ב- 20 השנים האחרונות חלו שינויים עצומים בעולם המחשבים, ולרוב המשתמשים אין שמץ של מושג כיצד נראו המחשבים ולו לפני עשור.
בהדרגה, ממכוני מחקר, אוניברסיטאות ומשרדים, חדרו המחשבים גם לבתים הפרטיים.
יחד עם זאת, היסטורית המחשבים ארוכה בהרבה משנים אחדות, פשוט אז המחשבים לא היו "אישיים", אלא תפסו מקום רב בסטנדרטים של היום.

בספטמבר השנה ימלאו 50 שנה מהיום בו החלו לייצר וליישם דיסקים קשיחים בעלי גישה אקראית לנתונים המאוחסנים בהם. אז, בספטמבר 1956 החלה חברת IBM לייצר דיסק שכזה.
ההתקן נשא את השם RAMAC (Random Access Method of Accounting and Control). "אב" כל הדיסקים הקשיחים של היום היה מותקן במחשבי IBM מדגם IBM 305 RAMAC, אשר אחד מהם מופיע בתמונה:


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.overclockers.ru/images/news/2006/08/01/ramac_01.jpg]


את התקן האיחסון עצמו ניתן לראות בבירור בתוך הגליל השקוף.
ההתקן היה מורכב מ- 50 דיסקים בקוטר 24" וראש הכתיבה/ קריאה היה צריך לגשת לפי הסדר לכל דיסק בנפרד בעזרת מערכת סרוו שפעלה על לחץ אוויר, והשמיעה קולות מדחס ללא הפסקה.
גודל המחשב עצמו היה קצת יותר מאשר גודל של שני מקררים.

נפח הדיסק המדובר הגיע ל- 5MB, הלוחות צופו בתחמוצת ברזל ואירגון שרצה להשכיר את המחשב היה צריך לשלם לחברה (IBM) סכום של $3200 בחודש.
מחשבים עם דיסקים קשיחים מעין אלה יוצרו עד לשנת 1961, ובסה"כ יוצרו כ- 1000 יחידות כאלה.

המשמעות המהפכנית של RAMAC הייתה שלראשונה, הופיעה בעולם מערכת איחסון נתונים עם גישה אקראית. עד אז השתמשו בקסטות מסוגים שונים ושיטת הגישה הייתה טורית.
עיקרון הפעולה של הדיסקים הקשיחים נשאר זהה מאז, למעט שיפור בנפח ומהירות קריאת/ כתיבת הנתונים.
ללא גישה אקראית לאמצעי איחסון, לא היו מתאפשרות המון אפליקציות "צמאות נפח" כמו רשת האינטרנט, לדוגמה.
השנה, עולם הדיסקים הקשיחים עשה צעד נוסף קדימה, כאשר הוצגה לראשונה שיטת הכתיבה האנכית, דבר שיאפשר הגדלה נוספת של הנפחים המקובלים בשנים הקרובות.

כתבה בנושא: http://www.msnbc.msn.com/id/14096484/site/newsweek

עד היום יש לנו צוואר בקבוק במחשבים בגלל ש- " עיקרון הפעולה של הדיסקים הקשיחים נשאר זהה מאז ".