חלק קצרצר בכתבה שפורסמה במעריב ב 29/08/2006 שבה את תשומת לבי:
"בצה"ל ידעו כי הטילים הללו נמצאו בידי החיזבאללה, אולם בצבא לא העריכו כי הארגון יוכל לזהות את סוגי הטנקים השונים, ולהתאים את הטילים האיכותיים לרכבי שריון בעלי מיגון משמעותי, ואת הטילים הישנים לטנקים החלשים יותר".

השאלה המתבקשת היא: האם פתפתת של חיילים באוטובוס, באינטרנט, במקומות ציבוריים היא הסיבה לנגישות של חזבללה למידע צה"לי המוגדר כסודי ומעלה?

מה שמוביל לשאלה: האם חיילים בסדיר ובמילואים, יודעי סודות צבאיים ברמה כזאת או אחרת, סופרים עד עשר לפני שהם חושפים / חולקים / מוסרים סודות צבאיים רגישים כמו תו"ל , ציוד רגיש, וכ"א במקומות בהם ניתן לאויב לקלוט את המידע?

בחברה הישראלית ככלל ובפורום הזה בפרט ניכר שישנן שתי קבוצות של אנשים: ששומרים את המידע לעצמם ואלו הששים לחלוק אותו באופן שאינו אפילו דסקרטי. האחרונים הם גם אלו שיעדיפו לפרסם סודות רק בכדי לשקם/ לשמור על האגו. דוגמא אקטואלית/אחרונה: מי ביצע את החיסול של xyz בשוק הירקות של abc.
עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, את מי זה למען השם צריך לעניין פרט מידע זה ומדוע ההתדיינות על כך צריכה להיות על גבי האינטרנט?
האם זה באמת ישנה אם כולנו נדע מי ביצע את הפעולה? האם זה יועיל באיזו שהיא צורה שהיא להשכלת חבריי הפורום או ליחידה המבצעת? האם יחידות מבצעיות זקוקות ליחסי ציבור?

התשובה הברורה היא: לא לישראל , לא לך , ולא ליחידה המבצעת.
אבל מי כן ירוויח? האויב.
למה?
כי :
- תודות לשרשור מינואר האויב יודע באילו רכבים היחידה המבצעת משתמשת.
- בשרשור של יולי האויב למד איפה הם מתאמנים.
- ביוני האויב למד איזה נשקים יש להם, כי הם קיבלו חדשים וכולם צריכים לדעת (וכך גם לזהות).
- בשרשור מאפריל האויב למד את תרגולות הפריצה מאתר אחר.
- מחייל ברכבת האויב למד על נוהליי הכניסה השקטה לאזור מאוכלס ומה הם שיקולי הכניסה.
- שבוע אחר כך למד האויב על נתיב הכניסה ופרופיל הטיסה של האמצעי המוטס המלווה את המבצע כי איזה חניך בקורס רצה להרשים את החברה בלי לשים לב מי ישב לידו במקדונלדס בצומת גולני או במלון בטורקייה, הודו או אפילו בספרייה של אוניברסיטת חיפה, ירושליים, ות"א.

וכך נוצרה לה תמונת מודיעין כשכל החלקים הכביכול מבודדים או לא חשובים חוברו להם יחדיו.
כל שנותר לאויב לעשות הוא להפיק לקחים וליישם את מה שלמד: שינוי דרך הפעולה, נשק, איסוף מידע התרעתי וכיוצא בזה. בפעם הבאה שהיחידה המבצעת תפעל כנגד יעד פח"ע זה או אחר היא תתקל בהתנגדות חכמה וחזקה יותר שתקשה עלייה להשיג את מטרת המבצע ואף תסכן את חיי הצוות.

רצוי שכל אחד יזכור שמודיעין זה חיבור פיסות פאזל. הרבה מידע מוגבל, שמור וסודי מתחבר לתמונת מצב ברמה של סודי ביותר. אז לפני שאת/ה משחרר/ת את חרצובות לשונך או לוחצ/ת על "שלח"

תעצור/תעצרי שנייה תחשוב/תחשבי: האם אני עוזר/ת לחזבללה או לצה"ל?

ההתייחסות הנה עניינית לכל מידע צבאי צה"לי /בטחוני רגיש בעשר השנים האחרונות הקשור לטכנולוגיות, כ"א, אמל"ח, ותו"ל, גם כאלו שפורסמו ע"י דובר צה"ל.

רק ספציפית לגבי זיהוי טנקים: הפעם האחרונה שראיתי טנק "אמיתי", היא בלטרון. ואני בטוח שאוכל לזהות את סוגי הרק"ם השונים של צה"ל גם בלי שיהיה לי שמץ של מגע עם שריונרים, כמעט הכל גלוי. (חוצמזה, שעם כמות התצפיתנים שיש לחזבאללה סביר להניח שהם ידע וטוב מאד מה ההבדל בין הטנקים השונים, ותסלח לי- אבל באמת שמטומטם מי שהניח שהם לא ידעו לזהות את ההבדלים בין סוגי הרק"ם השונים. יהא כלל נקוט בידך: אם אני יודע לזהות את הכלים שלהם- הם יודעים לזהות את הכלים שלי- אם זה לא מכוסה זה נצפה. ולא נראה לי שטרחו להסתיר איזה רק"ם יש לנו באיזה גזרה).

סודיות מבצעית, לענ"ד טמונה בדברים שונים. נכון, טיפה ועוד טיפה תהיינה לים- כל בדל מידע נכנס לרשימה, ואי אפשר לדעת מה ישלים את הפאזל - אבל צריך לסייג את זה: יש פיסות מידע שאפשר להניח שהן פחות חיוניות, פיסות שנמצאות בתוך טווח של "מידע אפור". זה לא אומר שאפשר להתעלם מהן, אבל צריך לדעת איפה עובר הגבול של מידע חיוני, ואיפה נכנסים לתחום של מידה שאין טעם לנסות להסתיר בגלל שהוא נפוץ מדי/כמות התועלת של מודיעין האוייב שתופק מהרסיס הזה היא קטנה מדי כדי להית גורם משפיע. הפאשלה כאן, כאמור- הוא של מי שהניח שהם לא יודעים את הברור מאליו.

(פיסת מידע שכן הייתי מוותר עליה, למשל, היא הציון היכן נמצאת יחידת המל"טים של צה"ל באחת הכתבות בשרשורים. מדובר ביחידה מספיק קטנה ומספיק רגישה שלא צריך לומר לגביה שום דבר. גם אין סיבה לתת לכתבים שונים מכל העולם להכנס ליחידה כזו- את כל המצגות ותדרוכים לעתונאים היה אפשר לעשות בלשכות שונות ובבסיסים אחרים של חה"א).