ציטוטים :

"...האיומים האמיתיים בפניהם עומדת ישראל שונים היום : לוחמה בעצימות נמוכה מול
הפלסטינים , ובמיתאר שונה מול אירגון כמו החיזבאללה , איום טילי החיזבאללה
(קונבנציונאלי בלבד) או של סוריה (כולל נשק כימי) , היכול לגרום נזק אדיר לעורף הישראלי
למרות שאין בו איום על גבולות הטריטוריה , טרור בינלאומי של אל-קעידה או אירגון אחר ,
עם אופק לא קונבנציונאלי , אפשרות של פעולה צבאית רגילה למטרה מקומית , מסוג
המחטפים שמערכת המודיעין מאיימת עלינו בהם מדי פעם , והאיום הרחוק של מדינות כמו
איראן , העושות כל מאמץ להצטייד הן ביכולת לא קונבנציונאלית והן בטילים בעלי טווח ארוך .
זה סל לא קטן של סיוטים , ויש לו מכנה משותף אחד : צבא-עם גדול מימדים , הפועל באוגדות משוריינות , אינו עונה על אף אחד מהם .
ההערכות הנכונה מולם דורשת צבא מקצועי , בנוי וחושב אחרת - וגם הוא לא יספיק לבדו..."

"...לחץ הבט"ש רק מחמיר את חוסר ההכשרה : העובדה שצה"ל ממעט להתאמן במסגרות
גדולות מביאה לכך שהוא מצמיח אוגדונרים שאין להם מושג כמה זמן דורש לאוגדה לעבור
בתוך אוגדה אחרת , או לאיזה מרחק יתפרשו הכלים שלהם בהיקף מלא .
ומכיוון שמבחן התוצאה הוא הקובע , האוגדונר שהצטיין כמ"כ כפול מאה , בזירות הבט"ש
של לבנון והשטחים , מתקדם במהירות ומבלי להתעכב על הכשרה נוספת..."

"המילואים , שאמורים להיות עיקר הכל הלוחם במקרה של מלחמה כוללת , בילו את רוב
זמנם בתעסוקה מבצעית בשטחים .
עם הקיצוץ התקציבי ירדה כמות האימונים של רוב היחידות כמעט לאפס .
היחידות הסדירות חולקו למסגרות קטנות , ועסקו במלאכת שיטור קשה לעיכול ובפעולות
כוחניות נגד אוכלוסיה אזרחית .
חיילי שריון שמבצעים תעסוקה במחסומים אולי עושים את מה שצה"ל צריך באותו הרגע ,
אבל מוכנותם לתפקידם המוצהר יורדת .
חטיבת חי"ר שאינה מבצעת תרגילח חטיבתי במשך שנתיים מכיוון שהיא משוקעת בשטחים , תתקשה יותר לתפקד ביום שתיקרא להגן על הגבול .
יחידה מובחרת שאינה מתמחה בתחום עיסוקה , כי צה"ל מנהל יותר ויותר את מלחמתו
בשטחים בעזרת יחידות כאלה (בשל מקצועיותן , הנובעת בין השאר משירות ארוך יותר) ,
תהיה יחידה מובחרת פחות .
דור של קצינים שגדל על מלאכת הכיבוש יהיה בהכרח דור טוב פחות ומקצועי פחות
של מפקדים צבאיים .
וצבא שנקלע לסיטואציה כזו מדרדר מהר למנטליות לא-צבאית , תוצאה של תנאים
שבהם שום דבר לא ברור , פרט לזה שאי אפשר לנצח..."

"...מבחינה מבצעית יש לצה"ל כיום עוצמת-יתר במקומות הלא-נכונים , וחוסר ביכולות
שחשיבותן במלחמה החדשה נחשפה בעיראק .
כלי המלחמה החדישים ומספר הפלטפורמות הגדול שלו מקנים לו יכולת גדולה להשמיד מטרות-
אויב , אבל קרב ההשמדה והשחיקה הישן פינה את מקומו למלחמה של אפקטים ומאבק על
תודעה . בתחום זה , למרות כל הדיבורים , צה"ל עדיין לוקה בחסר .
בשנים הבאות יהיה צה"ל חייב לפתח תורת מערכה חדשה , המבוססת על חתירה לשליטה
בתמונת הקרב - מהלכים שישפיעו על הלך הרוח של הפיקוד והאוכלוסייה בצד השני , ושימוש
מושכל ואפקטיבי בכוח דווקא מול יריבים חלשים ממנו .
לתורה זו נחוצה מנטליות חדשה לגמרי : לא עוד עוצמות של אש וחתירה אובססיבית לכיבוש
שטחים , אלא ניתוח של האויב כמערכת , איתור נקודות התורפה שלו , ומהלומות מדוייקות
שישתקו אותו .
מבנה הכח חייב להתאים את עצמו לתורת ההפעלה הזאת : לא רק בקיצוץ בעוצבות השריון
ובמספר מטוסי הקרב-הפצצה , אלא בדגש על מבנים גמישים ומשולבים .
החלוקה הפיקודית הישנה חייבת להשתנות . במקומה צריך להיות דגש על חלוקה משימתית :
פיקוד אסטרטגי , שבמרכזו חיל האויר ויחידות מיוחדות , ולצידו כוח סער מטכ"לי , שיוכל לממש הצלחה ולכבוש שטחים במידת הצורך..."

"...צבא , נוהגים לומר , אינו קרקע נוחה למהפכות . בוודאי לא צבא עסוק כמו צה"ל ,
במדינה הנתונה בסכנות כמו ישראל .
ייתכן שהסיבה הזו בלבד מספיקה כדי שלא נראה החלטה גורפת על ביטול צבא-החובה
בעתיד הנראה לעין . אבל זמנו של השינוי ההכרחי מתקרב .
כשם שלמלה "כיבוש" נדרש זמן עד שחילחלה מתודעתם של מי שנחשבו קיצוניים ועד לפיו
של אריאל שרון , כך קרה הרבה כדי שהביטוי "צבא מקצועי" יהפוך מרעיון איזוטרי לעניין
בעל חשיבות מרכזית שחובה להתמודד עימו - בחדרים הפנימיים ביותר בצבא , ועוד קודם
לכן בתודעה הציבורית..."

הדברים נשמעים מוכרים...אך הם לא נכתבו בעקבות מלחמת לבנון השניה .
בדומה למאמרו הנבואי של רון לשם מ-2002 , דברים אלו -ונוספים , כואבים וחדים- נכתבו
ע"י עופר שלח (" המגש והכסף - מדוע דרושה מהפכה בצה"ל " . הוצאת כנרת,זמורה-ביתן)
כבר בשנת 2003 .

בעקבות מה שעבר עלינו בחודש וחצי האחרון , חשתי צורך לחזור ולקרוא שוב את הספר ,
ואני ממליץ על כך גם לחברי וועדות החקירה/בדיקה/טיוח הממשמשות ובאות...

A friend in need - is a friend indeed

לפחות חלק מהציטוטים הבאים:
"קרב ההשמדה והשחיקה הישן פינה את מקומו למלחמה של אפקטים ומאבק על
תודעה "
"בשנים הבאות יהיה צה"ל חייב לפתח תורת מערכה חדשה , המבוססת על חתירה לשליטה
בתמונת הקרב - מהלכים שישפיעו על הלך הרוח של הפיקוד והאוכלוסייה בצד השני , ושימוש
מושכל ואפקטיבי בכוח דווקא מול יריבים חלשים ממנו .
לתורה זו נחוצה מנטליות חדשה לגמרי : לא עוד עוצמות של אש וחתירה אובססיבית לכיבוש
שטחים , אלא ניתוח של האויב כמערכת , איתור נקודות התורפה שלו , ומהלומות מדוייקות
שישתקו אותו .
מבנה הכח חייב להתאים את עצמו לתורת ההפעלה הזאת : לא רק בקיצוץ בעוצבות השריון
ובמספר מטוסי הקרב-הפצצה , אלא בדגש על מבנים גמישים ומשולבים .
החלוקה הפיקודית הישנה חייבת להשתנות . במקומה צריך להיות דגש על חלוקה משימתית :
פיקוד אסטרטגי , שבמרכזו חיל האויר ויחידות מיוחדות , ולצידו כוח סער מטכ"לי , שיוכל לממש הצלחה ולכבוש שטחים במידת הצורך..." "

נאמר ככה:
מזוית הראיה שלי, תפיסה לא כל כך שונה עמדה במרכז תפיסת ההפעלה בתחילת המלחמה האחרונה, בפרט בתחום ה'תודעה' - וכנראה שהתוצאות לא היו משהו-משהו.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי