מישהו יכול לסייע בעדי ולהסביר או להדגים כיצד נראה מסלול מעופה של רקטה "ממוצעת"?
ראיתי הרבה צילומים ממקום פגיעה של חלק מהרקטות שנורו לעברנו (ובמו עיניי מקום אחד), הפגיעות נראות כאילו זווית הפגיעה הייתה תלולה במיוחד, כמעט בניצב לקרקע.
כיצד בעצם עפה הרקטה? האם המנוע הרקטי מספיק לפעול בשלב כלשהו ולכן הנפילה היא בזווית מאד תלולה?
ערכתי חיפוש בפורום ולא מצאתי תשובה (אולי לא חיפשתי נכון), כך שאשמח לקבל תשובה, או הפנייה לאשכול העוסק בזה.
תודה מראש.

אני גר מעט צפונה מת"א, ובצמוד לבית שלי מכיוון צפון נמצא בניין גבוה של בסביבות עשרים קומות, וניסיתי למצוא שרטוט של המסלול הבליסטי של אחת הרקטות האלה (כבר התיאשתי מלנסות להבין באיזו מהן הם באמת משתמשים...) כדי לראות אם הבניין הזה מספק איזושהי הגנה. כל זאת בהנחה שהוא פשוט לא יתמוטט עלינו)

אם הבית שלך ליד תל אביב,הרי שאינך צריך לחשוש מרקטות ארטילריות שהן קטיושות משופרות. מאידך ביתך נמצא בטווח הזלזאל , שהינו טיל בעל זוית מעוף גבוהה ורש"ק גדול יותר משל סקאד.
על כן, אם אמל"ח זה יחליט דוקא לעוף לעבר ביתך- דבר שמבחינה סטטיסטית בהסתברות אפסית, סביר שהוא גם יקח איתו את הבית הגבוה. ואם יש לו מרעום בעל השהיה, אז ירחם השם,

המנוע פועל זמן קצר ולאחר מכן הרקיטה ממשיכה במעוף חופשי. בטווח המירבי שלה הגובה אליו היא מגיעה הוא בערך כשליש מהטווח. ניתן כמובן גם לשגר בזויות תלולות יותר, כדי להגיע לטווחים קצרים יותר.

תסלחו לי, כן, חלף קצת זמן מאז שעשיתי מתמטיקה\פיזיקה.

לפי הנתון של "שליש מרחק גובה בשיא המרחק", אני מבין שאם היא עפה אלי (לחיפה, נניח 30 ק"מ), אז היא מגיעה עד לגובה של 10 ק"מ בטווח 30 ק"מ, ואז אין לה דלק, והיא מתחילה ליפול כמו אבן (ברור שיש לה עוד קצת ליפול בזווית, ולצבור טיפונת מרחק) אבל בסופו של ענין אתם אומרים שהרקטות האלה נוחתות בצורה כמעט אנכית?

אז למה אומרים לנו להתרחק מקירות צפוניים? לא צריך להתרחק מתקרות חשופות?

כל קלע שנורה מתווה מסלול קשתי. קטיושה, או טיל, מתחילים "לצייר" קשת ארוכה שמתחילה בקנה המשגר ומסתיימת אחרי כמה עשרות קילומטרים, במטרה. את הדחף לטיל נותן מנוע רקטי (בשונה מפגז, המועף בעזרת חומר נפץ הודף-בדומה לקליע רובה), שניכבה כעבור כמה מאות-עד-אלפי מטרים. מרגע שהוא ניכבה, מתחיל הטיל לרדת מטה, במסלול קשתי, כמו אבן. לגבי ההתרחקות מקירות צפוניים, ובכן, טיל יכול לחדור לבית דרך הקיר (הצפוני, שכן מכיוון זה הוא משוגר) או דרך התיקרה. מאחר וא"א להורות לכולם להתרחק מתיקרות, מבקשים להימנע מצדדים צפוניים של בניינים, ע"מ לצמצם את הסכנה בלפחות 50 אחוז.

כאשר המנוע נכבה הרקטה אינה מתחילה ליפול מטה, אלא מפסיקה להאיץ וממשיכה במסלול בליסטי תוך כדי טיפוס ולאחר מכן מתחילה לרדת.
דומה הדבר לזריקת אבן, כאשר השלב הממונע דומה לשלב שבו האבן עדיין ביד. כאשר האבן נפרדת מהיד אין היא מתחילה ליפול אלא ממשיכה בתנועה הבליסטית.
ניתן להניח שזוית היציאה דומה פחות או יותר לזוית החדירה ולהערכתי זה בין 30 ל 40 מעלות בטווחים מירביים.

ע"פ משוואת הקלע הקלאסית (בהזנחת חיכוך והנחה של מסלול בליסטי אידאלי) זוית השיגור לטווח מקסימלי בציר X היא 45 מעלות.
המציאות כמובן מסובכת הרבה יותר - התנהגות ההודף,גאומטריית הרקטה, שינוי מומנט האינרציה שלה כתוצאה מכילוי ההודף ועוד גורמים רבים הופכים את החיזוי לבעייתי הרבה יותר.
מודל מורכב טיפה יותר מהמודל האידאלי, אך עדיין מזניח גורמים רבים ניתן לראות לדוגמא כאן:
http://exploration.grc.nasa.gov/edu...ket/flteqs.html
כאן הגרר מובא בחשבון.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

שהמסלול הבליסטי מתחיל בגמר פעולת המנוע. מנקודה זו ואילך אין יותר "התנהגות הודף" ואין שינוי במומנט האינרציה. מצד שני, הגרר לבד אינו מספיק ונתונים כמו זווית הההתקפה בסוף השלב הממונע, יציבות הרקיטה והדינמיקה שלה חשובים. כמו גם הטווח והזווית הראשוניים, יחד עם המהירות שקובעים את משך חשיפת הרקיטה לאטמוספירה.
אכן, בתנאים פיזיקליים טהורים הזווית לטווח מירבי היא 45 מעלות, אבל לשימושנו זווית של כ 35 מעלות מספיקה, לטעמי.

טוב בתור מישהו שכן למד פיסיקה כמה הערות:
ברגע שהטיל יוצא אין התאוצה שלו מפסיקה אלא נישארת קבוע כלפי מטה (כוח המשיכה)
המהירות כלפי מטה קטנה אך לצד לא משתנה.
לכן טיל לא יכול "ליפול מטה" כי למרות שהוא מעט בגלל החיכוך של האויר תמיד תשאר לו מהירות בציר x
לכן צריך להיזהר מהצד הצפוני ולא מהתקרה.

אני רק מקווה שאף אחד נוסף לא יצטרך לחוות נילה על ביתו

אם הבנתי נכון, לפי השרטוט יש שלושה שלבים:

1. שלב ההכנה לשיגור. שם צריך לתת אזימוט אל המטרה (יחסית פשוט), ולקזז תנועת כדוה"א ורוחות.
א. מעניין אם בגלל רוחות היו יחסית פגיעות גרועות בחיפה היום, מצד שני הם עשו מטרה אש-שנה על הרכבת, אז אולי הם קיזזו...
ב. מה עושים לטווח? האם נותנים זווית הגבהה פשוט, או שלטיל הזנת טווח שמשפיעה על זמן הבעירה הראקטי- מישהו יודע?

2. זמן התעופה- הטיל עף במסלול קשתי סך הכל. עכשיו הייתי רוצה להתמקד בפרטים- האם הוא מגביה עד "גובה שיוט" מסויים, ואז עף שם מאוזן פחות או יותר עד שנגמר הדלק, או שאולי הוא עף שם בזווית מינימלית שמונעת ממנו לאבד גובה, או שהוא ממשיך לעוף למעלה עד לנקודת האמצע?
3. הנחיתה- "אל היעד". האם, פרט להתנגדות האוויר, מדובר בחצי קשת סימטרית להמראה. בתיאוריה זה סבבה, אבל אם בטלנו את השפעת המנוע הראקטי- אנחנו נעים תיאורטית פרט לאוויר באותה מהירות כמו עם המנוע?

נראה לי שאפשר לתמצת את השאלה- האם תפקיד המנוע הראקטי פרט להמראה הוא שימור גובה התעופה או גם צבירת גובה נוסף?

בקיצור- פיזיקאי, הצילו!

ולא על טיל.
הרקטה יוצאת בזווית שנקבעת על ידי המשגר. הזווית נקבעת לפי הטווח הרצוי. זמן הבעירה ברקטות "קטנות", במיוחד בדלק מוצק הוא קבוע. הטיל מטפס במסלול אלכסוני עד לגמר המנוע. משם הוא ממשיך במסלול "בליסטי". לצורך הענין במסלול "קשתי". ממשיך לטפס כד לגובה מירבי, כאשר תאוצת הכובד פועלת עליו. לרוב , אם הוא יוצא מהאטטמוספירה הוא גם נשאר באותה אוריינטציה זויתית. כאשר הוא מתחיל במסעו הקשתי כלפי מטה הוא "נתקל" בשלב מסוים באטמוספירה ועל פי הדינמיקה, הגאומטריה והיציבות שלו ציר באורך מתכוונן לציר בתנועה. והטיל ממשיך בתנועה אלכסונית אל המטרה. כמו שכתבתי קודם, בערך באותה זווית השיגור.
המהירות בשלב המונע הולכת ועולה עד למהירות מסוימת. משם המבירות הולכת ויורדת עד לשיא המסלול ובשלב החדירה הולכת ועולה שוב, עד לנקודת הפגיעה.

בטיל מונחה המצב די דומה, פרט לפרמטרים של ניהוג, בהם הטיל מתכוונן לנקודה מסוימת במרחב שם יסתיים המנוע והנתונים הדינמיים המחושבים יביאו אותו למטרה. בטיל עם ביות סופי יהיה גם ניהוג בשלב החדירה והתכווננות אל המטרה.

אכן המנוע מסיים את בעירתו בשלב מוקדם של המעוף (מדובר לרוב על שניות בודדות) מכח האינרצייה ממשיכה הרקטה במסלול בליסטי כשנפילתה כלפי הקרקע היא אכן בזוית יחסית תלולה.

כשדיברו על הטיל לת"א לפני כמה ימים - אז בעבודה אמרו לנו לרדת קומה-
(מאחר והמשרד הוא עם חלון צפוני פחות או יותר בקומה העליונה ) .

די צחקתי על מי שאמר לנו לרדת קומה- אמרתי לו שאם הטיל מגיע אלינו אז
אפשר להתחיל לפרוש לפנסיה-זה לא איזה 10 ק"ג של קטיושה-זה לפחות 100-150+ של ר"ק
(ותודה לפרש על הדיונים בנושא...)
.
בכל אופן-אין מה לדאוג(מה יש לדאוג ממשהו שאין לנו השפעה פיזית עליו?!)בתכל'ס.

ולעניין שרציתי להעיר עליו:

הצורך לגבי העורף(אנחנו)היא יותר בקטע של זיהוי קולי-ולא פיזיקה קוונטית----
(סחטן על ההסברים המעמיקים-אבל באמת שאני לא הולך לירות קטיושה מחר.. ..).


ממה שאני יודע:

יש קול של יציאה- שאותה שומע מי שקרוב.

אח"כ מי ששומע את ה"וויש"(המעוף)של הקטיושה-
אז כנראה הטיל עובר מעליו באותו רגע.

ואח"כ.... טוב, אח"כ... :-)
-----------------------------------------------------------------------------
-תקנו אותי אם אני טועה,אין דרך לשמוע את הקטיושה כשהוא מתקרב אליך...

נאום נתניהו:
ארץ ישראל,שלום לך .