אחד מניצולי השואה הסביר איך האשליות ואחר כך השלמה עם המציאות תרמו לשואה
בהתחלה היו אשליות שזה לא יקרה. לא יכול להיות. זה בלתי אפשרי. אבל בתוך זה היה חשש שזה אכן יקרה.
אחר כך גם כשנפוצו כל התקוות, בכל זאת היה זיק של אמונה שיהיה טוב. אבל מצד שני כבר היו רגילים שזה מה שיש.
ככה גם עכשיו. בהתחלה היו לנו אשליות שלא תהיה התנתקות. אחר כך היו לנו אשליות שאם רק יעיזו לגעת בנו אחרי ההתנתקות, הממשלה כבר תדע מה לעשות. אבל בכל זה היה חשש מהאמת הנוראית.
וגם בהתכנסות: מקודם יש לנו אשליות שזה לא יקרה, לכן כל תושבי כפר סבא אינם מתרגשים, הם הרי לא גרים לא בשדרות ולא באשכלון. אחר כך תהיה הלשמה עם המציאות, לאט לאט...