 |
20-05-2006, 09:31
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.01.02
הודעות: 1,528
|
|
|
את זה כותב עורך הדין של האליל שלך
בתגובה להודעה מספר 18 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "כ-מ-ו-ב-ן שאתה מזדהה, עמיחי - אתה בכלל יכול שלא להזדהות עם דברי קדושים?:)"
ש עשן (בחדר המיטות) - אין אש בבית המשפט
כותרות העיתונים בישרו על "מהפכה בעולם הניאופים", על "סופם של החוקרים הפרטיים" ועל "עידן חדש". עו"ד אמיר טיטונוביץ מצנן את הלהט: פסה"ד של בג"ץ, שקבע שביה"ד הרבני לא היה רשאי לקבל כראייה תצלומים שצילם בעל נבגד, אינו קובע כי "תמונות ניאוף" שצולמו תוך פגיעה בפרטיות יהיו לעולם בלתי קבילות
עו"ד אמיר טיטונוביץ 19/5/2006
התרגשות רבה אחזה ברבים עם פרסומו של פסק הדין, בו פסל השבוע נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות, ושבעל נבגד הגיש לבית הדין הרבני להוכחת בגידתה של אשתו בו. "מהפכה בעולם הניאופים", זעקה כותרת אחת. "תמונות שצולמו בסתר לא ישמשו עוד הוכחה לבגידה", זעקה אחרת. עורכי דין, המתמחים בגירושין, הגיבו באכזבה ובתדהמה על "ההלכה החדשה", שנוצרה-כביכול בפסק דינו של ברק, והביעו חשש מכך שמעתה ואילך יקשה עליהם להוכיח בגידה של בן-זוג.
עיון בפסק הדין מעלה, כי "לא כצעקתה". בפסק הדין לא נוסדה הלכה חדשה כלשהי, ולמעשה אין בה כדי לשנות, לפחות לא במידה משמעותית, מן הדרך, שבה יהא על בני זוג (ועל פרקליטיהם) להוכיח, שבן-זוגם נאף, וכי יש לחייבו לתת להם גט.
למען בהירותם של הדברים, נסקור, בקצרה, את נסיבות הפרשה ואת קביעותיו החשובות של הנשיא ברק (שעם פסק דינו הסכימו השופטות מרים נאור ועדנה ארבל).
בעל הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין נגד אשתו. הוא עשה זאת לאחר שהחליט לעזוב את הבית, שהיה שייך לו ולאשתו ושבו הם התגוררו עד אז. לאחר שעזב את הבית ולאחר שהגיש את תביעת הגירושין, הגיע הבעל, בשעת לילה מאוחרת, בלוויית שני חברים, לבית שבו התגוררה אשתו לבדה. מן האמור בפסק הדין לא ברור לשם מה הגיע הבעל, מלווה בחבריו, בשעת ליל מאוחרת, לבית מגוריה של אשתו. עם זאת, יש להניח שמאחר שיחסי בני הזוג עלו על שרטון, הם לא הגיעו לשם על-מנת לערוך לה ביקור נימוסין. בוודאי גם לא כדי להתעניין בשלומה. ואכן, בבואם אל הבית, שמעו השלושה "רעש הבוקע מהמרתף". מיהרו השלושה אל מרתף הבית, ולנגד עיניהם נגלתה האישה במהלך יחסי מין סוערים עם גבר. רצה הגורל ו"ממש במקרה" היו השלושה מצוידים במצלמה. השלושה צילמו את המשגל המתנהל ויצאו מן הדירה.
מיהר הבעל הנבגד והציג, בפני בית הדין הרבני, את התמונות שצילם. זה קבע, כי האישה חייבת לקבל גט לאלתר. ערעור שהגישה האישה לבית הדין הרבני הגדול נדחה. נקבע שם, כי פסק הדין עומד על יסודות איתנים אפילו אם התצלומים לא היו מוגשים כלל, "משום שהמשיב ראה במו עיניו את המעשה". עוד נקבע, שהגם שחוק הגנת הפרטיות חל גם על בתי הדין הרבניים, הרי במקרה זה ספק אם נתקיימה פגיעה בפרטיות, שהרי האישה לא צולמה בהיותה ב"רשות היחיד". לדידו של בית הדין הגדול, אין דינו של מרתף הבית כדינו של חדר השינה באותו הבית. לסיום נקבע, שגם לו היה מדובר בפגיעה בפרטיות, עומדות לו, לבעל, הגנות החוק: "ובמקום שיש איסור תורה אין חולקים כבוד לאדם ואין מקפידים על פרטיותו".
שירה ופרוזה
עתירתה של האישה לבג"ץ התקבלה, כידוע. לאחר שהנשיא ברק הפליג בתיאור חשיבותה העצומה של הזכות לפרטיות - תיאור שהוגדר על-ידי השופטת ארבל כ"שירה ופרוזה על הזכות לפרטיות - היא נשמת אפו של היחיד" - ולאחר שהוא תמך בעמדת בית הדין הרבני, שלפיה חוק הגנת הפרטיות חל גם עליו, בחן ברק אם על-פי הוראת חוק זה נפגעה פרטיותה של האישה, שעה שבעלה צילם אותה, מקיימת יחסי מין, בדירתם המשותפת. תשובתו לכך הייתה חיובית.
ברק חלק, מכל וכל, על קביעתו של בית הדין הגדול, שלפיה "החוק להגנת הפרטיות אינו מתאים ליחסים שבין בני זוג... בבני זוג אין מושג של פרטיות נפרדת. הפרטיות המשותפת של שניהם, היא יחידה אחת. עץ אחד". הוא קבע, כי הנישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. "הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו", קבע. הוא הוסיף וקבע, כי אף כי החוק קובע, כי איסור הפגיעה בפרטיות אינו קיים במקום שיש הסכמה, מפורשת או משתמעת, לפגיעה זו, הרי "מעצם הנישואין אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות".
על-פי החוק, "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד" מהווה "פגיעה בפרטיות". אם כן, האם ניתן להגדיר את ביתם המשותף של בני הזוג כ"רשות היחיד" של האישה? והרי אף כי הבעל עזב את הבית וכבר לא התגורר בו, הרי הוא נותר הבעלים של מחצית מן הזכויות בבית. ואם כן, האם אין הוא בן-חורין לנהוג בבית כרצונו ולצלם בו, כאוות נפשו? ברק סבר שלא כך: "לדיבור 'רשות היחיד' משמעות שונה על פי הקשרה", קבע. "בהקשר שלנו, שעניינו צילומו של אדם שלא בהסכמתו, הדיבור 'ברשות היחיד' אינו מצביע על 'יחידה קניינית'. הוא מצביע על 'יחידה אוטונומית'. הוא לא נקבע על פי דיני הנכסים. הוא נקבע על פי דיני הפרט".
ברק קבע, כי "סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט. על כן הוא עשוי לחול גם במקום בו אין לפרט כל קניין (כגון בית הוריו, בית חולים, תא טלפון)". הוא סיכם נקודה זו בקובעו: "משעזב המשיב את בית המגורים בשל סכסוך עם העותרת, הפך הבית לרשות היחיד של העותרת לעניין צילומה על ידי המשיב... אשר לצילום עצמו, אין נפקא מינה אם הצילום נעשה בחדר השינה או במרתף. שני המקומות הם רשות היחיד של העותרת לעניין צילומה על ידי המשיב".
פגיעה חריפה וקיצונית
משקבע כי בצלמו את האישה פגע הבעל בפרטיותה, קבע ברק, כי אין עומדות לבעל ההגנות, שמקנה החוק. הוא הזכיר, שתנאי מוקדם לתחולתן של הגנות אלה הוא זה, שלפיו הפגיעה נעשתה בתום-לב, היינו, שהפוגע בפרטיות עשה כן "מתוך אמונה כי הפגיעה הינה במסגרת ההגנה אותה מעלה הפוגע". ברק קבע, כי הבעל פעל בחוסר תום-לב שעה שפגע בפרטיותה של האישה. "הפגיעה בפרטיותה של העותרת במקרה שלפנינו היא חריפה וקיצונית. המשיב פגע בגרעין הקשה של הזכות לפרטיות. הוא חדר - כשהוא מצויד במצלמה מלווה בשני חבריו שצפו בכל המתרחש - למיטתה של העותרת. אין לך פגיעה קשה מזו בפרטיות", קבע. משכך, הרי "ההנחה העולה מהתנהגותו הינה כי הוא פעל שלא בתום לב... חזקה זו חלה בעניינו של המשיב, הוא לא הצליח לסתרה".
לאחר כל אלה הזכיר ברק, שכלל הפסילה, שקובע חוק הגנת הפרטיות, אינו מוחלט: אף כי ברירת המחדל היא זו, שלפיה ראיה שהושגה תוך פגיעה בפרטיות אינה קבילה, הרי בית המשפט מוסמך להתיר הגשתה "מטעמים שיירשמו". וכיצד זה יופעל שיקול-דעתו של בית המשפט? מתי הוא יתיר הגשתה של ראיה שכזו ומתי לא יתיר? החוק שותק בנוגע לכך.
בנוגע לכך קבע ברק, כי במסגרת ההליכים האזרחיים עומדים זה מול זה שני שיקולים עיקריים: חומרת ההפרה של הפרטיות וערכו הראיתי של החומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות. ככל שהחומרה גוברת, ייטה בית המשפט שלא להתיר הגשת הראיה. וככל שהראיה חיונית יותר להוכחת האמת, כן יגבר משקלה.
ברק פסל את התמונות כראיה, לאור חומרתה הרבה של הפגיעה בפרטיות, שבאמצעותה הן צולמו, ולאור זאת, שיתכן שהיה ניתן להכריע בהליך גם בלעדי התמונות. ברק חלק על כך, שניתן לקבל את עדותו של הבעל, שצפה במשגל הסוער, כ"תחליף" להצגת התמונות. גם בכניסתו של הבעל, באישון ליל, אל הבית, הוא ראה פגיעה בפרטיות. עם זאת, הוא קבע, היה על בית הדין הרבני לבחון אם אין מצויות ראיות אחרות, שיש בהן כדי לאפשר מיצוי הליך הגירושין שבפניו, בלא להיזקק לתמונות או למראי העיניים של הבעל. להדגמת דבריו הפנה לעדויות, שלפיהן האישה התייחדה עם גבר אחר ולנה עמו בלילה. "האם יש בכך הוכחה של מעשה כיעור? האם די בכך כדי לבסס חיוב האשה בגט? בית הדין הרבני לא נתן תשובה לשאלות אלה. אם התשובה עליהן חיובית, כי אז ייתכן וקיימת בפרשה שלפנינו האפשרות להכריע בדין בלא להיזקק לחומר שיש בו פגיעה חמורה וקשה בפרטיות העותרת. אפשרות זו לא מוצתה בפרשה שלפנינו", קבע.
סופו של דבר: ברק החזיר את התיק לבית הדין הרבני, על-מנת שישקול-מחדש אם יש להתיר הגשת התמונות כראיה. "עליו ליתן מחד גיסא משקל כבד לפגיעה החמורה בפרטיות, ומאידך גיסא, עליו לבחון קיומן של ראיות קבילות על פי המשפט העברי, אשר מאפשרות ניהול הליך שיפוטי ראוי, ואשר פגיעתן בפרטיות מידתית", קבע.
עושה סדר
פסק הדין "עושה סדר" ומתווה הנחיות בדבר האופן, שבו על בתי המשפט להפעיל את שיקול-דעתם, בבואם להחליט אם להתיר הצגת ראיות, שהושגו אגב פגיעה בפרטיות, אם לאו. על כך יש לברך. עם זאת, אין בפסק הדין "חידוש מסעיר", בוודאי לא "הלכה חדשה", אשר מרעידה את אמות הספים ואשר מצריכה הערכות מחודשת, שונה לחלוטין, של עורכי הדין, העוסקים בגירושין, אף לא של חוקרים פרטיים ואחרים.
שלא כפי שהיה ניתן להבין מתגובות כאלה ואחרות, בפסק הדין לא נקבע, כי "תמונות ניאוף", שצולמו תוך פגיעה בפרטיות, יהיו לעולם בלתי קבילות. לא נקבע בו אפילו, שבעל שיצלם את אשתו מקיימת יחסי מין בדירה, שבה הוא עדיין מתגורר עמה, לא יוכל להגיש את התמונות כראיה. אין לפסול את האפשרות, שבמקרה כזה לא תיחשב הדירה "רשות היחיד" של האישה, גם לא לצורך זה. עוד יתכן מאוד, שבמקרה כזה תיחשב האישה, כמי שהסכימה, ולו במשתמע, לכך שבעלה יבוא אל דירתם המשותפת (כפי שהיה צפוי שיקרה), יצפה בה מקיימת יחסי מין עם גבר אחר, ואולי אפילו יצלמם עושים כן, אם יחפוץ בכך. ודבר נוסף: אין לפסול את האפשרות, שאפילו במקרה מסוים זה, שנדון בפסק הדין של ברק, לאחר שבית הדין הרבני, אליו הוחזר התיק, ישקול את הדברים בכובד ראש ובדיוק בהתאם להנחיותיו של ברק, הוא יגיע שוב למסקנה, שלפיה יש לקבל את התמונות כראיה. כך יכול שיקרה, למשל, ככל שהוא יגיע למסקנה, שרק אם יוכח "מעשה מכחול בשפופרת", ניתן יהיה לחייב את האישה הנואפת לקבל גט מבעלה, ושעל-פי דין תורה הדבר חמור יותר מן הפגיעה בפרטיות, שבמהלכה צולמו התמונות. בהחלט יתכן שאם כך יקרה ואם העניין יונח שוב על שולחנו של בג"ץ, ייקבע שאין להתערב בשיקול-דעת זה של בית הדין הרבני, והגשתן כראיה של אותן התמונות תאושר על-ידי בג"ץ. (בג"ץ 6650/04). |
|
ראשי
צ'אט
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
