אני בעל פרופיל 82 קב"א 54 גיוס קרבי ב 24.11.

מאז ומתמיד אהבתי צבא וכל מה שקשור, תמיד רציתי להיות לוחם הייתי ממש מורעל
גובניק היתה בשבילי קללה, אני עם הסמל של שלדג בפלאפון שנתיים, יש לי תיק מדבקות
ובקיצור הרבה דברים של יחידות צבא שונות.
לאלה שרוצים להגיב "תיהיה בן אדם ואם אתה יכול קרבי אז תתרום בקרבי" תחסכו ממני
אני אמרתי את זה בעצמי לאחרים ועדיין אומר את זה לעצמי בראש.
כמות הדוגמאות של הרעל שהיה לי יכולה להספיק 3 עמודים.

הבעיה היא שככל שהגיוס התקרב וזה ניהיה מציאותי הרעל ירד וגם המוטיבציה טיפה.
עד כדי כך שבצוו הראשון כבר לא הייתי נעול 100 אחוז על קרבי.
ההורים הדודים וכל המשפחה לוחצים לא ללכת לקרבי וממש מגייסים כוחות לשכנע אותי
נגד זה, כל בן אדם שפגשתי במציאות אמר לי שקרבי זה חרא ושאני אלך לגוב, אני לא מדבר
על ילדי מקלדת שמאחורי המסך רושמים " תיהיה גבר לך לקרבי".

אני נחוש להצליח בחיים בכללי ובמיוחד מבחינה כלכלית, בגלל זה אני יודע שקרבי לא יתרום
לי לנושא בכלל, העובדה הזו גורמת לי לחשוב לכיוון גוב לעשות 9-6 וללמוד בזמן הצבא לפסיכומטרי או לעבוד או לשפר בגרויות למרות שאני לא צריך ממש.
כמו כן אני רק שומע קרבי בלאי בלאי, מחברים שלי שהם בצנחנים ביחידה כבר ולא טירונות.
לא נשכח כמובן את העובדה שזה סיכון חיים, אבל זה לא ממש מדאיג אותי האמת.

הייתי ביום מתגייסים בת"א לפני שבוע וממש נהנתי ללילה אחד הרעל חזר!
אבל בבוקר למחרת שוב חזרתי למחשבה הרגילה.
אני חושש שככל שהתאריך מתקרב הרעל יורד ואני נוטה לרצות לא להיות קרבי,
ואני חושב שזה מה שיהיה בסוף.

תגובות מלומדות יתקבלו בברכה.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

אתה חושב קדימה ובהתחלה התיאויה נראית נהדרת ואז ככל שמתקרבים לזה אז מתחילות דילמות.
אני לא זה שיגיד לך לך לכאן או לך לשם
ההחלטה היא בידיים שלך
תזכור שבקרבי אתה אולי לא מתקדם אבל החברה תעריך אותך יותר
אבל מצד שני כג'ובניק אתה יכול לרכוש מקצוע שילווה אותך לאזרחות
תזכור שג'ובניק זה לא אומר בהכרח שאתה מתחיל יום בבסיס ב08:00 ותחזור הביתה ב16:00
אתה יכול ליפול על בסיס סגור עם יציאות שבועיות וכד'.
אתה מושפע מחברים שלך שנמצאים בצנחנים אבל צריך לזכור גם שקרבי זה לא רק צנחנים.
סה"כ תעשה את השיקולים שלך
עדיף שיהיו התלבטויות עכשיו ושלא תנעל על משהו שאחר כך תצטער עליו

פעם עניין אותי ההערכה של קרבי לעומת החברה, האמת שזה שעברתי טסט ראשון
יותר מעניין אותי מזה כבר היום, כי שיהיה לי רכב מהכסף שעבדתי בגוב זה יכפה על הכול.

אני בונה על בסיס סגור עם יציאות שבועיות, אני רוצה את החוויה של בסיס סגור ושינוי אווירה.
ומצד שני את השבוע בבית ללימודים או זמן חופשי.

חברים שבקרבי אומרים תברח מזה, וחברים שבאפסנאות אומרים רק לא קרבי,
זה שקול.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

גמני עד תחילת י"ב הייתי נעול על קרבי, אמרתי אין מצב שאני אהיה עורפי, אנסה להתקבל לכמה שיותר מובחר וכו'.. ואז אתה רואה שהתאריך מתקרב ומתחיל לקלוט שאוטוטו צבא ואתה לא תהיה בבית המון זמן וסה"כ תקרע את התחת.

אבל אתה לא צודק בזה שסה"כ יש לך שתי אפשרויות, קרבי וג'וב. לא חסרים תפקידים עורפיים בצבא שהם חשובים לא פחות (בכל החילות, מודיעין, קשר, רפואה וכיו"ב), מעניינים ונותנים לך סיפוק מסוים (הכל יחסי, כן? ממה שאני ראיתי עד היום, לא משנה אם אתה עורפי או קרבי - כולם שונאים את זה ).

המלצה שלי - יש לך נתונים לקרבי, אל תנסה לעשות צרות, להוריד פרופיל, לנסות להשתמט (טוב, אולי זאת לא המילה הנכונה, בכל אופן לצאת מקרבי) ושאר הטריקים, כי חבל.
אם אתה מתגייס בנוב' אז בטח כבר מילאת מנילה, ויש לך כיוון מסוים שאליו אתה מתוכנן ללכת.
הדבר הכי טוב שאני יכול להציע הוא שפשוט תכין את עצמך נפשית לקראת הגיוס, ותתכונן כמה טוב שרק אפשר ל-3 שנים לא פשוטות.

מבחינת העתיד - זה כבר פחות עקרוני.. פסיכומטרי ובגרויות תמיד אפשר להשלים, ואולי בכלל הכיוון שאתה שואף אליו עכשיו יהיה שונה בעוד 3 שנים כשתשתחרר. ככה שאת הגורם הזה אתה יכול להניח בצד, לדעתי.

בהצלחה!

- גיבוש צנחנים שאני אקבל
- מוד"ש
- גבעתי
- נחל

והאמת שאני קצת מצטער על זה ששמתי גבעתי לפני נחל עכשיו, וגם המודש ממה שראיתי
ביום מתגייסים נראה לי משעמם מוות, אבל זה לא העיקר עכשיו.

תמיד אפשר להשלים, אבל בזמן שמישהו אחר משתחרר מהצבא וצריך ללמוד לפסיכו
אני כבר עשיתי את זה בצבא ואני מקדים אותו בכל מהלך, אני כבר חסכתי כסף לרכב וזה עוד מהלך.
זו הסיבה העיקרית.

האמת שאיין לי ממש כיוון מסוים, רק מניע גדול מאד להצלחה.

תודה על האיחול והאמת גם אני אמרתי לעצמי, זה הגורל אל תעשה צרות,
אבל נראה כבר, אני עוד צריך לשבת עם עצמי על זה 1 על 1.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

ואולי לא תהיה מרוצה מהפסיכומטרי ותרצה לשפר אותו? או שבכלל לא יהיה לך זמן ללמוד, למרות שכביכול אתה לא קרבי..
יש המון משתנים שאתה לא יכול לחזות עכשיו, ולכן גם חבל לחשוב עליהם.
באופן עקרוני, זה לא ממש משנה מתי אתה עושה את הפסיכומטרי או משלים את הבגרויות. אז נכון שאולי מישהו שעשה את הדברים האלה במהלך השירות הצבאי ייכנס לאונ' שנה לפניך נניח, אבל זה עד כדי כך חשוב? זה לא שאתה מחמיץ משהו, סה"כ דוחה דברים, כדי שיהיה לך קצת סדר. מה שמוביל אותי לעוד רעיון, אולי בכלל אחרי הצבא תרצה קצת חופש, לא ישר להיכנס למסגרת של אוניברסיטה, לימודים, עבודה, you name it.. שוב, אתה לא יכול לחזות מה הולך להיות בעוד 3 שנים..

מה שראית ביום מתגייסים זה שטויות דברים שרואים משם לא רואים מכאן, גם בתוך כל החילות האלה אתה לא יכול לדעת כרגע מה הולך בדיוק של 100 אחוז, ולכן חבל להתאכזב כבר מעכשיו.

אם אתה חושב שהרעל יישאר גם בשירות הצבאי- אתה טועה.

אני למשל באתי לגיבוש שלי עם רעל בעיניים והייתי מוכן לאכול אותו. תוך פחות משעה הרעל צנח כ"כ מהר שלא היית מאמין. וזה היה בידיעה שתוך 4 ימים זה נגמר. פה זה 3 שנים.

לפי מה שאני קורא, אתה לא החלטי. אתה מושפע מכל מיני גורמים בסביבתך וזה לא מצב אידיאלי. אתה צריך לבחור, למרות שיש לך זמן (נובמבר כבוד!)- מה אתה רוצה לעשות ומה יהיו ההשלכות. לכל מצב יש את היתרונות והחסרונות שלו. אם אתה שואל אותי, לך לקרבי. אבל כל אחד לעצמו.

ואגב, קח בחשבון שאתה מיועד לקרבי. להפוך להיות ג'ובניק במצב כזה זה לא פשוט.

אתה מבקש משהו שהוא קצת בלתי אפשרי. לכל אחד סיבות שונות ומגוונות ללכת (או לא ללכת) לקרבי.
קצת קשה להשליך מאחד לשני, ולכל אחד יש מוטיבציה שונה בגלל גורמים שונים.
אני יכול לומר לך שאני אישית הסתקרנתי מזה. לא רציתי לבלות את ימי בעבודה שהיא משרדית בעיקרה(מה לעשות, אפילו בבי"ס לא ישבתי יותר מדי בשיעורים). מעבר לכך, ראיתי את שני בני הדודים שלי שהתגייסו שנה וחצי כמעט לפני - ראיתי את השינוי שחל בהם עם הזמן וזה פשוט הדהים אותי.
ורציתי גם להוכיח לעצמי שאני מסוגל לעמוד בזה.
היה כדאי? כן, חד משמעית. אז נכון, היו תקופות קשות, ואנשים חרא, ואני משלם על זה עד היום במילואים. אבל אני אישית לא הייתי מחליף את ההתנסות והתקופה הזו בשום הון. זה עושה לך קצת שינוי בפרספקטיבה. את תופס דברים בצורה אחרת - מקנה חשיבות שונה לדברים.
האם זה יהיה נכון לך? לא ברור.
מה שכן, אני יכול לומר לך שזה טוב מאוד שאתה לא מורעל עם הראש בקיר. אני אומר את זה במו"ס די הרבה - מי שמגיע בראבאק נשבר מהר. מה לעשות, בד"כ רעל פג עם הקושי והשעמום (שממנו יש הרבה). אם אין שום דבר נוסף שמניע אותך, אתה מוצא את עצמך שבוז תחת, או עף מהפלוגה שלך.

דבר אחרון - לדעתי האישית, כל עוד קרבי הוא לא התנדבותי (חי"ר, שריון, תותחנים וכו'), כל אדם שיכול לעשות שירות קרבי, צריך לעשות אותו. אולי נגיע יום אחד למצב בו שירות קרבי יהיה התנדבותי, אבל עד אז....

דרך צלחה...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

החוויה של קרבי והנקודת מבט שזה נותן לך על דברים וההתנסות לחיים,
זה ערך מאד מיוחד ומעניין גם בשבילי.

גם אני לא רוצה עבודה משרדית, ובקושי הייתי נוכח בבית הספר.
גם אני רוצה לראות שאני יכול לעמוד בזה ולאתגר את עצמי.
מה שכן דוד שלי שהיה קצין בגולני זמן מכובד ונהנה מכל רגע, גם מנסה להניע אותי מקרבי
בטענה העיקרית שהצבא של היום זה לא של פעם ובגלל זה הוא יצא מקבע.

גם אני חושב שקרבי שהוא לא התנדבות צריך לעשות בלי צרות,
אבל משהו השתנה אצלי בחשיבה שלא האמנתי שאני אחשוב ככה בחיים.

תודה.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

הצבא של פעם גם לא היה להיט, תשמע...

אם אתה מחפש נימוק שכלתני - אין כזה. למה מישהו מרצונו החופשי יתמסר לחוסר שינה, משקלים, משמעת, התגוללות בבוץ טובעני בחורף ובאבק מחניק בקיץ, כאבים ושעמום שרק הסכנה מפיגה אותו?

ובכן, בגלל כל הדברים האלה. לא צריך להיות מאוהב במערכת בשביל זה. אני לא יודע כמה אתה עוקב אחרי הכתיבה שלי, אבל אפשר לומר שיש לי כמה דברים נגד הצורה בה דברים מתנהלים. אבל לזה אין קשר. אני עדיין אומר שההתנסות והדברים שעברתי, שהם מרתקים בעיני, היו שווים את כל הגועל נפש. ובגלל זה אני גם עושה מילואים בכיף. בסוף, אם החבר'ה טובים והעבודה מגוונת ומעניינת, אז וואלה, הרווחתי.

שוב, אני אומר את הדברים מתוך ראיה לאחור שלי של 10 שנים. יכול להיות שאתה תראה את הדברים אחרת.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

טוב, אני אגב ישר לעניין.
כמו שהכינויי מלמד באתי מקרבי (אני אחריי צבא). מחי"ר. אז מה שאני כותב - זה מניסיון אישי.


"אני נחוש להצליח בחיים בכללי ובמיוחד מבחינה כלכלית, בגלל זה אני יודע שקרבי לא יתרום
לי לנושא בכלל"

קודם כל, אני אתחיל מהבחינה הכללית. מבחינת קריירה - זה ממש לא משנה מה עשית בצבא. החל ממש"ק ממטרות ועד לשייטת 13. רוצה להיות עו"ד? סבבה. לך תלמד. באוניברסיטה משנה להם מה עשית בצבא? לא. משנה להם הציון. זה בקשר לקריירה. בקשר לעבודה אחריי צבא... תתפלא, עם רקע קרבי - יש הרבה יותר עבודות לאחר צבא, מאשר בלי. כי יש לך את כל הדברים, כמעט, שמוצעים לג'ובניקים + אבטחה.
אני, לדוגמא, כבר למעלה משנה באבטחה. והמשכורת? מעולה. באמת מעולה. יחסית להמון עבודות.

מבחינת הצלחה בחיים. לא חשוב כמה פעמים אני אומר את זה או אחשוב על זה - זה רק יתחזק.
אנשים, אחריי הצבא - מתחלקים ל4:
אלה שהיו בקרבי, אלה שהיו לא-קרביים, אלה שעשו שירות לאומי, אלה שלא עשו צבא בכלל.
אפשר לראות את זה על אנשים. ונכון, כל אחת מהמסגרות, בערך, עיצבה אותם בצורה שונה ונתנה להם להתמודד על לחצים שונים. אבל, אני תמיד מצאה חן בעייני אנשים שעוצבו בקרבי. פשוט, שם, אתה תתקל בדברים שלא תתקל בהם בשום מקום בחיים. לטוב ולרע.
אז, אם תהייה ג'ובניק תוכל יותר ללמוד. נגיד. אתה תלמד רק בשום השירות - דבר, שאפשרי גם ללוחמים. למען האמת, לוחמים משלמים פחות, במאות שקלים פחות, על קורס פסיכומטרי, מאשר ג'ובניקים.

אני ממש לא חושב שקרבי זה בלאי. לפעמים,(טוב, נו, הרבה,) זה שוחק ומשעמם רצח.
אבל, כשאתה תופס חגורת נפץ במחסום - או לוכד מחבל בדרך לפיגוע או נכנס לקסבה בשכם, אז, אתה בטח לא מרגיש בלאי בלאי בלאי, נכון? פתאום, אתה מרגיש גבר-גבר, אהה? כל עבודה היא משעממת בסופו של דבר. שגרה זה רע.

אבל, אם הייתה לי האופציה לבחור, במצב שלך, ואחריי שאחזתי בשתי קצוות המקל, הייתי הולך על קרבי. בפירוש.