|
בחור ערבי חכם: "היום כולנו רוצים לצאת מהרצועה"
זולפא אלחוסייני, עזה
יום רביעי, 6 בספטמבר 2006, 11:00 מאת: זולפא אלחוסייני, עזה, מערכת וואלה!
אחרי חודשיים של היעדרות מהרצועה, נראה כאילו כלום לא השתנה. יש חשמל 6 שעות ביום, חוטפים מכוניות ברחובות ומתגעגעים לערפאת
אחרי כמעט חודשיים של היעדרות, או בעצם בריחה, מרצועת עזה, וכלום לא השתנה. למעשה, המצב החמיר מכל הבחינות.
לפני חודשיים ברחתי עם הילדים לקרובי משפחה בירדן. בעקבות הפלישה הישראלית לעזה, ובמיוחד לאחר חטיפת גלעד שליט, הייתי מאוד מתוחה מחומרת ההתקפות הישראליות. הייתי בקשר טלפוני עם בעלי שנשאר בעזה, והוא תמיד הרגיע אותי, אפילו כשבניין מגורים סמוך לשלנו הופגז על ידי חיל האוויר.
עכשיו חזרתי, וקשה להגיד שמשהו השתנה בחודשיים שעברו. סימני התקיפות עדין נראים ברחובות עזה, במיוחד במשרדי הממשלה שהופגזו כליל, החייל האסיר גלעד שליט עדיין בעזה וכל מעברי הגבול עדיין סגורים. בעיית אי תשלום המשכורות לא נפתרה – מזה למעלה משישה חודשים לא התקבלו המשכורות, ואפילו ההלוואה של 1,500 שקל מטעם המדינות התורמות לא הגיעה לכולם. אפשר לשאול למה אנשים בכלל ממשיכים ללכת לעבודה במצב כזה, כשהם יודעים שלא יקבלו כסף? כאן נכנס ענין היחסים הפנימיים בין הפלגים השונים ברשות: כל הפגנה נתפסת על ידי חמאס כשיתוף פעולה עם ישראל. כך, למשל, כשהמורים סירבו לחזור לעבודה אחרי שישה חודשים בלי משכורת, חמאס האשים שזה ניסיון ישראלי לפגוע בתלמידים. הפקידים הממשלתיים, שרובם אנשי פתח, חוששים לא להגיע לעבודה משום שאז יחליפו אותם באנשי חמאס שיסכימו להגיע למשרדים ללא תשלום.
על כל הקשיים האלה נוספו מעשי גניבה, הריגה ופריצות לבתים פרטיים ולעסקים. דיווחים על גניבות מבתים, במיוחד של כלי נשק, כסף ותכשיטים - מתבצעות לאור יום. יש גם חטיפות רבות של מכוניות מבעליהם, בזמן שהם נוהגים בהן. חלק מהמכוניות עוברות צביעה מחדש, ולא מוחזרות כמובן, או שמועברות למשחטות רכב ומפורקות לחלקי חילוף.
אבל הדברים האלה נחשבים לקטנים, מזעריים אפילו, ביחס למלחמה המתנהלת ברחוב הפלסטיני. כל הסימנים מראים על משבר של הערכים והמוסכמות החברתיות של הפלסטינים. הבעיות בין אנשי הפתח לחמאס עדיין קיימות, אך מעל לכל, בולטת האנרכיה החברתית והביטחונית.
עכשיו כולם כבר רוצים לעזוב
שמחת החיים נעלמה מפניהם של כל מי שתפגוש ברחוב. רבים תכננו לצאת מהרצועה ולבלות את הקיץ עם משפחותיהם ולא הצליחו בכך. קודם כל בגלל המועקה הכספית בגלל אי תשלום המשכורות, והסיבה השניה היא סגירת מעברי הגבול עקב חטיפת שליט. מרבים שמעתי שהמזוודה כבר ארוזה, והם מחכים לפתיחת מעבר רפיח כדי לנסוע מכאן בכיוון אחד. נדהמתי לשמוע את זה מאנשים מבוססים בעיר, ומשקיעים. כלומר הבעיה שלהם אינה כסף, מעמד או עבודה, אלא עצם האנרכיה הפוגעת בכל, אנרכיה שלא מאפשרת לחשוב על עתיד טוב יותר לילדים.
היום שמעתי מבחור חכם אמירה שמאוד נגעה לליבי: "כל הניסיונות של ישראל במשך עשרות שנים לאלץ אותנו לצאת מעזה לא הצליחו, אבל היום כולנו רוצים לצאת מהרצועה".
הוא אמר את זה בדיוק ביום בו תושבי עזה היו עדים להפגנת מחאה גדולה ביותר של אנשי כוחות הביטחון הפלסטינים, שמחו על המצב הגרוע ממנו סובלים כל האזרחים. הרי שנת הלימודים נפתחה, ולאף אחד מהם לא היה כסף לקנות תלבושת אחידה לילדים או מכשירי כתיבה. אפילו סנדוויץ' לשלוח עם הילדים לבתי הספר לא היה להם. מבין המפגינים היו כאלה שנשאו נשק ואף ירו באוויר. אחרים קראו סיסמאות בגנות המצב הקיים וההרעבה, ואף בגנות הממשלה, כמו תיאור שר החוץ מחמוד אזהאר כחמור. היו גם סיסמאות נוסטלגיות, שקראו לאבו עמר, יאסר ערפאת, לחזור ולהציל אותנו.
בימים אלה מסתיים החופש הגדול, שבעצם היה גרוע ביותר לכל הפלסטינים ויש כבר כאלה שאומרים שצריך למחוק את קיץ 2006 מסרט הזיכרונות של המוח. אבל החופש בעצם עדין לא הסתיים, כי המורים בבתי הספר הממשלתיים שובתים במחאה על אי קבלת משכורותיהם זה החודש השישי ברציפות. המשפחות שקיוו שבית הספר יהווה שינוי ברוטינה של שלושת החודשים האחרונים לא זכו לכך. אנשי החמאס רוצים להכשיל את השביתה, ואנשי הפתח רוצים להמשיך אותה אפילו אם יצטרכו לכפות אותה בכוח.
אין הדלפות על גלעד שליט
בין כל הבעיות האלה איך אפשר לשכוח את ניתוק החשמל בכל בתי הרצועה, מאז הפצצת תחנת הכוח בעזה על ידי ישראל. לפי התוכנית שהונהגה, כל אזור מקבל חשמל למשך שש שעות רצופות ביום בלבד, והאנשים כבר מכירים את הסדר המשתנה של ההקצבה ומתכננים את יומם בהתאם. בכל מקרה, המקררים ריקים לגמרי כי אי אפשר לשמור כלום. בבתים משותפים גדולים, כמו הבנין שלי, יש גם גנרטור שפועל לשעה וחצי, ככה שבסך הכל יש לנו חשמל שבע וחצי שעות ביום, אבל רוב היום אנחנו בלי חשמל.
בתוך כל הדברים האלה אין ממש זמן לעצור ולחשוב על פרשת החייל החטוף גלעד שליט. הידיעה שהופצה אתמול כאילו יש כבר עסקה להעברת שליט למצרים לא הזיזה כלום לאנשים כאן. לאורך כל זמן החטיפה, עד עכשיו, לא דלפו ידיעות על מקום הימצאו או כל מה שקשור לפעולה עצמה. רבים תומכים בשיחרורו, ובמיוחד משפחות האסירים שמקוות לשיחרור בניהן. התקווה היא שהמצב בכלל ישתנה, והחיים יחזרו להיות נורמאלים ואולי ישראל אפילו תשחרר כבר את כספי הרשות המוחזקים אצלה.
----------------------------------------------------------------------------------------------------
לאט לאט החכמים ואוהבי השלום שבין הערבים מתחילים להבין את הפתרון הנכון והצודק:
ערב (הסעודית) - של הערבים, וארץ ישראל - של עם ישראל.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
נערך לאחרונה ע"י מדינאי בתאריך 06-09-2006 בשעה 12:12.
|
ראשי
צ'אט
06-09-2006, 12:04
מצב כלאיים
