הבעל צילם את אשתו בוגדת בביתם; הנשיא ברק: הראיה לא קבילה
נשיא העליון קבע כי הצילום ללא הסכמה מהווה פגיעה בפרטיות: "נישואים לא שוללים זכות לפרטיות"
<>שמואל דקלו‏ 15:58 14/5/06
<>נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, קבע היום כי צילום תמונות שבהם האשה מקיימת יחסים במרתף בית הדירות שהיא גרה ללא ידיעתה והסכמתה מהווה פגיעה בפרטיות ולכן רשאי בית המשפט לבטל את הגשתן כראיות במשפט גירושין. עם השופט ברק הסכימו השופטת מרים נאור ועדנה ארבל. במסגרת פסק הדין שניתן היום בעניין קובע ברק שחוק הגנת הפרטיות חל גם על בתי הדין הרבניים ולמעשה על כל ערכאה שיפוטית וכל גוף המוסמך להכריע בסכסוכים.



מדובר בבעל ואשה שחיו בנפרד והבעל תביעת גירושין כנגד האשה בבית הדין הרבני. האשה התנגדה לגירושין. להוכחת עילותיו לגירושין הציג הבעל תמונות שבהן היא נראית מקיימת יחסי מין עם אחר בבית שבו התגורר בעבר עם אשתו. האשה התנגדה להגשת התמונות שנמסרו לבית הדין.



בית הדין הרבני האזורי, שהחליט כי האשה חייבת לקבל גט לאלתר, קבע כי התמונות קבילות גם אם הושגו תוך פגיעה בפרטיות האשה. על כך עירערה האשה לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין הרבני קבע כי חוק הגנת הפרטיות חל גם על בתי הדין הרבניים אלא שלטענת בית הדין הגדול האשה לא צולמה בהיותה "ברשות היחיד", שכן מדובר בבית מגורים המשותף הרשום על שם שניהם מבלי שהוצא צו הרחקה כנגד הבעל. בית הדין קבע כי הבעל מצא אותה במרתף שהוא איננו מהווה רשות היחיד. לכן גם אם היה מדובר בפגיעה בפרטיות הרי שפגיעה זו היא במסגרת ההגנות שמעניק החוק.



השופט אהרון ברק מציין, כי הפרטיות מבטיחה את זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בביתו בלא הפרעה מבחוץ. ברק דוחה את עמדת בית הדין הרבני, שקבע כי בין הבעל לאשה מתקיימת פרטיות משותפת דהיינו שניהם היא יחידה אחת. ברק אומר כי הנישואין אינם שוללים מבני זוג את זכותם לפרטיות נפרדת וכל בן זוג רשאי לשמור את פרטיותו כלפי בן הזוג האחר.

לעניין הטענה כי הצילום לא נעשה "ברשות היחיד" אומר ברק, כי יש לבחון את המונח "רשות היחיד" על פי הקשרה. רשות היחיד לא נקבעת לפי דיני הנכסים, אומר ברק, אלא לפי דיני הפרט. "הזכות לפרטיות היא זכותו של האדם ולא של המקום", קבע. לכן, לדבריו, "רשות היחיד" עשוי לחול גם במקום שלפרט אין כל קניין כגון בית הוריו, בית חולים ואפילו תא טלפון.

עוד אמר ברק, כי לא משנה אם הצילום נעשה בחדר השינה או במרתף, שכן שני המקומות הם רשות היחיד של האשה לעניין צילומה.

ברק גם דוחה את הפרשנות שנתן בית הדין הרבני לפיה לגבר יש הגנה על פי חוק הגנת הפרטיו וקבע כי הצילום נעשה שלא בתום לב. "אין לך פגיעה קשה מזו בפרטיות. פגיעה זו היא מעבר לכל מידה ראויה". בהתייחס לכך החליט ברק לבטל את פסקי הדין של בית הדין הרבני ולהחזיר את הדיון על בסיס פסק הדין האמור. "גם אם בית הדין הרבני היה מתבסס על עדותו של הבעל שראה את הדברים במו עיניו, הרי שגם אז עדות זו היא פסולה, שכן היא התקבלה בדרך של בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו", ציין ברק. את האשה ייצגו עוה"ד פסח קניר וענבל לאור צדיק ואת הגבר עו"ד אבנר זינגר ושירי קוברסקי. (בג"ץ 6650/04).


גלובס

ואם יעשה בה שימוש לחומרה כתקדים,יהיה קשה מאד להרשיע נאשמים עפ"י צילומים.

בד"כ שום צילום כזה לא נעשה בתום לב אלא במכוון ותוך בילוש,והקטע הכי חמור הוא ההגדרה "פרטיות",מחר יוכל זוג להתפרע על כל מרפסת פתוחה ותעמוד להם ההגנה של התייחסות כאל מקום פרטי לתפיסתם.

יש פה טישטוש גמור של מה שניקרא רשות הרבים ורשות הפרט.

האם אפשר לחייב בעל שיודע ב100% שאשתו בגדה בו להמשיך לחיות איתה?

יש פה משהו דבילי...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

עם בן-בת זוגו.

הרי לשם זה הם התחתנו. האם יש איזושהי זכות בסיסית לרמות אחד את השני?

אף אחד לא מפריע לכל אחד לנהל את חייו איך שהוא רוצה, אבל לא לרמות את בן-בת הזוג כאילו יש פה נישואין, כשלאמיתו של דבר הכול שקר.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

איזה בעל דפוק מה הוא לא ביקש את רשותה של אישתו לצילומים??????
אולי הוא היה צריך לבקש מאשתו לחזור על הסצנה לצורך הצילומים????????
נכון יש כאן משהו דבילי
למה הרגשתי שזה מערכת המשפט העצלה השמנה וחסרת כל קשר עם הציבור!!!!!!!!!

הסבר קצר:פסה"ד הזה יגרום בין היתר לגידול במספר הנשים העגונות

הוא הגיש בקשה לגט. לפי החוק כדי שביהמ"ש יחייב אותה בגט הוא צריך להציג הוכחה לעילת גט. למשל בגידה. היא מסרבת לתת גט ועכשיו כדי לקבל גט הוא חייב להציג הוכחה. זה החוק הדתי. הוא לא אשם שזה החוק ושהיא מעגנת אותו. עכשיו בא יפה הנפש ברק וקובע שאסור להציג ראיות לבגידה וכך תוקע אותו לנצח. עכשיו היא יכולה לתקוע אותו כעגון לנצח או לסחוט אותו: כסף תמורת גט
כי לפי החוק הוא חייב לשלם מזונות אשה עד הגט הסופי , אבל אם הוכח שהיא בוגדת המזונות מתבטלים..
כמובן שגם גבר יוכל לפי הפסיקה הזאת לבגוד על ימין ועל שמאל, לסרב לתת גט ולאשה לא תהיה עילה לכפית גט כי אין לה הוכחת בגידה, הוא יתמם וידרוש בבית הדין שלום בית ויסחוט ממנה כסף תמורת גט. בית הדין בלי הוכחת הבגידה לא יפעיל נגדו סנקציויות של סרבן גט. הוא יהיה מוגן לגמרי.
אני בעד גירושין ללא סיבה ואני בעד גירושים לפי בקשת צד אחד בלבד, ללא הסכמת הצד השני, אבל כל עוד החוק מחייב הסכמת שני הצדדים וסיבה- אין לו ברירה. במקרה אחר ואולי יותר נפוץ, זו תהיה אשה כי יש יותר נשים עגונות מגברים עגונים.
ברור שאין דעתי נוחה מהקלטות סתר של אנשים מקיימים יחסי מין
אבל הפיתרון הוא גירושים ללא צורך בהבאת נימוק.
צריך לבחון ענין זה בקונטקסט של המציאות.
איך אפשר להגיד לגבר או אשה, אתם חייבים להביא עילה מספקת כדי לקבל גט ובגידה היא אחת העילות המרכזיות ואח"כ לקבוע שכמעט כל ראיה להוכחת בגידה היא פסולה ?
פסה"ד הזה חל כמובן גם על ראיות שמביאה אשה ויגדיל את מספר העגונות. אשה שבעלה בוגד בה על ימין ועל שמאל והוא מסרב להתגרש ומשחק אותה תמים בבית הדין, היא לא תוכל עכשיו לעשות לו כלום !

-------------------
לא רצו להאמין


http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Teguvot_Itonut.htm

בית המשפט לא יכול לקבוע תנאים חדשים לגירושין, וכל שהוא התבקש להכריע הפעם הוא סוגיית חוקיות הראיה. אם לא יהיו סייגים להשגת עדויות על ידי אנשים פרטיים כמו גם על ידי המשטרה, פרטיות האזרח תהיה הפקר, וגם כך הפרטיות בישראל היא מאד בערבון מוגבל.

ואגב גם בחלק מהארצות בהן הנישואין והגרושין הם אזרחיים יש צורך בנימוקים לגרושין. זה נועד למנוע מסעיף המצב המשפחתי להפוך לקרדום לחפור בו - כלומר למנוע מבני זוג להנשא ולהתגרש שוב ושוב כדי לזכות בזכויות מסויימות או להפטר מחובות מסויימים לפי הצורך.

-------------------
לא רצו להאמין


http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Teguvot_Itonut.htm

באמת הזכות לפרטיות היא מטרד שכזה.

איזה מין חוק דפוק זה שכדי לקבל גט,זכות ליגיטימית, צריך להוכיח בגידה, ואז פוסלים את הראיה המעשית האפשרית היחידה שיכולה להיות להוכיח משהו שמכריחים אותך להוכיח אותו? אתה ממש לא מבין מה הבעיה כאן?

-------------------
לא רצו להאמין


http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Teguvot_Itonut.htm

החיים לפעמים מתסכלים. החוק הקיים דורש הוכחות למעשה בגידה, את החוק לא קבע בית המשפט ואין בכוחו לשנותו. ברור מהראיות שהביא הבעל שהאישה בוגדת ועל כך אין עוררין. אבל חייב להיות סייג על האמצעים להשגת ראיות, הסייג הזה מגן על כולנו מפני חדירה בלתי מבוקרת לפרטיותנו. כמו שכולנו, כך אני מקווה, דורשים שהמשטרה לא תוכל לצותת לקו הטלפון שלנו ללא אישור מבית משפט, כך אנחנו גם צריכים לצפות שבן משפחה, שכן או סתם אדם זר לא יוכל לעקוב אחרינו ולא יוכל להפר את זכותנו לקיים את חיינו בדלת אמותינו. נכון, זה יוצר אתגר גדול יותר במקרים כמו מקרה הגרושין הזה, אבל זה נותן הגנה חשובה הרבה יותר לכלל האזרחים.

פסילת הראיה היא אכיפת הסייג מכיוון שאם בית המשפט היה מקבל את הראיה לפנים משורת הדין הוא היה מרוקן את חוק הגנת הפרטיות מתוכנו. החוק אינו מייצג תמיד את הצדק, הוא נועד להסדיר את חיינו זה עם זה ועם הרשויות, לפעמים הוא מצר את צעדנו, לפעמים הוא מצר את צעדי המדינה, לפעמים זה פוגע בנו ולפעמים זה מגן עלינו. אם בחלוף הזמן מתברר שחוק מסויים יוצר עוותים קשים המחוקק יכול לשנותו ולא בית המשפט.

כל השאר, דווקא הבינו שהעניין החמור כאן הוא רצונו של ביה"מ לקחת לעצמו זכות לכפות על בעל להשאר
עם אשה כשהוא יודע שאינה נאמנה לו, ושכל רצונה בהשארות נשואה, הוא כספי.
סוגיית הפרטיות היא סוגייה פלילית, ואם יש סייגים לגבי האופן שבו הושגה הראייה, שיתכבדו ויגישו תלונה
למשטרה - אבל העובדה היא שהבעל יודע, השופטים יודעים וגם האשה יודעת - שיש לבעל כל הצידוקים
שבעולם לא לרצות להשאר נשוי לגברת, והחוצפה שבלבטל את זכותו להתגרש מאשתו, בשעה שאותם
שופטים עצמם, מסבירים בהקשר לתיק אחר על כך שזו זכותו היסודית של כל אדם לבחור באיזו אופן יחיה את
חיי משפחתו - זה דבר שהדעת אינה סובלת.

הניסיון כאן בתוך שבועיים לתחוב לציבור לתוך הגרון את עקרונות איסור פרי העץ המורעל בשני מקרים
שונים (כשהראשון משמש תקדים לשני...), היא תופעה שכרגע פגעה קשות בזכות יסוד של גבר לא להיות
נשוי לאישה שבגדה בו - ובעתיד תעלה לנו במצעד עבריינים שישתחררו על סעיפים טכניים שכאלה...

"זכותו היסודית של כל אדם לבחור באיזו אופן יחיה את חיי משפחתו" נשללת על ידי החוק המכיר בסמכות בית המשפט הרבני בלבד לקבוע בסוגית גרושין. זה הדבר שצריך לשנות באופן שיתקן עוותים קיימים. לא צריך להעלות את זכות הפרטיות של כולם על מזבח הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה.

פדופיל יאנוס ואז ירצח ילד קטן. הראיות שזה הוא הושגו ע"י המשטרה ע"י חיפוש ללא צו או מעקב ללא אישור .... יפי הנפש יגידו אז כמובן שצריך לשחרר אותו כדי שירצח עוד ילד- העיקר שלא ישתמשו בראיה שהושגה שלא כדין.

-------------------
לא רצו להאמין


http://www.smkb.ac.il/aha/content/Projects/shoaa/teudot/Teguvot_Itonut.htm

המצב הקיצוני שאתה מתאר הוא מעוות, אבל לשופטים בישראל יש מרחב תמרון בהתאם לשיקול דעתם. בוודאי שאם מדובר על עברה חמורה, ובפרט שהעבריין מסכן את הציבור, אפשר להתפשר על דיני הראיות לטובת צורך חשוב יותר. אבל אין זה המקרה. מדובר באישה שבוגדת בבעלה ומסרבת לגט. זה דבר שצריך לפתור אבל לא על חשבון הכלל.

מרגע שביה"מ העליון אימץ את העקרון שכה שיבחת בהקשר אחר - נפרץ הסכר...
אשה שבוגדת בבעלה ומסרבת לגט ומתלוננת שפרטיותה נפגעת, צריכה לפנות למשטרה - אבל זה
בכלל לא צריך למנוע מהגט להתקבל, ולו לרגע אחד...

אבל נח לך להתעלם מכך לצורך הדיון.

האישה אכן צריכה להגיש תלונה, אבל הראיה צריכה גם היא להפסל. אין סתירה - פסילת הראיה היא אמצעי הרתעתי חזק בהרבה מענישה פלילית.

לפחות עד לפרישת בייניש מכס הנשיאות...
הראייה ודאי שלא צריכה להפסל, כשם שראיות דומות לא נפסלו בכל השנים שבני זוג נבגדים העסיקו
חוקרים כדי להוכיח שהצד השני בוגד בהם, ועל כן זכותם לפרק את החבילה...

אי אפשר לאחוז את החבל בשתי קצותיו: להיות לא נאמן, אבל להתנגד לתביעת גירושין כאשר מוכח
שהיית לא נאמן, בטענה ש"ההוכחה הושגה בדרך שפגעה בפרטיות". הרעיון האבסורדי שדבר זה
אפשרי, הוא סטירת לחי לכל הרעיון שמותר לאנשים להתגרש, אם בוגדים בהם...

אין זו פסילה גורפת של כל ראיה שהושגה שלא כדין אלא דוקטרינת פסלות יחסית, שבמסגרתה מסור לבית המשפט שיקול דעת להכריע בשאלת קבילותה של ראיה חדשה

הנחת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות היא זו הנוהגת עימנו מאז ומתמיד,
ולפיה ראיה שהיא רלוונטית - קבילה במשפט. עם זאת, בהתאם לדוקטרינה האמורה
לבית-המשפט שיקול-דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי
הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם
להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה. מדובר בנוסחת איזון עקרונית
השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים לשאלת
קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין, ובהם: חשיפת האמת העובדתית, הלחימה
בעבריינות וכן ההגנה על שלום הציבור ועל זכויות נפגעי העבירה מחד גיסא; אל מול
ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו מאידך גיסא.

נוסחת האיזון האמורה תיושם על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט בהתחשב
בנסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתאם לאמות-המידה המנחות עליהן עמדנו. אמות-
מידה אלה נוגעות לאופיה ולחומרתה של אי החוקיות שהיתה כרוכה בהשגת הראיה;
למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה; וכן לשאלת הנזק מול
התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה. הדוקטרינה האמורה תהא כללית ומיושמת על
כל סוגי הראיות, לרבות הודאות נאשמים.

ההכרעה המלאה: http://elyon1.court.gov.il/files/98...8051210.n21.pdf

קלטת המוכיחה ניאוף היא האמ-אמא של הרלוונטיוּת, ובכ"ז נפסלה...
ההלכה שנקבעה לפני שבועיים ושוריינה אמש בעבותות ברזל, היא איסור טוטאלי על פרי העץ המורעל.

הראיה חושפת אמת עובדתית ללא ספק. כעת נדרש בית המשפט להכריע כך:
- האם בפסילת הראיה תפגע במשהו הלחימה בעבריינות? תשובה :לא.
- האם יש נזק לחברה אם תפסל הראיה? תשובה: לא - אין פה שום סיכון לחברה.
- האם היתה פה פגיעה בזכות בסיסית של האישה? כן.

אם בית המשפט יקבל את הראיה, הוא למעשה יפרוץ סכר ויאפשר לכל אדם בסיטואציה דומה לפגוע בפרטיות אדם אחר. הנזק לפרטיות הוא עצום. לעומת זאת הנזק שבאי קבלת הראיה הוא מזערי לחברה - עוד בעל מתוסכל שיידרש לעבוד קצת יותר קשה כדי להשיג את הגט המיוחל.

נראה לי מידתי לחלוטין - קשה עבור הבעל ולא צודק באספקט מסויים, ואני מתאר לעצמי שהמצוקה הנפשית היא קשה מאד, אבל מועיל לכלל החברה וזה העקרון החשוב יותר במקרה זה.

זה שאתה חושב שיתנו לביה"מ לשקול את השיקולים שאתה ממליץ לו, זה יפה, אבל כמובן לא נכון
באופן מוחלט - מה גם שהשיקולים שניסחת, הם סבירים בעיניך - אבל אדם אחר יכול בהחלט להוסיף
את השיקול "זה יפגע בזכותם של נבגדים באשר הם, להשיג גט על בסיס הבגידה בהם? בהחלט כן",
ולראות איך למרות שביה"מ היה מודע לו, הוא פשוט התעלם ממנו לחלוטין...
אתה קובע שאין פה סיכון לחברה, אבל אני קובע שפגיעה בזכותו היסודית של נבגד לפרק את ברית
הנישואין על בסיס הבגידה, היא נזק לחברה - כאשר מדובר על אלפי מקרים שיושפעו מהפסיקה הזו...

הטיעון שייפרץ סכר אם ביה"מ יקבל את הראייה, הוא אבסורדי - שכן ראיות כאלה מתקבלות בתביעות
גירושין, כבר עשרות שנים - ומה שקרה כעת, זה בדיוק ההיפך: כעת נפרץ סכר, ונבגדים לא יוכלו להוכיח
טענותיהם. עד כה, הנורמה המתחייבת בהשגת גט מצד אדם נבגד, היא להשיג הוכחה חד משמעית
לבגידה ע"י בן/ת הזוג. הוכחה כזו ת-מ-י-ד תושג ע"י פגיעה בפרטיות הנואף. מה לעשות. זה שביה"מ
בחר להתערב בסוגייה הזו, בטענה המתחסדת שזכותה של האישה לפרטיות נפגעה, היא מופלאה.

הנזק לבעל הוא גדול. הנזק לכלל הנבגדים הוא עצום. הנזק לחברה גדול בהרבה מהרווח שכביכול
הושג בהקשר של "מניעת פגיעה בפרטיות" (רווח פעקטיבי לחלוטין, שכן חוק איסור פגיעה בפרטיות
תמיד היה בתוקף, למעט בהקשר של דיני האישות - וכעת כשחדר גם לשם, המרוויחים היחידים ממנו
יהיו רק הנואפים, ולא "החברה"...).

אם תפסל ראיה מרשיעה למעשה אונס בוודאי שיהיה כאן גם נזק למלחמה בעבריינות וגם סיכון הציבור הרחב. לפי הפסיקה, יכול בית המשפט לקבל ראיה כזאת גם אם לא הושגה בדרך חוקית. אתה צודק שהוא גם רשאי לפסול אותה אבל נכון לעכשיו זה עוד לא קרה.

אתה שוב ושוב חוזר לצורך בהסכמה הדדית לגט או לחילופין להוכחה להפרת "חוזה" הנישואין. במקום לטפל בסוגייה הראשונה אתה מוכן להגמיש את מערכת החוקים כדי לאפשר חופש פעולה בסוגייה השניה, גמישות כזאת שתסכן כל אזרח תמים ולא תמים.

הטיעון שלך ש"נכון לעכשיו זה עוד לא קרה", הוא חסר משמעות, שכן עוד לא הגענו לאירוע שבו יעלה
התקדים הזה - ואני מבטיח לך שאם עורך דינו של האנס לא יהיה חסר-מוח לחלוטין, הוא בהחלט יעלה
את הטיעון הזה - וכעת (לראשונה אי-פעם) יש לטיעון סיכוי יותר מסביר להתקבל כבר בערכאה הראשונה
(וסיכוי מעולה להתקבל אם יהיה צורך לערער עד לעליון של בייניש...).

אני שוב ושוב חוזר לסוגייה המעניינת שלטעמך יש למנוע ממי שנבגד את הזכות להתגרש על הבסיס
הזה, שכן אתה תומך בשלילת זכותו להשיג ראיות למעשה הניאוף. זה לא שאני מוכן להגמיש למענה
את מערכת החוקים, אלא שבפועל מערכת החוקים הוגמשה בשבילה במשך עשרות שנים - ולא נגרם
שום נזק לחברה, אלא רק לנואפים. אתה מוכן, כדי לסייע לנואפים, לפגוע באלה שרוצים להתגרש מהם.
אין מפר פרטיות, שלא על רקע אישות, שהרוויח אי-פעם מזה שהחוק הוגמש לצרכי אישות...

אני בהחלט טוען שיש לאפשר למי שנבגד להתגרש, בתחום זה אני יותר ליברלי ממך משום שאני לא חושב שדרושות כלל הוכחות. רוצה אחד מבני הזוג לפרק את החבילה מסיבותיו הוא, החוק צריך לאפשר לו לעשות כן.

ישראל היא מקום שבו הפרטיות היתה מאז ומעולם למרמס - זה עניין תרבותי - מהצוות הרפואי בבית החולים שידון במצבך למול עיניהם של העוברים והשבים, דרך ארגונים ומקומות עבודה שמפשפשים בהסטוריה המשפחתית שלך שלא לצורך וכלה בשכן ממול שילטף את בטנה של אישתך ההרה ללא בושה. בתקופה שבה מבחינה טכנית החדירה לפרטיות קלה יותר, והדרכים לעשות שימוש לא נאות ומזיק במידע רבות וקלות יותר, נכון מאד להגביה את חומות ההגנה. מובן שיש מי שנפגע מהמצב, אבל אפשר לתקן עוותים גם בלי להתפשר על טובת הכלל (ראה הפסקה הקודמת).

ספקולציה היא לחשוב שזה לא יחולל מהפכה נוראית בכל הנוגע להרשעת עבריינים, ולא לחשוב שזה
שזה כן יחולל...
עצם העובדה שכעת מצב כזה הוא בכלל אפשרי - צריכה להדיר שינה מעינינו. כרגיל, רק את מה שרע
בארה"ב אנחנו מחקים. את דרכי מינוי השופטים המוצלחות שלהם, ברק ובייניש דווקא מסרבים לחקות...

אתה לא יותר ליברלי ממני בכל הנוגע לגירושין, שכן אני סבור שיש לאפשר גירושין לכל החפץ בכך -
אבל לי חשוב שהצד האחראי להרס הזוגיות, דהיינו הצד הנואף - לא יפיק רווח כלכלי מפירוק הזוגיות,
ועל כן יש חשיבות להוכחת אשמתו.

אין קשר בין ליטוף בטן אישה הרה, לבין חוק הפרטיות. העובדה שהתאפשר לנבגדים להגן על עצמם
באמצעות חשיפת הניאוף - לא פגעה בזכותה של אישה הרה לדרוש שלא יגעו בבטנה, ולא שינתה
מאומה לגבי העובדה שאם תצותת לשיחת טלפון שאינך צד לה, אתה תיחשב כעבריין (אלא אם כן
אתה עשיר או מקורב, אבל זה כבר סיפור אחר לחלוטין...).

רק אתמול קבעו 6 שופטי בג"ץ שזכות האדם לחיי המשפחה שיבחר, היא חוקתית (הם כמובן התכוונו
לאדם הערבי, אבל מכיוון שנמנעומלציין זאת, הרי שגם ליהודים קיימת זכות זו עפ"י הפסיקה...).
באותו יום בדיוק שלל ברק את הזכות הזו מאדם, בשם זכותה של אשתו הנואפת לפרטיות. ברק הודיע
שזכותה לפרטיות גוברת על זכותו להיות לא-נשוי לה - כאילו שיש סתירה בין השתיים...

לא צריך להעלות את זכות האדם להתגרש על מזבח רצונו של ביה"מ העליון להראות שהוא יותר גדול
וחשוב וביה"ד הרבני...

בכל מקרה, הפסיקה האווילית הזו, ששתי מטרותיה הן מלחמה בבבתיה"ד הרבניים, וניסיון נוסף להחדיר
לנו את העקרון הלא-חכם שיאפשר זיכוי אשמים על פריט טכני של "אופן השגת הראייה המרשיעה" (גם
כשברור שהיא מרשיעה לחלוטין) - תגרום לנזק נוראי לכל מי שיודע/ת שבן/בת זוגו/ה בוגד/ת בו/ה - ורוצה להתגרש מאותה/ו נואף/ת. כעת אין שום דרך להוכיח את הדבר הזה, וא/נשים ייכבלו למי שאינם/ן
רוצים/ות עוד להשאר נשואים לו/ה. כן, כאן בכלל אין פגיעה בזכות יסוד...

שים לב שגם בית הדין הרבני קבע שחוק הגנת הפרטיות תקף לענייני השגת הראיות ורק טען שהאישה אינה מוגנת מכיוון שהנכס הוא גם בבעלות בעלה.

"העניין הטכני" שעל בסיסו יוכלו לפסול ראיות, אינו טכני כלל ועיקר, הוא נוגע להגנת הפרט ולדרישות למקצועיות יתר של המשטרה. אבל נהלנו על זה כבר דיון נפרד וברור לי שאנחנו חלוקים על כך.

לא אכפת לי מהם טיעוני בי"ד זה או אחר (לברק זה חשוב, שכן כך יוכל להראות שהוא מעל ביה"ד הרבני,
וגם יאכוף עלינו תקדים מופלא נוסף...), שכן אני עוסק בזכויות יסוד...
הניסיון המגוחך לטעון שצריך הסכמה של שני בני זוג כדי לפרק זוגיות, שאתה מעלה כאן, כאילו כדי
לבטל את טענת הפגיעה בזכות יסוד - הוא מגוחך להחריד. כדי לפרק זוג, מספיק שאחד לא רוצה.
כאשר יש לו גם נימוקים כ"כ חזקים שמראים שהצד השני בכלל לא רוצה בזוגיות (אחרת אני מניח שלא
הייתה נוהגת לבגוד בו ולהביאו לרצות לפרק ת'חבילה...), אזי הטיעון בכלל מקבל מימדים לא טבעיים של
אבסורד...
זכותו לפרק את החבילה אמורה להיות מוחלטת גם ללא כל הוכחות, אבל כאשר יש בידו הוכחות שמראות
מה שווה טענת "סירוב הגט" של הצד השני - אז על כמה וכמה שראוי שהיא תוצג...
אם הגברת לא רוצה להתגרש, מן הראוי שתדע לעשות צעד בסיסי במערכת יחסים בין בני זוג, כמו
למשל לא לבגוד...

אז מה אתה רוצה מבית המשפט? שבגלל שלאורי נראה שהבעל צריך לקבל גט הוא יתעלם מדיני הראיות?

אני לחלוטין מסכים איתך שדי בדרישת אחד הצדדים לקבלת גט, אבל את המצב האבסורדי שאתה רוצה לשנותו, ואני איתך, קבע המחוקק במתן סמכות בלעדית לבית הדין הרבני לקבוע בנושא וזה כבול על ידי חוקים שנקבעו זה מכבר. את זה יש לשנות.

אני אסביר כך שלסם לא יהיו קשיים לתרגם אותי, וייחסך ממנו הצורך לכתוב בגוף שלישי, באופן
סרקסטי ומושחז להפליא...
מה שאני אומר זה שביה"מ העליון החליט לפתע-פתאום (אחרי עשרות שנים של סטטוס קוו בכל הנוגע
לקבלת ראיות לניאוף בבתי דין רבניים), החליט ביה"מ העליון להתערב ולבצע איסור גורף, שימנע מכל
בן/בת זוג נבגד/ת, את היכולת להוכיח שנעשה לו/ה עולל, ובכך להשיג את הזכות הבסיסית, לפרק את
החבילה הזוגית שלו/ה. זכות יסודית זו, אינה נופלת במאומה מזכותו של הנואף/ת לא להצטלם שלא
בטובתו/ה בזמן הניאוף...

ביה"ד הרבני, שאיני נכנס לסוגייה הפוליטית לגבי זכותו להיות בורר יחיד (ולא נכנסתי אליה גם קודם -
המלחמה בהם היא שוב קטע שלך ושל ברק. אני מתעניין באנשים בהקשר הזה, ולא בפוליטיקה...), היה
דווקא הגוף שנהג באופן סביר בכל הנוגע לסוגייה הזו. כל בית משפט אזרחי, שלא עוור ע"י איסור פרי
העץ המורעל, היה נותן לבעל גט במקום, במיוחד כאשר נימוקי האישה להתנגדות לגט הם שהראייה
לניאופה הושגה בדרך שפגעה בפרטיותה...

אתה טוען שהזכות לקבלת גט גוברת על הזכות לפרטיות, או יותר נכון שאין מקום לפסול ראיה שהושגה באופן לא חוקי, אלא לכל היותר להעמיד לדין את העבריין. זה אולי היה סביר לו כולם היו שומרי חוק ונאלצים לעבור עליו רק משמוצו כל האפשרויות האחרות. אבל אין דבר מרתיע יותר מפסילת הראיה הלא חוקית -השגת ראיות באופן לא חוקי היא כמעט תמיד הדרך הקלה ביותר - עבור אנשים פרטיים במקרים כגון אלה, ועבור המשטרה בעניינים פליליים. אני סבור שרצוי לגרום לאנשים לציית לחוק כי החוק מגן על כולנו. אני מעדיף לדעת שהמשטרה אינה מצותתת תמידית לטלפון שלי בתקווה ללכוד אותי פעם אחת בדבר עברה, אני מעדיף לדעת שבתא השרותים במקום עבודתי אין מצלמה שבודקת אם אני באמת עושה את צרכיי או סתם מעביר את זמני על חשבון המעסיק, ואני גם מעדיף לדעת שבמקרה ומדובר בעבריין מסוכן (אנס, רוצח, שודד וכו') עדיין יכול בית המשפט לקבל ראיה לא חוקית כדי להגן על הצבור.

אני טוען שהזכות של הנבגד להוכיח שבגדו בו בכדי להשיג שינוי מצבו המשפחתי, א-י-נ-ה נ-ו-פ-ל-ת
מהזכות של הבוגד לפרטיות. אתה תרגמת את "אינה נופלת" ל"עולה על". אני לא ערערתי על זכות
הנואפת ללכת להתלונן במשטרה - אבל ערערתי על זכותה לבטל גירושין בטענה שההוכחה לבגידתה
אינה כשרה...
אני מאוד מתרשם מזה שאתה סבור שעל כולנו לציית לחוק (שכן אני, כידוע, הטפתי לכולנו להפר חוק
וכמה שיותר, יותר טוב...), אבל אני לא חושב שנושא אזרחי כמו דיני אישות צריך להיות מקושר עם
התחום הפלילי באופן שברק חיבר אותו - בצורה שפגעה בזכותם של כל הנבגדים להשיג גט על הרקע
הזה. מה לעשות, אני לא רואה באדם נבגד שהשיג צילומים של הפרטנר הבוגדני, עבריין-בכוח. אני לא
ממש חושב שהפסיקה של ברק השיגה גם איזושהי הרתעה כלפי העבריינים האמיתיים בתחום הפגיעה בפרטיות, אלא, כמו תמיד, פגעה בשומרי החוק, שבמצב רגיל בכלל לא ולמים לפגוע בפרטיותו של
מישהו.
הפסיקה הזו לא תזיז לתאגיד שיפעיל ריגול תעשייתי אחר מתחריו, או לפוליטיקאי המושחת שמקליט את
יריבו. היא כן תפגע אנושות באישה שרוצה גט מבעלה הבוגדני וכעת לא יכולה לציג הוכחה לניאופיו.

העובדה שהפסיקה העקרונית הזו הגיעה בתחום שבו היה סטטוס קוו שלא הזיק במאומה לאכיפת (או אי-אכיפת) חוקי הפרטיות במישור הפלילי, במשך כל השנים - היא הסיפור העצוב. החברה לא ניזוקה
מאי אכיפת חוקי הפרטיות בקשר לנואפים - אבל היא ניזוקה כעת כאשר אלפי מקרים של אנשים
נבגדים שחפצים להתגרש, לא יוכלו לעשות כן, תודות לפסיקה הזו...

חבל על כל מילה
שטויות עם מיץ עגבניות!!!