עובדי חברת ‘טלרד‘ בלוד ובראש העין שבתו לאורך השבוע, ומנהלים בימים אלה מעין "שביתה איטלקית", במסגרתה הם אמנם שבו לעבודה, אך אינם עובדים בפועל.



במסגרת "תהליכי הבראה" שהוחלו על החברה מאז הפרטתה לבעלי הון שונים, הוחלט על פיטורי 2700 מתוך 3200 עובדי החברה. בין השרידים, 130 עובדים עדיין חתומים בהסכם קיבוצי, השאר בחוזים אישיים או עובדים ארעיים. יחידת הייצור של טלרד הועברה לפיליפינים, כאשר בעבר היו עובדים 3 קווי ייצור ללא הפסק כאן בישראל. יחידות התפקוד הרבות אחרות של החברה הועברו לחברות קבלניות (מיקור חוץ).

לעובדים המפוטרים הובטחה ‘רשת ביטחון‘ האומרת כי עובדים בעלי 18 שנות וותק (מעל גיל 52), יוכלו לצאת לפנסיה על חשבון החברה למשך 10 שנים וכן פיצויים מוגדלים לבעלי ותק מעל 11 שנים. תוקף ההסכם היה עד ה-14.6.06 אז מנכ"ל החברה הודיע כי 130 העובדים הנותרים יפרשו בתנאים פחותים משהובטח בהסכם הקודם. העובדים הממורמרים החליטו להשבית את המפעל בלוד וראש העין תוך שהם מתבצרים במפעל ואינם מאפשרים כניסה של חומרי גלם ופעילות כלשהי במפעלים.

כשכלי התקשורת גם הם בידי בעלי הון לא ניתן לצפות לדיווח אובייקטיבי ואמתי. ה"דיווחים" על שביתת עובדי טלרד הגיעו היישר ממשרדי מטה החברה ויועצי יחסי הציבור של בעליה - בשיתוף מלא מצד "ההסתדרות החדשה". התקשורת הממסדית (גם באינטרנט) דאגה להכריז על סיום השביתה לפני שהיא אכן הסתיימה. אף לא נציג אחד מכלי התקשורת האלו לא הגיע לראיין את העובדים ולהכין דיווח אמתי מהשטח, שלא נדבר על ערוצי הטלוויזיה שלא הזכירו את עצם קיום השביתה.

רק ביום ג’ (20/6) חזרו העובדים באופן פורמלי לעבודה, אך אינם עובדים בפועל, מתוך תחושת הייאוש האדירה שהם מצויים בה. מהנהלת החברה נמסר להם שככל הנראה כל 130 העובדים תחת ההסכם הקיבוצי יפוטרו והמו"מ על תנאי הפרישה עדיין נמשך. באם לא תסתמן נטייה לטובת העובדים במו"מ, העובדים יפגינו מול ביתו של יונתן קולבר, המנכ"ל החדש, בכפר שמריהו. המאבק, לפיכך, לא הסתיים.

הפרטות וזכויות עובדים

עם העברתה של "כור" לידיים פרטיות נכפו ללא רחם "תהליכי הבראה", שהוחלו בכל החברות הממשלתיות שהופרטו, והוחל במסע לשבירת האיגודים המקצועיים ושבירת זכותו הבסיסית של העובד השכיר הישראלי להתאגד ולהיאבק על זכויותיו. המטרה הסופית – מחיקת המושג "הסכמים קיבוציים" ממסגרת יחסי העבודה בישראל ושבירת כוחם של העובדים. ההסכמים הקיבוציים מאגדים 3 זכויות עיקריות ומשמעותיות של העובד: הזכות להתאגד. (לצורך הטבת מצבו הכלכלי של העובד), הזכות לנהל מו"מ כקבוצה והזכות לנקוט באמצעים קבוצתיים לניהול מאבק מקצועי (שביתה וכו‘).

חשוב לזכור, כי זכויות אלו נקנו במאבקים קשים (ועקובים מדם) של העובדים בכל העולם ב-100 השנים האחרונות. השיטה – להיפטר מהעובדים הוותיקים החתומים בהסכמים קיבוציים ע"י שיחודם להתפטרות מרצון תוך הבטחת ‘רשת ביטחון‘ של הסכמי פרישה ופיצויים מספקים. במקביל, גיוס עובדים חדשים או ישנים בחוזים אישיים, שאינם מאפשרים התאגדות עובדים וכן העברת הייצור למדינות בהן חוקים המגנים על העובד כמעט ולא קיימים (מדינות עולם שלישי, לדוגמה).

פער מעמדות עובדים

חברת ‘טלרד‘ הינה חלק מקונצרן "כור" שהוקם ב-1944 ע"י חברת העובדים ההסתדרותית והיתה חברת האחזקות החזקה במשק. ב-1995 נמכר הקונצרן לקבוצת שמרוק האמריקאית. לאחר מכן הוא הועבר למשפחת ברונפמן הקנדית שמינתה את המיליונר יונתן קולבר למנכ"ל. בחודש האחרון רכש נוחי דנקנר את הקונצרן (לא לפני שמשך דיבידנדים דרך דיסקונט השקעות שבבעלותו מחברת בקונצרן בכדי לרכוש את הקונצרן עצמו!).

טלרד החלה דרכה בשנת 1951 בהרכבת מכשירי טלפון עבור משרד הדואר. הפעילות התרחבה. ומ-78′ טלרד היא הספקית הגדולה בארץ של מרכזיות ספרתיות. החברה הייתה מייצרת מחזור מכירות של 450 מיליון דולר בשנה ובעתות משבר, הייתה אף מכסה הפסדים של חברות אחרות בקונצרן.

באופן מפתיע, במסגרת "תהליכי ההבראה וההתייעלות" של "החברה השרויה במשבר" מצאו בעלי החברה את התקציב הדרוש להעלאת משכורות מנהלי האגפים והענפים בחברה ב-70%. כמו כן, בעקבות השביתה המפרה את שלוות עבודתם, בעלי החברה אף הצליחו למצוא את הכסף לשכור בניין מפואר בפארק התעשייה airport-city בלוד לטובת מנהלי האגפים בעלות של כמה מיליונים.

חשוב לציין, טלרד שינתה את פניה לחלוטין בתקופת כהונתו של המנכ"ל היוצא ראובן אבי-טל (אבוטבול) שנכנס לתפקידו לפני כ-8 שנים. תחת ניהולו הפך אבי-טל את טלרד מחברת עובדים שיתופית לחברה בעלת פער מעמדות עובדים רחב. לפניו כל יחידות החברה, על עובדיה ומנהליה מוקמו במפעל בלוד. אך מר אבי-טל החליט בטענה ש"הוא מרגיש שהוא מגיע לעבודה בג‘בליה" להקים את השלוחה המפוארת בראש העין בה משוכנים המהנדסים והמנהלים הבכירים. כמו כן, הוא מינה צוות של 9 סמנכל"ים (היישר מאמדוקס) במשכורות של כ-100,000 ש"ח לחודש. משכורתו של המנכ"ל עצמו עמדה על כ-250,000 ש"ח. לאחר שקיבל מר אבי-טל מענק התפטרות של כמה מיליוני דולרים, הוא מנהל כיום קרן הון סיכון.

"ההסתדרות החדשה" או ההסתדרות הנעלמה?

ההסתדרות אינה מהווה כלל מכשול להפרטה ואינה מגינה על רובם המכריע של העובדים השכירים בישראל. ההסתדרות כיום רק מבטיחה את פיצויי הפרישה של אחרוני העובדים המאוגדים בלבד בשל הלחץ מעובדים אלו ואינה דואגת כלל לעתידם של דור שלם של עובדים שלא יהיו מאוגדים במסגרת כלשהי ובעצם מאפשרת את פירוקה שלה עצמה.

ההסתדרות מאפשרת העברה באין מפריע של נכסי הציבור לידיהם של ספקולנטים פיננסיים פרטיים הפועלים באמצעות ספסרי כספים (קרנות השקעות וקבוצות אחזקה) שמשתלטים על חברת ייצור ומשתמשים במזומנים שבקופתה לרכישה או להשתלטות על חברות נוספות בארץ או בחו”ל. כיום ההסתדרות זקוקה לבדק בית טוטאלי, לטלטלה ולהחלפת הנהגתה ועסקניה המשוחדים והמסואבים.

חזון טלרד לעתיד

על אף הפרסומים בתקשורת על ההפסדים העצומים וחוסר רווחיות החברה, יובל כהן, מנכ"ל חברת ניהול ההשקעות, "פורטיסימו",אשר רכשה 40% ממניות טלרד (במחיר של חברת סטרט-אפ) דווקא מאמין כי החברה תוכל להכניס רווחים רבים למשקיעיה ומזכיר כי חברת טלרד מוכרת ב-100 מיליון דולר לשנה. לאחרונה רכשה טלרד ציוד נוסף ויקר מאוד אותו היא אמורה בימים הקרובים לשלב בקווי הייצור אותם היא מגדירה כ"לא רווחיים”. יובל כהן מאמין כי טלרד תניב רווחים רבים בעתיד – כמובן לאחר שיסולקו אחרוני העובדים בעלי הזכויות וכלל פעילות החברה, מלבד אליטת הניהול, תיעשה ע"י עובדי קבלני משנה, כלומר עובדים חסרי זכויות בשכר נמוך.

לעובדי חברת טלרד השובתים - המשיכו במאבקכם הצודק למענכם ולמען כולנו, היו חזקים, מי ייתן וכלל העובדים בישראל ישמעו את זעקתכם ויצטרפו למאבק גורלי זה, כי הגיעו מים עד נפש! אתם יצרתם ובניתם בעמל ידיכם את חברת טלרד ואף אחד לא יוכל לקחת זאת מכם, הצדק אתכם וגם הניצחון יגיע!