מתוך הודעה לעיתונות של משרד החינוך:

אל שווימר נולד ב-10 ביוני 1917 בניו יורק, להורים מהגרים ממזרח אירופה. בילדותו עברה משפחתו לברידג'פורט, קונטיקט, שם סיים את לימודיו בתקופת השפל הכלכלי בארה"ב.

במהלך לימודיו עבד כשוליה של טכנאי מטוסים בשדה התעופה הקרוב למקום מגוריו, ושם "ניצתה" לראשונה אהבתו למטוסים. באופן טבעי המשיך ללימודי אווירונאוטיקה והוסמך כמכונאי תעופה ומהנדס טיס. מאוחר יותר קיבל רישיון טיס מרשות התעופה הפדראלית בארה"ב.

עדיין בשנות המצוקה הכלכלית, עבר אל למדינת קליפורניה שבה פעלו חברות יצרני מטוסים. שם החל בעבודתו כפקח טיסה בחברות תעופה, ביניהן לוקהיד (Lockheed) ודאגלס (Douglas). בתום תקופת השפל הכלכלי חזר אל החוף המזרחי והתקבל לעבודה כמהנדס טיס בחברת TWA.

במלחמת העולם השנייה שירת אל בחיל האוויר האמריקני כמהנדס טיס, כאיש צוות של מטוסי הובלה והפצצה (ATC). במהלך שירותו קיבל מצבא ארה"ב אות הוקרה על "תושייה ואומץ לב". בשנת 1945, בתום המלחמה, חזר אל לעבודתו הקודמת בחברת התעופה TWA.

בסתיו 1947 עזב את עבודתו והתנדב לסייע ל"הגנה" במציאת מטוסים וגיוס טייסים ומכונאים לעזרת המדינה שבדרך. אל היה דמות מרכזית בפעילות מחתרתית זו. על מנת להעלים את פעולות הרכש המסועפות הוא הקים בקליפורניה חברת תעופה להסוואת פעולות אלו. החברה קנתה מטוסים במחירים מזעריים מעודפי מלחמת העולם השנייה, שיפצה אותם ואל הבריח אותם מארה"ב לישראל דרך צ'כוסלובקיה. כן רכש 4 מפציצי B17 ("מבצרים מעופפים"), שבדרכם לארץ הפציצו את קהיר. האנשים והציוד שהגיעו הודות ליוזמתו של אל היו בעלי חשיבות עליונה לבניית הכוח הלוחם שהביא לניצחון במלחמת השחרור ולהקמת מדינת ישראל. לימים כתב דוד בן גוריון: "....רכישת המבצרים המעופפים הייתה מעשה רב. הנכס החשוב ביותר שרכשנו בימים ההם היה אל שווימר....".

במשך זמן ממושך הצליח אל לחמוק משלטונות ארה"ב (FBI), אך לבסוף עלו על עקבותיו והוא הוכרז כ"מבוקש" בעוון הברחת מטוסים מארה"ב בניגוד להוראות האמברגו האמריקני למשלוח ציוד לחימה לישראל. אל נאלץ להימלט ובשנת 1948 עלה לארץ במסגרת מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ).

במלחמת השחרור שרת כראש להק אוויר והיה בין מקימי חיל אוויר הישראלי. בשנת 1949, בתום המלחמה, למרות צו המעצר שהוצא נגדו חזר אל לארה"ב. הוא הואשם בבגידה ונשפט בבית הדין הפדראלי של לוס אנג'לס. בחקירתו אמר "אני חושב שמעשיי היו צודקים, לא אתנצל ואני מוכן להישפט על כך." לו היה מתנצל, היה הדבר מקל על עונשו. אל נקנס וכל זכויות האזרח שלו נשללו לצמיתות. רק כעבור 51 שנים, חנן אותו הנשיא קלינטון מבלי שאילץ אותו להתנצל על מעשיו, כפי שההליך למתן חנינה מחייב.

לאחר המשפט, ולאחר שנשללו ממנו זכויותיו, הקים אל בקליפורניה חברת תעופה לטיסות מזדמנות ומוסך לתיקון ותחזוקת מטוסים. במוסך זה שיפץ ושלח (הפעם

באורח חוקי) לישראל 26 מטוסי קרב מסוג "מוסטנג", שעד להגעת הסילונים הראשונים לחיל האוויר היו מטוסי הקרב העיקריים של החיל. בשנת 1951, בעת ביקורו של דוד בן גוריון בלווית טדי קולק, יצחק נבון ושמעון פרס בקהילה היהודית בארה"ב נודע לבן גוריון על החברה שהקים אל. הוא החליט לנסוע עם כל הפמליה לראות את "המוסך" שלו, ולאחר ביקורו שם, שכנע בן גוריון את אל בצורך הלאומי להקמת מפעל דומה בארץ, וביקשו להירתם למשימה.

בשנת 1952 אל נענה לקריאה, עלה לישראל והקים את "המכון הממשלתי לבֶּדֶק מטוסים" בלוד. כבר אז ביטא את חזונו לעתיד ואמר "אנו נייצר כאן מטוסים ולא נעסוק רק בשיפוצים".

היו שפסלו את הרעיון אך אל לא נרתע והלך צעד אחר צעד – מתיקונים ושיפוצים של מטוסים עבר לייצור חלקי חילוף וחתר ליעדים נוספים. הוא הרחיב את המפעל והקים את התעשייה האווירית, החל בייצור מטוס ה"פוגה", המשיך בפיתוח וייצור מטוס ה"ערבה", מטוס המנהלים "ווסטווינד", טילי "גבריאל" (טילים ימיים) ומטוסי הקרב "נשר ו"כפיר".

במלחמת ששת הימים הטיל נשיא צרפת שארל דה-גול אמברגו על משלוח 50 מטוסי מיראז' לישראל שתמורתם שולמה זה מכבר. האמברגו חייב פתרונות יצירתיים לייצור המטוסים בארץ. ואכן, הצליח אל לרכוש בדרך עקיפין את תוכניות הייצור של המיראז'ים ואף לייצרם בדגם מתקדם שהפך ברבות הימים למטוס ה"כפיר" ובעקבותיו תוכנן ויוצר מטוס ה"לביא".

בשנת 1978 סיים אל שווימר את תפקידו כמנהל כללי של התעשייה האווירית. מאז כיהן בשתי קדנציות כיועץ לראש הממשלה בנושאי טכנולוגיה ותעשייה (בסכום של שקל לשנת עבודה). אל עודו פעיל היום בנושא "חוקה לישראל".





------------------------------




בנוסף לפרס ישראל על מפעל חיים ותרומה לחברה לשנת 2006 קיבל שווימר את פרס בן-גוריון על מפעל חיים, תואר כבוד של דוקטור למדעים טכניים מהטכניון בשנת 1968 וחבר כבוד באגודה למדעי התעופה והחלל (על תרומה מיוחדת וחשובה לתעופה וחקר החלל בישראל).