|
מדוע הימין טועה..., דורון רוזנבלום
דורון רוזנבלום על התירוצים שישראל נותנת לעצמה כדי לא להקשיב לקול השפוי של סניורה, ועל מלאי הקלישאות של הפרשנים
עוד בכתבה:
ובינתיים, הפרשנים מפרשים»
כאשר רמז השבוע ראש ממשלת לבנון, פואד סניורה, כי "אם ישראל תנהג בחוכמה, היא תוכל לנצל את העימות עם חיזבאללה כדי להגיע לשלום אמיתי", ציקצקו רבים בלשונם: נו באמת, האם אנו זקוקים להערה זו כדי "לנהוג בחוכמה"? וכי מה עשינו עד שהגענו עד הלום?
ואמנם, על סמך ניסיון העבר שלנו בחזיתות אחרות, אפשר לשרטט בנקל את תגובותינו גם לרמיזת שלום זו, על כל שלביהן: בשלב הראשון, המיידי, נתחיל לפקפק בעצם אישיותו ואפילו שפיותו של "שוחר" "שלום" זה, שלא לדבר על מניעיו האמיתיים. קודם כל, מישהו באמת יכול לקבל ברצינות הצעת שלום שבאה מהחנון הזה, שבכה בלי בושה -דמעות, מוחטות, ממחטה והכל - בכנס מדינות ערב? ממה נפשך: הבן אדם נשבר כבר אחרי 50,000 פצצות על ארצו ובירתו - איך יוכל לעמוד בכבוד בדרישת המינימום ממנהיג לבנוני (או מצרי, או ישראלי) החותם על הסכם שלום באזורנו להירצח בדם קר.
וחוץ מזה: איזה מין שם זה, "סניורה"? ועוד לגבר? ללמדנו עם מי יש לנו פה עסק, ועל מידת היומרנות והאמביוולנטיות של האיש, שספק אם בכלל דיבר אי-פעם עם איב מונטאן.
בשלב הבא, לאחר שהלעגנו וגימדנו כדבעי את אישיותו של הפרטנר המיועד, כשם שעשינו בתחילה לסאדאת הלא רציני, לערפאת הלא מגולח, לאבו מאזן האפרוח ואפילו ל"חוסי" הגמד, נפסול אותו כבן שיח למשא ומתן רציני, מטעמים מדיניים כבדי משקל. גם אם יתברר שאותה סניוריטה היא שפויה חלקית, עם כוונה רצינית, האם לא יהיה זה מגוחך לחתום על הסכם שלום עם מדינה לא רצינית ולא חשובה כמו לבנון, שהיא ממילא שלוחה של סוריה?
ואיך אמר השבוע אולמרט, כפי שאמרו לפניו שרון, שמיר וגולדה, כשהוא מונה באצבעותיו את התנאים למו"מ ללא תנאים עם סוריה? "כשסוריה תפסיק תמיכתה בטרור, תפסיק לספק טילים שמכוונים לערי ישראל, תפסיק להעביר נשק לאויבי ישראל, רק אז נשמח לנהל אתה משא ומתן, לקיים הידברות ואולי להתקדם לאיזשהו סידור שיביא קצת יותר שלווה לאזורנו".
ודוק: המשורר מדבר בקריצה אירונית על "הידברות" מעורפלת, על "להתקדם" ל"איזשהו סידור" שיבטיח "קצת יותר שלווה", אבל נזהר, כפוסע על שפת שלולית, שלא לטבול אפילו בוהן במילה "שלום", כיוון שמחירו של זה ידוע ואין שום נכונות לשלמו (אלא לאחר המלחמה הבאה). ובמלים אחרות, כמו עם הפלסטינים, כמו עם המצרים לפני מלחמת יום הכיפורים וכמו עם הסורים עכשיו, רק לאחר שהאויב יתנהג כאילו כבר שורר בינינו שלום מלא, חם ובר-קיימא, נשקול להתקדם לאיזשהו סידור, ואולי אפילו לקיים אתו איזו הידברות.
בשלב הבא, אם לא הצלחנו להדוף את הצעת השלום כ"לא רצינית" בעליל, נשכנע ונשתכנע שאין זה הזמן הנכון. כן, משא ומתן לשלום זה חשוב, אבל לא עכשיו. לא בשעה שנשיא ארצות הברית הוא "ברווז צולע", לא בשעה שאנו סופרים את מתינו או מלקקים את פצעינו או מתכוננים למלחמה הבאה או יש שקט בחזית או יש לחימה.
על מדאם סימון סניורה הביירותית להבין איפוא את סדר הדברים הנכון, תחילה דמוקרטיזציה באיראן וחיסול יכולתה הגרעינית, אחר כך פירוז צפון קוריאה, דמוקרטיזציה של סוריה, כתיבת חוקה לישראל, עלייה של עוד מיליון יהודים ולבסוף הסכמת ש"ס ומוכר החמוצים, המהווה את בסיס הכוח של אולמרט ובר-און בירושלים, להוריד את הסטיקר "שלום בלהות". עד אז "ההתבטאויות על מו"מ עם סוריה מזיקות, לא חייבים לזנק מיד למשא ומתן", כפי שסיכם אולמרט.
ושימו לב למלה הטובה והוותיקה "מיד", שעשתה את מלאכתה נאמנה במשך 30 שנה. עד לפני כחודשיים אמרנו שאין טעם למשא ומתן עם סוריה משום שהיא ממילא חלשה ומובסת מכדי להחזיר לעצמה את הגולן, עכשיו, אין טעם למשא ומתן עם סוריה, משום שהיא מרגישה חזקה ומעודדת מכישלון צה"ל. |
ראשי
צ'אט
25-08-2006, 15:57
מצב כלאיים
