התביעה הוגשה ע"י סרן ר' מי שהיה חשוד ברצח הילדה.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/422/634.html

ו- 50.000 ש"ח קנס...

looopy

לא ראיתי את הכתבה בעובדה, אולם ההתעללות התקשורתית שעשו לסרן המסכן היתה איומה. אסור לתת לתקשורת להשפיל ולפגוע בשם של אף חייל בצורה כזו.

הירוק בכל זאת עולה

התקשורת עושה מה שהרבה מהנוער עושה..מאשימה את מי שקל להאשים הרי היא לא תאשים את ארגוני הטרור בשליחת הילדה בכוונה לאותו כיוון אלא תאשים את הקצין שדאג לחיי חייליו
ואחריי הכל אי אפשר לתבוע את ארגוני הטרור הם פשוט לא ישלמו :|

מה שמעניין במיוחד זה לא מה שיש בתביעה אלא מה שאין בה.
יש: ר' תובע את דיין אך היא לא מי שהעלתה את הפרשה לכותרות ולא מי שהאשימה אותו לראשונה בוידוא הריגה ובהתעללות בגופה.נהפירסום הראשון היה בידיעות אחרונות, כמעט שבוע לפני הכתבה בעובדה.
אין: אין תביעת דיבה כנגד ידיעות אחרונות או כנגד מי שכתבו את הידיעה החדשותית שהאשימה אותו.

יש: ר' תובע על סילוף.
אין: ר' לא מכחיש את העובדות שהובאו בכתבה. אין טענה שר' לא ביצע וידוא הריגה ולא ירה בה שלא לצורך.

או בשורה התחתונה: ר' יצא זכאי בבית המשפט בגלל בעיית ראיות (עבודה רשלנית של מצ"ח?) אך הוא לא מסוגל להוכיח שהוא לא אשם.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ר' לא צריך להוכיח שהוא לא אשם,הוא זכאי, נקודה. התביעה הייתה צריכה לעשות זאת, היא כשלה.

יש הבדל בין וידוא הריגה לבין התעללות בגופה/ירי שלא לצורך. חבל מאד שצה"ל והתקשורת מעלימים ומטשטשים את ההבדל.

מי שהיה צריך לתבוע זה צה"ל ולא רק ר'. אילנה דיין זייפה כתבה על ידי הצגת חיילים יורים חופשי במקלעים כביכול בעת האירוע, כאשר לא מדובר באותו מקרה בכלל.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

הכי הרבה נחרטה בי מאותה כתבה של אילנה דיין, הנחישות והעליהום על קצין בצה"ל. הרגשתי את ההתרגשות שאחזה בה כמוצאת שלל רב. חנטרישית! הכתבה הספציפית גרמה לי תחושות "מאוד לא טובות" בקשר לאופייה של אילנה. הרגשתי כיצד רודפת הצדק ואוהבת המדינה, מתאמצת להוכיח לכל העולם את כישלונו ואכזריותו של צה"ל כלפי האוכלוסיה הפלסטינית, על גבו של ר. אשה רעה!

looopy

אתה חותם אני כותב רק מה שאני יודע, אם כך אולי שכחתה.
מדובר בפיברוק הכתבה לא רק בנושא.
בכתבה (מה שאני זוכר) נשמע בקשר משהו כמו "זו ילדה... ואחר כך נשמע ירי מקלעים ואחר כך צחוק היסטרי של החיילים.
מתברר שלאחר השמע "זו ילדה" צורף פס קול של יריות שהחילים צילמו במיטווח ופס הקול של הצחוקים היה ממסיבה בבסיס שהיתה ימים רבים לפני הארוע.
לכן טוב עושה החייל
ולכל הכתבים ובעיקר לאילנה המדושנת בהערצה עצמית, שיכתבו רק מה שהם יודעים
ומי שמפברק כתבה בשביל רייטינג דמו בראשו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי levy99 אתה חותם אני כותב רק מה שאני יודע, אם כך אולי שכחתה. מדובר בפיברוק הכתבה לא רק בנושא. בכתבה (מה שאני זוכר) נשמע בקשר משהו כמו "זו ילדה... ואחר כך נשמע ירי מקלעים ואחר כך צחוק היסטרי של החיילים. מתברר שלאחר השמע "זו ילדה" צורף פס קול של יריות שהחילים צילמו במיטווח ופס הקול של הצחוקים היה ממסיבה בבסיס שהיתה ימים רבים לפני הארוע. לכן טוב עושה החייל ולכל הכתבים ובעיקר לאילנה המדושנת בהערצה עצמית, שיכתבו רק מה שהם יודעים ומי שמפברק כתבה בשביל רייטינג דמו בראשו

להבדיל ממך אני קצת מכיר את העובדות (למעשה קיוויתי שר' יתבע גם אותי). מעולם לא ראיתי את הקלטת, אך ממש ששמעתי מאנשי ההפקה של עובדה היא לא נערכה בצורה מגמתית וכך גם לא הכתבה ששודרה אלא שעל הקלטת העיו קטעים שונים שלא היו מסודרים ברצף כרונולוגי (מצלמת וידאו במוצב, צילמו על קלטת אחת, הריצו אחורה, שוב צילמו וכו').
הצילום של הארוע הספציפי שבו נהרגה אימן אל-המס לא היה מספיק כדי "להחזיק מסך", אבל היו בו הקלטות קשר מתאימות.
ירי המא"גים לא היה מהארוע שבו נהרגה אימן אל-המס, אבל הוא היה מארוע אחר ולא ממטווח כמו שכתבת. בפס הקול שמלווה את ירי המא"גים נשמעים פרצי צחוק והם לא מודבקים.
במהלך שידור הכתבה נכתב, או נאמר, מפורשות, כי הירי אינו מהארוע שנשוא הכתבה.
לגבי הסיבה בבסיס - זה הקטע שהיה בקלטת מיד אחרי צילומי הארוע. המסיבה הזו צולמה כמה ימים קודם (להזכירך, תקופת החגים), אך במערכת עובדה הבינו, כנראה, שבגלל סדר הצילום היא מיד אחרי הרג הילדה. אם אני זוכר נכון אילנה דיין אמרה משהו בסיגנון: וזה מה שיש בקלטת מיד אחרי וידוא ההריגה.

בכל מקרה ר' יצא זכאי ובשל 'ייחוד עילה' הוא לא יועמד שוב לדין על הירי המיותר הזה ולא על סיכון החיים המיותר (ראה בשירשורים קודמים בנושא את דברי מפקד האוגדה). הסיכוי היחיד לכך שהאמת תצא לאור הוא אם ר' יתבע את ידיעות אחרונות (והוא לא יתבע, כי הוא יודע שיפסיד) או אם משפחת הילדה המתה תתבע את ר' בתביעה אזרחית.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שמכינים כתבה מורידים קטעים לא רלבנטיים
למה לא הורידו את קולות ירי המגים, בשביל מה היה צריך להוסיף את המשפט
"או נאמר, מפורשות, כי הירי אינו מהארוע שנשוא הכתבה"
למה לא להוריד את פירצי הצחוק אם הם לא קשורים לנושא, ולהוסיף אמירה
"אילנה דיין אמרה משהו בסיגנון: וזה מה שיש בקלטת מיד אחרי וידוא ההריגה."
הכל כדי להוסיף דרמטיזציה, רייטינג וניסיון לנסות לסלף את האמת.

רושם מסולף שמכפיש את חיילי צה"ל ואת ר' בפרט.

אילנה דיין כמשפטנית היתה מודעת לחוסר החוקיות שבמעשה ולכן נסתה לפתור את הבעיה באמירה של כיסוי תחת שאותה ציטטת. באופן זה קיוותה גם להשיג את האפקט המעוות שרצתה להשיג , וגם להתחמק מהתוצאות המשפטיות שיש למעשה זה. בעיני זה יותר חמור מעריכה שנעשתה בתום לב.
על פניו אני רואה בכך חוסר תום לב וכוונת זדון. כל מי שעוסק בתקשורת יודע שמה שמשפיע על הצופים הוא מראה עיניים.

אז למה לעזעזל שלא תודה שהיא טעתה ותפצה אותו..היא תזכה להרבה פידבק חיובי ויותר יראו אותה וזה יהיה שווה לרייטינג שלה

עורכת דין או עיתונאית.
בתכנית עובדה לבשה דיין את כובע עורך הדין, או ליתר דיוק התובעת. היא הציגה ראיות לשם השגת אישום, ונמנעה מלהציג עובדות שימנעו זאת. במקום בו הטיעון שלה היה חלש היא ציינה זאת, אבל בשפה רפה. בעיקר בולטת לעין העובדה שהיא לא הציגה בתכנית מפה או תצ"א של המקום, שתסביר, או לא תסביר, את המצאותה של הילדה בסמוך למוצב.
על פניו, במהלך התכנית, אפשר היה להבין כי מסלול ההליכה של הילדה מביתה לבית הספר עבר בסמוך למוצב, והפעילות הצהלית נגדה הייתה חריגה. לאחר שהראו את התצ"א היה ברור שהדברים לא כך. בתכניתה של דיין היה חסר רק אלמנט אחד- הסניגור. כולו היה כתב תביעה ערוך ביד אומן אך לא במקומו הנכון.
היה עליה לשמור את יכולתה המשפטית לתחום הראוי לכך ולא להביאו לתחום העיתונות. אסור לעיתונאי לחתור להרשעה בכל מחיר, ועליו להציג לשומעיו או קוראיו את כל העובדות, גם אם הן חותרות תחת התאוריה והאגנדה שלו. גברת דיין לא נהגה כך ולכן עליה לשלם את המחיר.
כולי תקוה שהמחיר יהיה גבוה, כדי להרתיע משפטנים/עיתונאים מלערב את תחומי עיסוקם.

א. כולנו עושים זאת. מציגים עמדה מסויימת ולא מחפשים איך להחליש אותה.
ב. מה בכתבה של עובדה גרם לך לחשוב שהילדה הייתה בדרך לבית הספר? אולי המשפט "אין לה מה לחפש שם"?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לגבי השאלה, מדוע ידיעות אחרונות לא נתבעת? אני דווקא רואה זאת אחרת, לי זכור בזמנו שההד הרציני ביותר היה בעקבות התוכנית של הגברת דיין, ולא בעקבות כתבה זו או אחרת.

אתה זוכר לא נכון.
את ההד הגדול עשתה הידיעה בידיעות ויום אחר כך קולותיהם של המקורות של הכתבה שהוקלטו ע"י הכתבים ושודרו בחדשות ערוץ 2.
הכתבה של עובדה הייתה רק אחת מתוך צרור גדול של כתבות בכל כלי התקשורת. אם אני זוכר נכון זה הלך בערך כך (לא ממש סדר כורונולוגי אלא מה שהובא) :

• ידיעה מפורסמת בידיעות אחרונות.
• כל ערוצי התקשורת עוסקים בפרשה בלי להביא מידע חדש כמעט.
• מעריב מנסה 'להרוג' את הסיפור בכל דרך אפשרית.
• בחדשות ערוץ 2 מתפרסצמות הקלטות.
• ינון מגל בחדשות 10 משדר את השיחזור מטעם ההגנה.
• הארץ ואתרי החדשות באינטרנט כותבים פעם בעד ופעם נגד ר' (ובעיקר מביאים את מה שכבר פורסם בכלי תקשורת אחרים)
• כרמלה מנשה ברשת ב' מחזקת את הסיפור של ידיעות אחרונות (וגם לוקחת עליו בעלות).
• כתבה של עובדה.
• כתבת מגזין גדולה בשבעה ימים של ידיעות אחרונות (ע"י שוש מולא) בעד ר'.
• הסיפור יורד מהכותרות.
• המעצר של ר' מוארך והסיפור קצת חוזר.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הנושא היה חדשותי והועלו כתבות בעד ונגד הכל לגיטימי.
אבל לערוך כתבה (סרט) ולהכניס קטעים לא רלווטים ביודעין (יריות, צחוקים) וכך להראות את החיילים כאכזריים צמאי דם.

אלא שבדרך כלל איש אינו נפגע מהטבע הזה, במקרה זה היתה פגיעה קשה בשמו הטוב ובחייו של אדם מסויים. ומכאן ההבדל.

לעצם העניין, התובע יצטרך להוכיח שהיה זדון באופן הסיקור או שלפחות היתה רשלנות עתונאית שחורגת מהסטנדרט הנמוך בלאו הכי בתקשורת הישראלית. לדעתי זה קייס עם סיכוי קלוש לעבור בבית משפט, בעיקר משום שהמקור לכתבה היו החיילים שהם עצמם ניסו לתפור תיק לקצין, ולא ברור איזה עוד מקורות היה ניתן להצליב עם גרסתם (חוץ מגרסת הקצין כמובן).

ייתכן שהעניין ייגמר בהסדר, משום שלהפקה יש אינטרס מסויים לקבור את הספור ולא לזכות בפרסום שלילי. לעומת זאת, אולי לאילנה דיין יהיה אינטרס להגיע לבית משפט ולשחק את אבירת חופש העיתונות והדמוקרטיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Sam Weller משום שהמקור לכתבה היו החיילים שהם עצמם ניסו לתפור תיק לקצין, ולא ברור איזה עוד מקורות היה ניתן להצליב עם גרסתם (חוץ מגרסת הקצין כמובן).

לצערי, בשל חסיון מקורות, לא אוכל לפרט. אך דע שלפני הפירסום המידע הוצלב ונבדק שוב ושוב ממקורות אמינים מאד. ולא אלו לא החיילים ששיקרו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שהרי על סמך מה שהתפרסם במהלך המשפט החיילים הודו שהוסיפו והשמיטו פרטים אודות השתלשלות הארועים.

בכל אופן נראה איך זה יתפתח.

אני אומר רק את זה: שני חיילים שיקרו (ואני חשדתי בכך מהרגע הראשון), גם חייל אחר (שלא העיד במשפט) שיקר בתחקיר אבל לכיוון ההפוך, לטובת המ"פ. שאר העדים לא שיקרו והם אמינים מאד אך הם לא העידו בבית המשפט. חלקם עדיין משרת בצה"ל והסבירות שהם ישמיעו את דעתם כשישתחררו הולכת וקטנה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אם שניים שיקרו, זה לא אומר שלא היו אחרים, מצח לא יכול לעלות על הכל...

פלוגה מסייעת:
מ"פ
ס"פ
מ"מ סיור
מ"מ מרגמות
מ"מ נ"ט
מ"מ חבלה


לכל אחד מהמ"מים הנ"ל יש סמל, קשר, שני מ"כים ומחלקת חיילים.
מפל"ג: רס"פ, סרס"פ, קשר מ"פ, נהג מ"פ (ב' קודקוד) וחופ"ל.

חלק מכל הללו היו בבית.
עמדות מאויישות בגירית בזמן התקרית: שני חיילים בש.ג., שני חיילים בעמדת תצפית (אלו ששיקרו) וחייל בחמ"ל.

עם המ"פ יצאו מהמוצב לכיוון הילדה בסך הכל שישה אנשים ובינהם: אחד החיילים מהש.ג., הסמ"פ, אחד הקצינים, והקשר מ"פ.
מ"מ נוסף היה בתוך המוצב ולא ראה החוצה.

עכשיו תעשה לבד את החשבון כמה אנשים יכלו להעיד על מה שראו עינהם.
אגב, הששניים ששיקרו הודו שהם פשוט לא ראו את המתרחש.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

א. הטיעון שכך עושים כולם אינו מקובל עלי. עיתונאי טוב צריך להציג את מירב הזוויות ולא להצניען.
ב. איני זוכר בדיוק מהיכן קלטתי את הנתון שהילדה הייתה בדרכה אל ביה"ס, יתכן וזה היה בכתבה ויתכן וזה היה באחד העיתונים. בכל מקרה, ראוי היה להציג לציבור מפה של האזור, שלא יחשוב, כמוני למשל, שהילדה הלכה לה לתומה במקום בו ילדים פלשתינים הולכים, ואז בה הזאב הרשע וטרף אותה.
לענייננו, המצאותו של ילד או ילדה פלשתינאים במקום בו אינם צריכים להיות מעלה חשד מוצדק בקרב חיילים, ראה כמה מתפיסות האמל"ח היו אצל ילדים.
באשר להערה של אחד מחברינו בקשר לצורך להוכיח כוונת זדון. המנעות מהצגת מלמדת על זדון, לא פחות מהצגה שיקרית.
ולעניין החיילים ששיקרו. למרבית הציבור אין קשר למקורות צבאיים, כפי שלך יש, ולכן עלינו להסתמך על העיתונות ובתי המשפט. הקצין יצא זכאי, חלק מהעדויות התבררו כשקריות, ודי לנו בך. אם יש מישהו שחושב שנעשה כאן עוול לצדק, יעלה ויתבע.

א. עיתונאי טוב צריך למכור עיתונים. זה אומר להביא סיפורים מעניינים ולא לפגוע בהם. לכן עיתונאי טוב לא הורג לעצמו את הסיפור ולא מחליש אותו. אם הוא יהיה חייב לכתוב הסתייגות כלשהי (נניח הכחשה של דובר) אז הוא יכתוב אותה בסוף הידיעה/כתבה ולא יבליט אותה.
אל תצפה לאובייקטיביות או לכתיבה אמביוולנטית. אותן תמצא במאמרים אקדמיים ובאנציקלופדיה. יודע מה? גם שם לא.
ב. את סיפור ההליכה לבית הספר קראת במעריב מתוך התרוצים שהמשפחה נתנה להיסתובבות של הילדה ליד המוצב. ככה זה, גם מעריב מנסה למכור סיפור: "ידיעות טועה". ובשביל למכור את הסיפור אפשר להביא גם תרוצים מופרכים שאפילו הפלסטינים שמספרים אותם לא מאמנים בהם (השעה הייתה 06:48, הייתה לה שעת 0 בבית הספר? היא הייתה 600 מטר באב"ם ובכיוון ההפוך מבית הספר ועוד).
אין ספק, הילדה הזאת לא הייתה תמימה וכן הייתה בת מוות. אבל זה לא מצדיק את הכדורים המיותרים שר' ירה לעברה. ואת הסיכון חיים המיותר שגרם לחייליו. מחט שנותן לר' תפקיד פיקודי מועל בתפקידו ונותן אמון במפקד בלתי ראוי.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

וזה הכי פסול פה.

הרי על העתונות אין חוק של שוויון. אין להם גם אחריות של יושר משפטי ונייטרליות מלאה. לעומת זה למשטרה ולפרקליטות יש חוק של שוויון ויושר משפטי.

כשהמשטרה והפרקליטות עובדים תחת התזמורת של התקשורת, מזה מתחיל עוות הדין.

בארה"ב המשפטים מנוהלים על ידי חבר מושבעים. לפני שבוחרים את חבר המושבעים שואלים אותם האם הם יודעים על המקרה מהעתונות, רדיו, וטלביזיה. מי שקרא והושפע מהעתונות, הוא אוטומטית נהיה פסול למשפט הזה.

נכון שבארץ אין חבר מושבעים. זה נתון לוויכוח נפרד. אבל למה מרשים לשופטים ולחוקרי המשטרה להיות נתונים להשפעת התקשורת.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)