חולה נפש ישלם 300 אלף שקל לילד שדקר

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע שאדם סכיזופרני, שרצח את בתו התינוקת ופצע קשה ילד אחר, ישלם פיצויים לילד בתביעת נזיקין, אף שלא נגזר עליו עונש מאסר בשל מחלתו. ערעורו של האיש נדחה ברוב של שני שופטים מול השופטת יעל וילנר, שסברה: "הקביעה כי חולה הנפש אשם, הינה פרדוקסלית"

אחיה ראב"ד

הדוקר ועונשו: תושב הקריות הסובל מסכיזופרניה, שדקר למוות לפני חמש שנים את בתו התינוקת בת העשרה חודשים ופצע קשה ילד בן תשע ששיחק באותו המקום, ישלם 300 אלף שקלים לילד, למרות שלא נגזר עליו עונש מאסר. כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורו של האיש.

במהלך המשפט הפלילי בגין הרצח והדקירה, התברר כי הנאשם חולה בסכיזופרניה פרנואידית. הוא אושפז בבית חולים פסיכיאטרי ומשפטו הופסק.

בחודש אוקטובר 1999 יצא האיש לטייל בגן שעשועים סמוך לביתו, בחברת רעייתו ובתו, תינוקת בת עשרה חודשים. במהלך השהות בגן, קרא האב לילד בן שמונה ששיחק בסמוך, ודרש ממנו לומר שלום לבתו התינוקת. כמה דקות לאחר מכן, קרא לילד שוב, שלף מכיסו סכין, ודקר אותו מספר פעמים בצווארו, בידיו ובבטנו. מיד לאחר מכן המשיך הצעיר ודקר את בתו התינוקת בגרונה, עד שמתה. הילד פונה לבית החולים רמב"ם, שם אושפז ונותח מספר פעמים. חייו ניצלו.

לפני ארבע שנים קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי האיש ביצע את המעשים המיוחסים לו, אולם היה חולה נפש בעת ביצוע המעשה, ולפיכך לא ניתן להעמידו לדין. עם זאת הורו השופטים על אשפוזו בבית החולים לחולי נפש.

זמן מה לאחר מכן תבעו הוריו של הקטין את הנאשם בתיק אזרחי, ותבעו פיצויים בגין הפגיעה בילד. השופט רון סוקול קיבל את התביעה וקבע כי פקודת הנזיקין לא קבעה הוראת פטור מאחריות לחולה נפש. כמו כן אימץ גישה הקובעת כי הדוקר "רצה" לפגוע בילד, למרות שלא הבין את הפסול במעשה. השופט סוקול העמיד את סכום הפיצויים על מעט יותר מ-300 אלף שקל.

הדוקר ערער על קביעת בית משפט השלום וטען כי יש להחיל מבחן אחיד בדין הפלילי ובדיני הנזיקין, ומי שאינו אחראי מבחינה פלילית, לא יכול להיות אחראי מבחינת תשלום הפיצוי.


פסק הדין התקבל ברוב של שני שופטים מול אחת

בפסק הדין בערעור, בחנו השופטים בין היתר את השאלה מדוע לא מופיעים חולי הנפש בין הפטורים מדיני הנזיקין. הם גם סקרו באופן מפורט את ההתייחסות אל חולי הנפש בהקשר לדיני הנזיקין במדינות העולם השונות. הערעור נדחה לבסוף ברוב של שני שופטים (אב בית הדין, השופט יצחק עמית, והשופט יוסף אלרון). השופטת יעל וילנר גרסה שיש לקבל את הערעור.

השופט יצחק עמית קבע כי למרות מחלת הנפש יש להחיל את דיני הנזיקין על הדוקר. הוא ציין כי גם במקרה של "היעדר רצייה", יש אחריות לחולה הנפש על תקיפה שביצע. "אני סבור כי מתן פטור לחולה נפש בעוולת התקיפה, עושה אי-צדק עם הניזוק. במקרה שלפנינו, הנזק אינו מוטל בנקודת האמצע...אלא מונח קרוב יותר למערער, כמי שגרם לנזקו של המשיב", קבע.

השופט אלרון הצטרף לדעתו של אב בית הדין: "אני סבור כי יש לאמץ את הגישה כי גם אם הלקוי בנפשו אינו יכול להיחשב כמי שהתובנה, במובנה הרגיל, מצויה אצלו, עדיין הוא זה שגרם נזק לאחר, ובמהלך עניינים שכזה, הוא צריך להיות כמי שנושא באחריות לפצות בגין הנזק שגרם".

השופטת יעל וילנר קבעה בדעת יחיד כי יש לקבל את הערעור. לדבריה, העובדה שבדיני הנזיקין לא מוזכר חולה הנפש כמי שפטור, נועדה לאפשר דיון לגופו של עניין, ומשום כך יש להתייחס למחלת הנפש של המערער לגופה: "משנקבע בהליך הפלילי כי בשעת מעשה התקיפה, פעל המערער מתוך דחף חולני, בהיעדר כושר הכרעה ובהיעדר כל יכולת להימנע מביצוע המעשה... הרי שיש לקבוע כי בשעת ביצוע המעשה נעדר המערער חופש רצון, ולפיכך לא גיבש הוא את היסוד הנפשי החיוני של 'כוונה' הנדרש בעוולת התקיפה".

בהתייחסה לדברי השופט עמית על מידת עשיית הצדק שבחיוב הדוקר בתשלום לנדקר, קבעה: "העמסת הנזק על שכם חולה הנפש, כמוה כקביעה שחולה הנפש אשם במובן זה או אחר בביצוע המעשה. הקביעה כי חולה הנפש אשם, הינה פרדוקסלית... אילו דעתי היתה נשמעת, הייתי ממליצה לקבל את הערעור ולקבוע כי אין להטיל על המערער כל אחריות בגין עוולת התקיפה".

(30.12.04, 17:18)

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3025995,00.html


מעניין מה הדין במדינות אחרות...

איתרתי את פסק הדין:
https://2004-uploaded.fresh.co.il/2...30/58892888.htm