|
מתחת לכל ביקורת (מתוך המוסף לשבת של ידיעות אחרונות)
מתחת לכל ביקורת
לקרוא ולא להאמין (או שכן): כל הכשלים שנחשפו במלחמה מפורטים בדו"חות של מבקר מערכת הביטחון. איש לא מצא זמן להתעמק בהם, אף אחד לא טרח ליישם את ההמלצות - והתוצאות כבר ידועות. הדו"חות חושפים תופעות חמורות של פברוק נתונים ודיווחים שקריים של מפקדים. לידיעת תחקירני מלחמת לבנון השנייה.
אלכס פישמן
מה שקרה לצה"ל בלבנון הוא לא המחלה אלא הסימפטום שלה. המחלה היא אי אמירת האמת.
הבעיה היא שמפקדים סיבנו, חיפפו, אבל התקדמו. זה לא התחיל אתמול וגם לא לפני שנה. זו מחלה כרונית.
בתחילת 2004 הכריז הרמטכ"ל דאז, משה בוגי יעלון, כי צה"ל ינהל במשך השנה מאמץ מרוכז על מנת להכין את עצמו למעבר חלק משגרה לחירום, בכל התחומים. "שנת התכנון האופריטיבי", הוא קרא לזה. הוא גם התכוון שכך יהיה. אבל זה פשוט לא קרה. צה"ל סירב פקודה למפקדו, ויחידות רבות לא ביצעו את ההוראה. באינספור ביקורות שערכו צוותים של מבקר מערכת הביטחון - מאז ועד סמוך למלחמה האחרונה - הסתבר כי בחלק לא מבוטל מהתחומים הקשורים במעבר משגרה לחירום לא נעשה בעצם כלום.
הצבא פשוט לא מילא את הנחיות המפקד שלו. והמעבר משגרה לחירום היה אחד הכשלים הקריטיים במלחמת לבנון השנייה. מבקר מערכת הביטחון, תא"ל מיל' יוסי ביינהורן, ריכז בתקופת המלחמה ולאחריה את סדרת הנושאים שבהם עסקו הוא ואנשיו בארבע השנים האחרונות. הממצאים מדהימים.
כל הכשלים המתפרסמים היום בתקשורת מפי מפקדים ואנשי מילואים - מופיעים שם. הכל מצוי בדו"חות המבקר: העומס על הצבא הסדיר, אי הכשירות של אנשי המילואים, בעיות במודיעין השדה, בעיות בהיערכות המשק לשעת חירום וביכולת המדינה לפנות אוכלוסיות בעת הצורך, החוסרים במערך הלוגיסטי והכשלים בתפעולו.
מופיע בדו"חות אפילו הנושא של השאלת ציוד מהימ"חים בזמן לחימה והבעייתיות של החזרת הציוד. הבעיה התגלתה במלוא חומרתה בימ"ח של אוגדה 91, כשאנשי מילואים התייצבו וגילו שהציוד שלהם הושאל לחטיבה סדירה שפעלה בעזה, ופשוט לא הוחזר.
הכל היה שם, בדו"חות מפורטים, הרבה לפני המלחמה.
אבל העובדה שכל הליקויים שהתגלו במלחמה מפורטים בדו"חות מסודרים, שהונחו על שולחנותיהם של כל הנוגעים בדבר הרבה לפני ה-12 ביולי 2006, ורק צריך היה לקרוא אותם לפני המלחמה ולנסות ליישמם - זוהי רק חצי מהבעיה. החצי השני חמור אף יותר, ומהותו בקצרה:
דיווחים מפוברקים ופיקטיביים.
המבקר ביינהורן אסף את הדיווחים מהיחידות שבהן הביקורת, וראה זה פלא: מפקדי היחידות מדווחים כבר ב-2005, כי 80% מההמלצות יושמו וכי הליקויים תוקנו. אבל - וזה אבל חמור - בביקורות חוזרות שביצע המבקר הסתבר כי יש פער עצום בין דיווחי הפקדים לבין המציאות. המבקר, בלשון דיפלומטית, הגדיר זאת כ"בעיה באיכות יישום ההמלצות".
במילים אחרות: המפקדים פשוט שיקרו את המערכת, רימו את המבקר ועבדו גם על עצמם. המלחמה פוצצה את השקרים האלה בפנים של כולנו.
בסיכום שנת העבודה 2005 כתב מבקר מערכת הביטחון למפקדים, ציין כי יש בעיה ב"איכות היישום" של המלצותיו, וביקש מהם להגביר את מעורבותם האישית בנדון. גם זה לא עזר. דיווחי כזב סתמו את המערכת וטישטשו את תמונת המציאות. היום מתהלך ביינהורן עם הדו"חות שלו מהימים שלפני המלחמה, ומציג אותם לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לאלופים, כבסיס להפקת לקחים.
היום, מן הסתם, מקשיבים לו קצת יותר ברצינות.
דו"חות סרק
ביקורת הפנים במערכת הביטחון היא המראה המשקפת למפקדים את המציאות שבה הם פועלים. וזו המראה הכי גדולה שיש, שכן לא גוף אחד עוסק במלאכת הביקורת אלא עשרות. מבקר המדינה (בדו"ח מאוגוסט 2005) מצא שבצה"ל עצמו קיימים כ-80(!) גופי ביקורת ובקרה, בהם משרתים מאות קצינים בסדיר, בקבע ובמילואים, ומנפיקים 4,200(!) ביקורות בשנה.
הביקורת מתבצעת בארבע שכבות. האחת: מבקר מערכת הביטחון, הבוחן גם את הצבא וגם את המערכת האזרחית במשרד הביטחון. לצה"ל יש מחלקת ביקורת ומעקב (בו"מ), באחריות סגן הרמטכ"ל. בנוסף, לכל אחד מהזרועות והאגפים במטכ"ל יש מבקר פנים משלו, ויש גם מערך ביקורת בפיקודים. אם לא די בכך, לכל אגף במשרד הביטחון יש מבקר פנים.
מאות אנשים מקבלים משכורות כדי לומר למפקדים ולמנהלים היכן מצויות בעיות, איפה צפויות תקלות. הם אמורים להוות את רשת הביטחון של צה"ל ושל כלל המערכת - אבל ב-12 ביולי הסתבר שכל זה עבד ב"פול גז בניוטרל".
בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2005 נמתחת ביקורת קשה על ההתנהלות והמקצועיות של ביקורות הפנים בצבא. המבקר הטיל ספק באמינותן של הביקורות הנערכות על ידי אלופי הפיקודים. כך, למשל, בדק מבקר המדינה "ביקורת פתע" שערך אלוף פיקוד צפון ב-2004. האלוף העמיד בראש צוות הביקורת את קצין הרפואה הפיקודי, שאמור היה לבחון את מוכנות האוגדה למעבר משגרה לחירום.
בפועל, התחום המבצעי שנבדק היה אבטחת המחנה. וכך, בראש העמוד המדווח על "ביקורת פתע בנושא כשירות היחידה למלחמה" נכתב: "הביקורת משביעת רצון". אם האלוף לא קרא בעיון את שאר דפי המסמך, התקבל אצלו הרושם שהכל בסדר. שהאוגדה מוכנה למלחמה.
ועוד דוגמא: אלוף פיקוד המרכז ערך, ב-2004, ביקורת באחת היחידות, ובסיכומה נקבע כי המודיעין ביחידה נמצאת ב"כשירות גבוהה". זאת, למרות שהקצין שביצע את הביקורת גילה סדרה של ליקויים במחלקת המודיעין.
אם לא די בכך, במחסן החירום של היחידה לא היו נשק וציוד אופטי לאנשי המילואים. למרות זאת, בסיכום הביקורת נאמר שהתחום הלוגיסטי נמצא ברמה "טובה מאוד". אלוף פיקוד הולך לישון עם חיוך על נשפתיים אחרי ביקורות כאלו. מי יורד לקטנות?
במחלקת הבקרה המרכזית נכתב רק השנה ספר נהלים, המגדיר את תורת הביקורת הצה"לית. הגוף הזה נחת השנה בחיקו של סגן הרמטכ"ל, שהחליט להפוך אותו למשהו קצת יותר רציני. ביקורת היא מקצוע, ובקרה היא כלי בסיסי לשרטוט תמונת המצב לצורך השתפרות. במטה הכללי של צה"ל דומה שמחלקת הבקרה היא לא יותר מתחנה קצרה בדרך לאיזשהו קידום. גם ראש המחלקה הנוכחי כבר יודע לאן הוא הולך בשנה הבאה (קצין חינוך ראשי).
בפקודת מטכ"ל נקבע, כי מבקר מערכת הביטחון יהיה גם מבקר הפנים, הבלעדי והעצמאי, של צה"ל. כיום מחדש מבקר מערכת הביטחון את החוזה שלו בכל שנה, וגם זו בעיה שצריך להתגבר עליה, שכן יכול שר ביטחון, שהמבקר אינו מוצא בעיניו, להוציא לו את הנשמה כל שנה לפני חידוש החוזה.
לפני שנתיים קיבל יוסי ביינהורן, המבקר הנוכחי, עצה ידידותית משר הביטחון דאז, שאול מופז. הוא התבקש לדלל קצת את כמות הביקורת על הצבא. למפקדים, הסביר השר למבקר, אין זמן להילחם כשהם צריכים להתעסק כל הזמן בביקורת.
בעיה של אבק
חשוב לא פחות מהביקורת החיצוניות למיניהן הוא התחקיר הפנימי. היום, בעקבות המלחמה, מניע סגן הרמטכ"ל מהלך רציני של תחקירים רחבי היקף לצורך הפקת לקחים. המהלך הזה מתוכנן להיות יסודי ודרסטי: לאתר את כל התקלות, לפתור אותן, ולהעמיד את צה"ל במצב של כשירות במהירות, מתוך הנחה שסיבוב נוסף בלבנון עלול להתרגש בתוך פרק זמן לא ארוך.
זו תהיה ליבת העיסוק של הצבא בחודשים הקרובים: ילמדו את תהליך קבלת ההחלטות, את אופן הפעלת הכוח, את הכנת היחידות, הכנת הימ"חים, איך משפרים את הכשירות המקצועית בקרב מילואימניקים וסדירים. איפה כשלנו - ואיך לעשות את הדברים טוב יותר.
בבסיס התחקיר עומדת תרבות ארגונית שלמה, המבוססת על אמירת אמת: דיווח אמת, בדיקת אמת ותיקון עצמי. וזה מאוד לא פשוט. אנשים עלולים לשלם בקריירה שלהם, כי הם יצטרכו לבוא ולהסביר ביושר: מה עשו, איך ומדוע.
אבל, לפני שמתלהבים מהפקת הלקחים, מהקתרזיס שבא עם ההלקאה העצמית, כדאי לזכור שלצה"ל יש בעשורים האחרונים ניסיון בעייתי מאוד בהפקת לקחים לטווח הארוך. אחרי מלחמת לבנון 82' קיים צה"ל מפעל תחקירים עצום, בו נטלו חלק 14 צוותים גדולים, בראשות אלופים ותת-אלופים. מהמפעל הזה יצאו 14 ספרים עבי כרס ונוטפי חשיבות: מלחמת לילה, מלחמת חי"ר, מלחמת שריון וכד'.
חצי שנה עבדו הצוותים הללו, הסיקו מסקנות, ערכו כנסים - ובצבא אכן בוצעו שינויים. חלפו שנתיים, שלוש, התחלף דור של מפקדים, הספרים התכסו באבק, ירדו מהמדפים והפכו לפריטי אספנות נדירים. הצצה בספרים הללו הייתה חוסכת אולי את המצאת הגלגל בכל פעם מחדש.
האוכל נתקע על הגבול
ממשלת אולמרט עלולה ליפול, בין השאר, משום שלחיילים ששהו בתוך לבנון לא היה מה לאכול. הרעב, והצמא, הפריצה לחנויות מכולת בחיפוש אחר מזון - הפכו לסמליה של המלחמה. אלא שלתופעה המבישה הזו אין ולא כלום עם הדרג המדיני. הוא משלם בעניין הזה על חוסר מקצועיות של מפקדי חטיבות ואוגדות. באחד הראיונות אמר מח"ט אלכסנדרוני, שלומי כהן, כי תוך כדי לחימה אין לו זמן להתעסק עם הדברים האלה.
האמירה הזו מעידה על חוסר הבנה מוחלט של המקצוע הצבאי, שכן המאמץ הלוגיסטי הוא חלק מארגון הקרב, בדיוק כמו מאמץ האש ומאמץ המודיעין, והוא נמצא באחריותו המלאה של המפקד. חטיבה צריכה להיות מסוגלת לחיות בשטח 72 שעות ללא תספוקת, ומח"ט שלא תיכנן איך להכניס דלק ומים, איך להקצות כוחות שיעסקו בפתיחת הציר הלוגיסטי, כחלק מהלחימה, לא עשה את מלאכתו.
לחטיבה שהיקצתה כלי הנדסה כבדים ובנתה מכלאות בתוך השטח עבור הלוגיסטיקה - הייתה אספקה. בחטיבת הטנקים הסדירה 401, למשל, לא נתקעו טנקים בגלל מחסור בדלק. כל תנועה לוותה בהקמת מיגננים לוגיסטיים ובתספוקת של מים וסולר באמצעות כלים כבדים או מן האוויר. טנקים דומים, שסופחו ליחידות חי"ר - פשוט נתקעו בלי סולר.
מפקדי חטיבות לא הבינו את השינויים האורגניים שערך הצבא. הוא אומנם הוריד את יחידות האספקה, החימוש והרפואה מהגופים המתמרנים, כדי להקל עליהם, אך לא הסיר מהחטיבות והאוגדות את האחריות לתספק את חייליהן בלחימה. מי שלא הבין זאת - והיו רבים כאלה - אימלל את חייליו ופגע בלחימה.
אוכל היה בשפע, אבל הוא נתקע על הגבול. טונות של מזון. אנשי הלוגיסטיקה - שהבינו כי המפקדים לא מצליחים להרים את הפרוייקט - ביקשו מהחיילים לדחוף נקניקי קבנוס לכיסים.
ועל כל אלה אמר אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם: "היו לנו תקלות בלוגיסטיקה הקרבית". כשחטיבות וגדודים נמצאים בשטח ימים ארוכים, ומפקדי החטיבות והאוגדות לא מצליחים למצוא פתרון סביר כיצד להאכיל, להשקות ולתדלק אותם - זו לא "תקלה של לוגיסטיקה קרבית". זוהי תקלה של פיקוד בלתי מקצועי. |
ראשי
צ'אט
26-08-2006, 16:17
מצב כלאיים
