 |
14-06-2006, 00:27
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
|
חוויותיו של א"כ, אפסנאי בשלדג
באתר מסויים פועל פורום של יחידת שלדג הנה קטע משעשע מתוך הפורום הזה:
יום אחד, מתישהו באמצע שנת 2000 (מספר חודשים קטן אחרי שהגעתי ליחידה), אני עומד לי לתומי בדלפק האפסנאות, ועושה איזשהי פעולת סרק אפסנאית, כמו לסדר קבלות וכו' (פעולות אלה הם מעביר הזמן מס' 2 של האפסנאים). לידי יושב האפסנאי הוותיק יותר, שלומי ס', מהאנשים השרוטים ביותר שידעה היחידה, ומשחק סוליטייר (מעביר הזמן מס' 1 של האפסנאים). זה היה המצב באותו בוקר, כשהתחלתי לשמוע רעם מתגלגל לכיוון האפסנאות. את הפתח של הדלפק של האפסנאות (הדלפק הישן, וזה וואחאד פתח) ממלא פתאום אדם ע-נ-ק, לבוש במכנסי ברמודה עם חגורה, חולצה עם צווארון וסנדלי טבע, סמל סקס אולטימטיבי. הוא מסתכל עלי במבט של 'אני רוצה לתת לך ביס בירך' ומתחיל לדבר בקול חנג'י להפתיע:
"אפשר לקבל מכנס חדש מידה ממ'?".
אני, כמו אפסנאי טוב עונה לו "לא, אבל אתה מוזמן לחפש במדים הנקיים". החיוך של שלומי שיושב לידי מתרחב לפתע, ובעודו שם 5 עלה על 6 יהלום הוא מתחיל להנהן בשמחה, בלי להסיר את עיניו מהמסך. אך לא יחסתי לכך חשיבות, כי כמו שאמרתי, הבן אדם דפוק. הענק מסתכל עלי כמה שניות ופולט:
"אז אולי תחפש לי כבר?!"
"בא תכנס, תחפש שם", ואני מורה לו על ארון המדים, על התא שמסומן 'מכנס דגמ"ח מידה מ'
הענק רוטן משהו, ומתגלגל לתוך האפסנאות, מתכופף לתא הרצוי, ואני מתחיל לראות את המחזה הרגיל של מילואימניק שמחפש מדים: מכנסיים שעפות באוויר, ורטינות על איכות האופנה הצבאית. אני המשכתי בעיסוקי הסרק שלי, ושלומי מוסיף לקרון שמחה לעבר המסך.
פתאום מתרומם הענק וצועק עלי:"נו, אתה לא רציני, אולי תביא לי כבר מכנס חדש". אני, שלא במיוחד סובל צעקות, מתחיל להתווכח איתו, ולהסביר לו על חלוקת משאבים צודקת בצבא, ולבסוף, הוא שואל:
"איפה מוכתר?!?!"
"לך למוכתר, שיאשר לך מכנס חדש", אני מדקלם את המשפט הידוע, ובנקמנות על צעקותיו שולח אותו אל מוכתר. הענק יוצא, ואני מתחיל לחכך ידיים, כי ידעתי שהוא לא נמצא. לאחר מספר דקות הענק חוזר וצועק עלי: "הוא לא נמצא!!!"
"אז אין מכנס חדש!!!" אני עונה לו, במפגן אסרטיביות נדיר. הוא ממשיך לצעוק עלי, ולבסוף, כשהוא רואה שעלי לא משפיעים עם צעקות (זה בד"כ לא נכון, אבל כנראה קמתי על צד ימין באותו הבוקר), הוא מושך איזה מכנס מרופט בגודל של אוהל, ויוצא בכעס מהאפסנאות. אבל בשלב זה הייתי כבר מחומם לגמרי, ותוך גיוס ספר החוקים הצה"לי, אני רודף אחריו מחוץ לאפסנאות וצועק לו:"הלו, לא חתמת על המכנס!!!"
הענק מסתובב, כולו אדום, וצועק "נו, אני אחזיר לך אותו".
"לא, זה לא הולך ככה, תחזור ותחתום" העצבנות שלי עונה לו.
הוא מנופף בידיים בייאוש, וחוזר לאפסנאות. 60 ק"ג של אורי ניצחו 150 ק"ג של ענק מילואימניק. בהגיענו לאפסנאות, אני מוציא טופס 1008 ושואל בעצבנות: "שם???"
הענק מסתכל עלי בתמיהה, ועונה לי "עומרי" (צריך לזכור שאז אריק שרון היה ח"כ באפוזיציה). לידי, שלומי כבר לא מצליח לשלוט על הגיחוך שלו, ואני לא בדיוק מבין למה, כנראה שהשריטה שלו הגיעה לגזע המוח.
"משפחה???" אני לא מוותר.
עומרי פותח את העיניים בתדהמה ועונה "שרון". אני מגיש לו את הטופס, הוא חותם עליו, ויוצא לדרכו. איך שהוא יוצא, שלומי לידי נופל מהכיסא, מתחיל לצחוק בפראיות, תוך כדי לפיתת הרצפה, ומשתנק: "זה הבן... זה הבן... זה הבן של... זה הבן של אריק שרון..." ונשפך לגמרי.
אני עומד, ופתאום גם לי מתחילים הסטרטרים של הצחוק...
הקיצר, ההמשך ידוע. עומרי שרון נהיה אחד מהאנשים המפורסמים במדינה, ואילו אני... ממש לא. לא חשבתי שהוא יזכור את האירוע, אבל לכו תדעו, אולי האירוע הזה, השפיע עליו יותר ממה שחשבתי...
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
