לצערנו המחבלים הצליחו לחטוף חייל
מה שיאלץ אותנו (עפ"י ההסטוריה) להכנס למו"מ על שחרור אסירים.
כולנו יודעים ששחרור אסירים תהיה הקרבה גדולה מצידנו ומחיר כבד שנצטרך לשלם.
לעומת זאת נסיון חילוץ יכול להביא לתוצאה העגומה שקיבלנו בנסיון לשחרר את נחשון וקסמן הי"ד.
איזה עוד פתרון יש? (וכאן נכנס נושא המוסר)
לישראל אין שום בעיה לסכל ממוקדות טרוריסטים בשטח שלהם.
האם אנחנו מספיק מוסרים כדי לשחרר מחבלים חיים בתמורה לחייל אחד שנמצא בצידם?
או לחילופין, האם אנחנו צריכים לפעול מהלב (שזה אומר להודיע חד משמעית שאף אסיר חי לא ישוחרר ואז נסתכן בכך שגם החייל שלנו לא יחזור חי או אפילו לא להודיע ופשוט להרוג אסירים שזאת אפשרות קיצונית)?
או שלפעול מהראש ולשחרר מחבלים חיים תוך לקיחת העובדות שלא בטוח שהחייל יחזור חי ושהמשוחררים יחזרו לטרור ויהיו מסוגלים להמשיך ולפגוע בישראלים נוספים בעתיד?

כל עוד האויב מסכים מוכן לשחרר החייל החי בתמורה למחבליו לשאת ולתת על כך

במקביל לנהל לחימה בלתי מתפשרת ואכזרית כנגד האויב... עד אשר הוא יכנע , יסיר את נשקו, יחתום על אמנת לזכות הכרה במדינת ישראל ועל שיתוף פעולה מלא עימה.


זה היה נכון לפני פעולת ההתקפה שהיתה היום וישאר נכון כל עוד האוייב ימשיך להתקיים