גלילון ועד לאנשים שהפ ניצבים תרתי משמע). במשך ששת השנים האחרונות נתקלתי באנשים שתיפקדו באופן מעורר התפעלות, אבל ראיתי גם מפקדים שבהתקלות מטווח של 200 מטר היו עסוקים בהנמכת הכוח לקרקע, חיפוש אחרי אטמי אוזניים (נשבע שראיתי את זה) והיסטריה סביב האפשרות שמישהו ירה מעמדה שלא בקו יורים...
3. תרבות הזילזול ב"פרטים הקטנים" שולטת. במשטרת ישראל מספרים למתנדבי משא"ז בשיחת ההכנה למטווח הראשון, שהקרבין נועד בעיקר לתת להם הרגשת בטחון, ולא יותר ולכן לא ממש משנה שרובם אינם נחשבים תקינים (קפיצים חלשים, כוונות לא תקינות ומחסניות בלאי). למרבה הפלא גם בצה"ל היא קיימת ותמיד לכאורה בשל אילוצי זמן. בעוד באל"ל מטרטרים אנשים מפינה לפינה ללא סדר וללא ויתור על שום שלב, מי שכמוני נמנע ממנו להיות באל"ל בשל סיבות אישיות דחופות ומגיע לקו באמצע, מגלה חיפוף מסוכן. בשלב ראשון מצוותים אותך על A3 כקלע פלוגתי או איש חפ"ק ומזכירים לך כמה חשוב היית בעזה, אבל אז מסתבר לך שאתה יוצא איתו לניסוי כלים מטווח של 25 מטר על מטרת דמות ללא איפוסון... כשאתה אומר שאתה מעדיף גלילון מאופס על פני A3 לא מאופס, לבסוף מעקמים את האף ומאשרים. הקצין המנהל את המטווח מחליט שמטרות זה יותר מדי ו"גלילון זה ממילא רק להורדת ראשים" ולכן גם איפוס אין...
כל הפרטים האלה מוכרים לכ"כ הרבה ולמען האמת: הגדוד שלי נחשב לגדוד מעולה מכל הבחינות. אני לא מבין מה בדיוק ציפו מהשלב בתניקים במיל' שהיו מעורבים באירוע הבט"שית בבקעה.
_____________________________________
.
|