אלוף במיל/ אורי שמחוני - האויבים ו"הידידים" מסתכלים עליינו ורואים אצ צה"ל שבמשך שבועיים לא מסוגל להשתלט על שטח של כמה עשרות ק"מ רבועים.וגם כאשר היעד שניתן מוגבל אסור להגביל את הכוח.


תמצית הדברים שנאמרו בערוץ 1

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

צה"ל חייב לנצח במלחמה

מאת זאב שיף


בעודנו מנתחים את שלבי המערכה והקרבות בישראל אסור לשכוח את הצו האסטרטגי החשוב ביותר במלחמה זו: את חיזבאללה, ואת מה שארגון טרור זה מסמל, יש להביס בכל מחיר. זו האופציה היחידה העומדת בפני ישראל. אסור להגיע למצב שבו ייווצר איזון אסטרטגי בין ישראל לבין חיזבאללה. אם חיזבאללה לא יחוש כי הובס במלחמה, תהיה זו קיצה של ההרתעה הישראלית מול אויביה בפועל ובכוח. ישראל לא בחרה במלחמה הזו, אך מרגע שהידרדרה אליה - היא הגיעה לפרשת דרכים אסטרטגית.

בסיכומים שנעשו במלאת שבועיים למערכה עלה, כי ישראל לא הגשימה את יעדיה המרכזיים בשדה הקרב. גם הדיונים על הפתרון המדיני נמצאים בשלבי פתיחה. במקביל הכריז חסן נסראללה ממקום מסתורו, כי בכוונתו לעבור לשלב הבא, שיכלול שיגור רקטות לטווח ארוך אל עבר יישובים ישראליים מדרום לחיפה. חיזבאללה מבקש להגביר את מלחמת ההתשה נגד מטרות אזרחיות, כדי שישראל תסכים להפסקת אש רעועה, שתהיה מקפצה בעתיד להתקפה חדשה על ישראל. להפסקת אש כזו אסור להסכים.

במקביל ידוע כי איראן דורשת מסוריה להאיץ את הסיוע לחיזבאללה, כדי שיוכל לעמוד בלחצה הצבאי של ישראל. כשם שארה"ב רוצה בניצחון ישראל על חיזבאללה, כך איראן אינה רוצה בתבוסת חיזבאללה, ועושה הכל כדי למנוע אותה. זה בא ללמד כי המערכה הצבאית לא הגיעה לשיאה וכך גם המהלכים המדיניים.

חשוב שהציבור בישראל יידע שעל הפרק עומדות הכרעות קריטיות. מה שיקבע אינו עתידן של העיירה השיעית בינת ג'בייל ועמדות חיזבאללה במרון א-ראס, אלא עתידה ושלומה של מדינת ישראל. במערכה זו יוכרע גם מה יהיה מקומה של איראן במזרח התיכון ותפקידה בין מדינות ערב. כמה ממדינות ערב מבינות זאת, ולכן אינן רוצות שחיזבאללה ייצא כשידו על העליונה במערכה זו. זו עמדתן לא בגלל אהבתן לישראל, אלא מדאגה לעצמן.

אם תתערער ההרתעה הישראלית כתוצאה מאי הצלחה בשדה הקרב, ייפגע גם השלום שהושג בעמל רב עם מצרים וירדן. ההרתעה הישראלית היא שעומדת מאחורי נכונותם של ערבים מתונים להגיע לשלום עמנו. חמאס, הקורא להשמדת ישראל, יתחזק וספק אם יימצאו פלשתינאים שיהיו מוכנים להגיע להסכמים עם ישראל. זוהי הזיקה הקיימת בין העימות עם חיזבאללה לסכסוך הישראלי-פלשתיני.

קיימת גם זיקה בין כושר ההרתעה של ישראל ומה שחש הציבור בישראל לבין התכנים שבהם הציבור מוזן. למרבית הצער התפתח בימים האחרונים בתקשורת הישראלית מעין ספורט לאומי לבקר את צה"ל עד השפלה, למצוא תקלות, אמיתיות ומדומות, מתחת לאדמה. המלחמה לא החלה וכבר דרשו ועדת חקירה. אם זה היה המצב בעת מלחמת העצמאות, לא היינו כובשים אפילו את יפו. עמיתי יואל מרקוס כתב במאמרו האחרון כי חייבים לנצח, אך בפסקה שקדמה לכך קבע כי צה"ל הוא "צבא טיפש". לצבא טיפש אין סיכוי לנצח במלחמה כזאת. איני מסכים עם מסקנתו כי צה"ל הוא צבא טיפש. זהו צבא מתוחכם יותר ממרבית הצבאות המודרניים ויכולתו רבה. גם במלחמת לבנון 1982 היה צה"ל "חכם" יותר ממנהיגיו שהובילו את ישראל לאותה מלחמה.

מרביתם של חללי צה"ל בעימות הנוכחי נולדו אחרי מלחמת לבנון ב-1982. דור זה אינו זוכר אולי כמה הפסקות אש נחתמו לשווא בלבנון. הגדולה שבהן היתה אחרי מבצע ליטני ב-1978, שבעקבותיה הובא כוח רב-לאומי (יוניפי"ל ) לדרום לבנון. הפסקת אש היתה שם גם במבצע קודם.

לאחר מכן הפסקת האש בתום מלחמת 1982, ועוד הפסקת אש שכללה הסכם עקיף עם חיזבאללה ב-1993, אחרי מבצע "דין וחשבון", ועוד אחת ב-1996 אחרי מבצע "ענבי זעם". וחיזבאללה חזר ותקף וחטף והקים מערך התקפי שנטינו להתעלם ממנו. ישראל אינה צריכה, בדרום לבנון, עוד הפסקת אש דומה לאלו שהיו בעבר עם חיזבאללה ולא כוח יוניפי"ל ב', אלא מציאות אחרת שתרחיק לפחות את המערך הצבאי של חיזבאללה מדרום לבנון. את זה מבינה מזכירת המדינה, קונדליזה רייס, ואת זה רוצים כמובן למנוע נסראללה ואחמדינג'אד.