13-06-2005, 21:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 31.05.03
הודעות: 10,906
|
|
ערב טוב !
דבריך מאוד הזכירו לי אותי, בדרך ההתמודדות שלי ובקבלת עזרת אחרים .
זה לא עוזר להעמיד את עצמי במקומך- אני יודעת, כי אין להשוות עוצמת חוויות אך אני מקווה שאוכל להעניק לך פרספקטיביות מעט חיוביות יותר .
תראי, מצב כלכלי הוא לא דבר פשוט והוא לא דבר שנוצר ביום אחד, הורינו עובדים קשה מאוד בשביל לפרנס עצמם ואת ילדיהם ולהעניק להם את כל מה שבאפשרותם; אך לעיתים נקלעים למשברים שקשה לעמוד בהם וקשה גם להיחלץ מהם וכאן נדרשת עזרה מבחוץ, אם זה ביטוח לאומי או לשכת העבודה (עזרה מיינורית אך עדיין לא מבוטלת) ולכן רצוי לבחון אפשרות שכזו ולהראות להוריך שאת תומכת ושם בשבילם, עם או ללא כסף .
בנוגע למצב הבריאותי של אמך, התיאור שלך הזניק אותי 11 שנים אחורה לפני ניתוח שאימי הייתה אמורה לעבור, כולם היו מאוד דיסקרטיים ושומרי סוד וזה היה עוד יותר מלחיץ, לא רצו לספר לי לקראת מה היא הולכת ובדיעבד טוב היה לי לשמוע על זה רק לכשזה עבר, ככה ההתמודדות היא ריאלית ואופטימית יותר (שהנה הכל עבר בשלום ושנוכל להתמודד כמעט עם הכל) .
מצד אחד אני יכולה לומר שהם "חסכו" ממני חששות ודאגות אך מצד שני אלו מאוד לגיטימיים לכשמדובר באנשים הקרובים אלינו ביותר, אך הורינו לרוב לא משתפים אותנו במה שקורה, כי יש להם את הצורך לשמור אותנו מחוץ לבעיות;
מה שנקרא : "כל דבר בעיתו" .
אז החששות שלך מוצדקים כי מדובר על אחד האנשים הקרובים לך ביותר, אך הדרך היחידה שתוכלי לסייע לאמך זה בעזרת אופטימיות ואהבה, זה כל מה שהיא צריכה בשביל להחלים (האמיני לי !)
בנוגע ללימודים - חשוב שתשקיעי ואך ורק בשביל עצמך כי זו ההזדמנות שלך, סמכי עלי שממש לא תרצי להשלים בגרויות לאחר התיכון ובטח ובטח שלא לאחר צבא; בגלל זה הקדישו לבגרויות את גיל ההתבגרות
זה קשה ומגעיל ונראה אין- סופי, אך האמיני לי שיש לזה סוף והוא עף אפילו מבלי לשים לב, את תראי איך In No Time את תהיי מאחורי זה ותהיי שמחה שהיית חכמה מספיק בשביל לסיים את הכל בזמן הנכון .
לגבי חבריך - המצב יכול לנבוע מהזנה של שני הצדדים, מכך שאת לא משתפת ואולי (בלי לשים לב) מתרחקת ומשקיעה זמנך בדברים שמשכיחים ממך את המועקה, כמו התנועה שאת משתייכת אליה ולכן ללא משים את גם מזניחה חבריך .
זה חשוב להשקיע בדברים שאת אוהבת וזה כ"כ גורם לך 'להעביר' את היום ולהרגיש שיש תכלית ותחומים להשתלב בהם, אך חשוב בד בבד לשלב את הדברים הבסיסיים לקיומנו - חברים, "לא טוב היות האדם לבדו" .
אני חושבת שבמצב שכזה סדר עדיפויות הוא מונח המפתח, את חייבת לסגל לעצמך אורח חיים קבוע ובריא על- מנת שתוכלי להתמודד ולשרוד את הדברים שעוברים עליך, זה בסדר גמור שהם משפיעים עליך אך אל תתני להם להרוס אותך ואת בריאותך !
תקומי בבוקר, תגידי תודה לאל שאת ומשפחתך חיים, תסתכלי על הציפורים מצייצות ותאמרי לעצמך שבפניך יום חדש מלא הזדמנויות חדשות שרק מחכות לך (אם זה ראיון עבודה ואם זה מבחן להצליח בו) .
תחייכי ותשדרי לסובבים אותך חיוך ושמחה, זה עושה פלאים ומעודד מאוד !
בנוגע ללילות, תשתי לך חלב או שוקו ותנסי לעשות מדיטציות עם מוזיקה מרגיעה ונשימות עמוקות (זה עוזר) .
והכי חשוב שתתמודדי ואל תדחיקי, תדברי ותשתפי את הסובבים אותך במה שעובר עליך כי אסור לשמור דברים בבטן, תהיי חזקה ותשדרי לכולם אופטימיות וקרן אור; אחרי הכל אנו - הנשים, עם חזק ושורד !
תמיד כאן בשבילך ושולחת לך חיבוק גדול !
רחלי .
_____________________________________
"Beauty is in the eye of the beholder..."
נערך לאחרונה ע"י Gwenhwyfar בתאריך 13-06-2005 בשעה 21:37.
|