[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/220/570.jpg]


הקרב על העובדות
זה החל בדיון ציבורי נוקב על וידוא ההריגה שעשה או לא עשה מפקד הפלוגה במוצב גירית ברפיח. השבוע הפכה הסוגיה לעימות פומבי בין דוברת צה"ל לבין אילנה דיין על רקע כתבה בתוכנית "עובדה". משה גורלי מנסה להכריע: עריכה מגמתית?
משה גורלי, מוסף שבת 17/12/2004
אחת הכותרות הבולטות שיצאו מכנס הרצליה של המרכז הבינתחומי השבוע עסקה בעימות הרועם בין דוברת צה"ל, תת אלוף רות ירון, לאילנה דיין, שחשפה ב"עובדה" את האירועים שהובילו למותה של הילדה אימן אל-המס מאש חיילי צה"ל ב-5 באוקטובר, במוצב גירית.

דיין טענה במהלך דיון: "הדיווח העובדתי האמיתי שמספר את הסיפור האמיתי לציבור, הוא משהו שאינכם רגילים בו. אתם רגילים לדיווח מטעם". ירון , שישבה בקהל ביקשה להגיב ואמרה לדיין: "את לא בוחלת בשום דבר, אפילו כעיתונאית מקצועית את 'מבשלת' קלטת כדי להמחיש דרמה. את לא בוחלת בדבר".

בזיכרון הציבורי נותר האירוע בגירית כסוגיה קשה של וידוא הריגה - ירי על ילדה בת 13 שכבר מוטלת מתה בידי מפקד פלוגה בצה"ל. לעיסוק התקשורתי והציבורי הנרחב בנושא תרמה "עובדה", בעיקר בכך שהציגה אמירה מוקלטת מפורשת מפיו של המ"פ על וידוא ההריגה. אבל המחלוקת בין דוברת צה"ל לבין אילנה דיין אינה עוסקת בעניין הזה. צה"ל, ובצדק, הותיר אותו להכרעת בית המשפט הצבאי.

טענות דוברת צה"ל נוגעות ל"בישול" כביכול, של הכתבה, בעיקר בקטע הירי שהתרחש מיד כאשר התצפית זיהתה את הדמות המתקרבת על רקע אווירת הלחץ והכוננות במוצב מפני תקיפה בידי מחבלים. מי צודקת במחלוקת הזו, תת-אלוף ירון או דיין?

לשם כך ביקשנו להשוות את הכתבה עם חומרי הגלם ששימשו להכנתה - האחת, כ-30 דקות הקלטה מרשת הקשר של המוצב שתיעדה את האירוע שהחל ב-6:48 בבוקר, והסתיים ב-7:23. השנייה - קלטת וידאו שצולמה בידי חיילי המוצב.

הצבא העמיד לרשותי את הקלטת - אבל רק ארבע דקות מרשת הקשר, בטענה שאת היתר אסר הפרקליט הצבאי הראשי למסור, לנוכח המשפט שתלוי ועומד נגד המ"פ ר' על וידוא הריגה ("שימוש בלתי חוקי בנשק", בלשון סעיף חוק השיפוט הצבאי).

ההבדל , משמעותו רבה: הוא משרת את טענת הצבא שעיקרו הקטלני של האירוע הסתיים בדקות הראשונות, וייתכן - כפי שאומרת דוברת צה"ל - שהמנוחה נפגעה לפני שבכלל זוהתה כילדה.

הצופה לא מקבל הסבר
האזנה לשאר הדקות מרשת הקשר - באדיבות "עובדה" - מוכיחות שפקודת "חדל, כולם לחדול. . . אף אחד לא מבצע ללא אישור", ניתנה רק בשעה 7:02, כאשר הזיהוי הוודאי של הדמות כ"ילדה בת עשר" היה כבר בשעה 6:51.

אשר לקלטת הווידאו הביתי שצילמו החיילים, שקטעים ממנה שולבו בכתבה, מצויים בה כעשרה אירועים שונים על רצף של זמן. רובם המכריע אינם קשורים באופן מקורי לאירוע הריגת הילדה. חלקם שולבו בכתבה (התלוצצות באוטובוס, מפגן עליצות שיופיע בהמשך). שניים מהם שולבו לתוך האירוע עצמו: קטעי ירי מאסיבי של מקלע מא"ג, ירי שצולם ביום אחר, לכיוון אחר, בסיטואציה אחרת לגמרי.

קטע זה שולב בכתבה ללא כיתובית מתאימה כמו "אילוסטרציה", או "נלקח מאירוע אחר". השילוב בין הקריינות, רשת הקשר (בזמן אמת) והתמונות (מהזמן האחר) יוצרות ביחד אפקט עז במיוחד: זיהוי בקשר: "חיובי, זה ילדה קטנה, היא רצה כרגע מזרחה".
דיין : "את התמונות האלה מצלם אחד הלוחמים בתוך עמדת הירי" (ואז מוקרנת תמונת חייל יורה במא"ג כשחברו מדרבן "יאללה אש", שלקוחה מהאירוע האחר).
דיין : "אחרי מכת האש הראשונה היא מתחילה לברוח". ( שוב תמונת ירי מושתלת וחיילים מדברים).
חמ "ל (ברשת הקשר, באירוע האמיתי): "מדובר בילדה מתחת גיל עשר?".
התצפית משיבה לו: "ילדה בת עשר בערך ".
דיין: "זו היתה איימן אל-חאמס, בת 13 משכונת תל-סולטן, שהיתה בדרך לבית ספר".
תצפית: "היא מאחורי המחפורת, מתה מפחד". (תמונת שני מא"גים יורים בשצף, מתחת לאחד מצולמת פזורה גדולה של תרמילים, והכל כאמור מאירוע אחר לגמרי).

בטלוויזיה , יודע כל מי שעוסק בטלוויזיה, כשאומרים ירי - מראים ירי. אלא שכאן, בגלל היעדר כיתובית ה"אילוסטרציה" מקבל הצופה כעובדה את "חגיגת" ירי המא"גים בידי חיילים זחוחים משהו, כשהקריינות ("בדרך לבית ספר") וציטוטי הקשר ("ילדה בת עשר", "מתה מפחד") יוצרים את המכלול שמכונן את הרושם שהסרט מבקש להעביר במלוא עוצמתו.

אלא ששניים מרכיביו של מכלול זה בעייתיים בעיניי: "הילדה בדרך לבית ספר" וירי המא"גים שכלל לא שייך לאירוע זה. להשלמת תמונה זו, יש להוסיף את תמונה של חיילים עולצים ושמחים שנלקחה מהווידאו שצילמו החיילים במועד אחר, מאוחר יותר.

מחדלו של התצפיתן
דיין מקריינת דברי אמת: "תמונות אלה מופיעות מיד אחרי אירוע הירי על הקלטת שצילמו חיילי המוצב". אלא שהצופה אינו מקבל הסבר על האפשרות שאולי השמחה הזו התקיימה יום או יותר אחרי הירי, והוא בהחלט עלול להבין שחוגגים כאן את החיסול ההרואי.

עד כאן העצים. אבל גם היער חשוב: הרושם הכללי שמשאירה הכתבה בעיני הצופה הסביר. אחרי שצפיתי בקלטת "עובדה" עשר פעמים, ביקשתי גם מאחרים לחוות דעה. המסקנה המשותפת היא כזו באשר למה שנותר בעיני הצופים: הולכת לה ילדה קטנה לבית הספר, נקלעת בטעות לקרבת מוצב צה"ל, שממהר לפתוח עליה אש תופת, וכמובן המ"פ מסתער עליה וממשיך לירות עליה גם אחרי שנהרגה.

כאן, לדעתי, טמונה בעיניי החולשה הבולטת ביותר של הכתבה: תיאור הילדה בדרך לבית הספר (נאמר פעמיים בכתבה). דיין הציגה תחקיר - אבל כמו כל אמצעי התקשורת האחרים שעסקו בנושא - לא השלימה את ההקשר הגיאוגרפי של האירוע. אילו צירפה מפה בסיסית של האזור, ניתן היה לראות שבית הספר נמצא בכלל בכיוון ההפוך. הילדה, לא ברור למה, יצאה מביתה - ובמקום ללכת לבית הספר כשיגרה שהיא מקיימת מדי יום, הלכה בכיוון ההפוך לגמרי - לאזור חולות חשוף שחוצץ בין ביתה בשכונת תל סולטן ברפיח לבין המוצב. אזור שאף אחד לא נכנס אליו במתכוון, אלא למטרות עוינות.

נקודה זו שומטת מהותית את חזקת התמימות, לטובת אפשרויות אחרות של שימוש קטלני כפי שכבר נעשה בילדים. ואכן, דיין בדברי ההקדמה אומרת: "החיילים חוששים מהאפשרות שהילדה נושאת מטען או נשלחה כפיתיון". גם האפשרות שטעתה בדרכה היא סבירה. אבל בדרך לבית הספר היא לא היתה.

התוצאה היא שדמות חשודה צצה ממש מתחת לאפו של מוצב גירית הלחוץ והעצבני, ודי בצדק. תרם לכך מחדלו של התצפיתן, שמעמדתו הגבוהה חייב היה לזהות את הדמות במרחק גדול יותר, שהיה מאפשר טיפול מונע מתון יותר, כירי באוויר או כריזת אזהרה. משלא נעשה כך, נפלה הילדה קורבן למטח אש, שלא שיקף רק נוהלי פתיחת אש מכאן או שפל מוסרי משם, אלא בעיקר את עומסי המתח והלחץ שבהם נתון היה המוצב בגלל מיקומו, שגרת יומו וגם אופי היחסים הפנימיים בתוכו.

בנוסף, היתה קיימת התרעה ספציפית יותר שבוודאי הפכה את האצבע לרגישה יותר על ההדקים. דיין נתנה ביטוי להתרעה זו בדברי אחד החיילים בקלטת הביתית, אך דוברת צה"ל סבורה שנכון היה לתת לה מקום נכבד יותר בקדמת הכתבה ולא לאחר שהרושם הקשה כבר נטמע אצל הצופה. זו ביקורת נפוצה ואף לגיטימית, אך בעניין זה קשה לקבוע מי צודק. הכל הרי בעיני המתבונן.

דרך מאוזנת ואחראית
אילנה דיין אמרה לנו אתמול: "כל הפרטים הובאו במדויק, צמוד לסדר ההתרחשות ותוך תשומת לב לתמונת העולם של הלוחמים ושל המ"פ בזמן אמת. הקפדנו לומר מה מדווחת התצפית, מה מדווח המ"פ ומה עולה מעדויות החיילים. אין חולק שהיה ירי כבד מן העמדות. אנחנו הבהרנו אחרי שידור הכתבה, שהחייל שבתמונות נראה יורה במא"ג אינו קשור לאירוע, ולכן נכון שהיה ראוי להוסיף שם 'אילוסטרציה'. הטעות שלנו נבעה מכך שהצילומים הללו הופיעו בקלטת שצילמו החיילים (ושהוגשה כראיה לבית המשפט) והופיעו בסמוך לצילומים אחרים שעשו החיילים, אכן בזמן אמת".

לדברי דיין, העובדות כהווייתן הן שהיה ירי מן העמדות והוא נמשך כרבע שעה אחרי שהתצפית מזהה שמדובר בילדה. אשר לתמונות החיילים במהלך מעין מסיבה במוצב, אומרת דיין: "הקריינות הסבירה במדויק שזה מה שרואים בקלטת של החיילים מיד אחרי צילומי התקרית. בכל מקרה, התמונות האלה בכתבה הובאו בהקשר של מצב העניינים בתוך הפלוגה. בקטע זה בכתבה הבאנו באופן מפורט את האינפורמציה על עומסי העבודה המטורפים של הפלוגה הזו. את הסיטואציה המטורפת שבה החיילים האלה נלחמים ואת העובדה הקונקרטית שהמוצב הזה ספציפית היה תחת התרעה".

מסכמת דיין: "באופן כללי, אני לא יכולה להעלות על דעתי דרך יותר מאוזנת, אחראית וקפדנית לתאר את מהלך האירוע. ומה שחשוב יותר - הכוונה היתה להביא את הדברים האלה שחשוב כל כך שיהיו בלב הדיון הציבורי - לא היתה, ואין לי שום כוונה לנגח את צה"ל ובטח לא את לוחמיו".

סוף דבר
בסיפור הטראגי והשנוי במחלוקת הזה יש שלושה חלקים נפרדים: האחד - אירוע הירי שנותח לעיל, המהווה את עיקר המחלוקת בין "עובדה" לדוברת צה"ל; השני - ריבוי הגרסאות שהובילו לתחקיר הכושל ולחקירת מצ"ח; והשלישי - וידוא ההריגה בידי המ"פ, נושא שמצוי כרגע בהליך משפטי.

צריך להדגיש: שני החלקים האחרונים טופלו לטעמי בצורה מופתית - ממוסמכת ומאוזנת. גם בחלק הראשון נגעה דיין בדילמה המורכבת של מוצב שמתפוצץ מהלחץ, שאותו הוא מפרק על הדמות האומללה שנקרתה על פתחו. היא תרמה בכך תרומה חשובה לדיון הציבורי על מוסריות המאבק בשטחים תחת לחץ בלתי פוסק של טרור.

ובכל זאת, מה שהכתיב את הנרטיב הוא סיפור "הילדה בדרך לבית ספר", שלטעמי היא האופציה הרחוקה ביותר מאלה האפשריות כהסבר להימצאותה במקום ההוא. והיא חיזקה זאת בשימוש שנעשה בקטע הירי העז ממקלע המא"ג, ללא התרעה לצופים כי מדובר בצילום המחשה הלקוח מאירוע אחר.