שווה קריאה:

מל"ל לאזרח

מאת ראובן פדהצור


יתרונו הגדול של אהוד אולמרט, כמי שאמור לגבש את מדיניות הביטחון הלאומי, הוא, שהוא לא היה גנרל. אולמרט משוחרר מדפוס החשיבה הצבאי, ולפיו לכל בעיה אפשר למצוא פתרון צבאי. גם אין הוא חש הזדהות אוטומטית עם הממסד הביטחוני וקציני הפיקוד הבכיר.

לאולמרט גם נקרתה הזדמנות, שקודמיו החמיצוה במתכוון. הוא יכול לשפר את תהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי, אם ישכיל לשנות את מעמדה של המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) ולהופכה למכשיר מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. מל"ל הוקמה על ידי בנימין נתניהו במארס 1999, אך זמן קצר אחר כך הוא נאלץ לפנות את לשכת ראש הממשלה. אהוד ברק ואריאל שרון, הגנרלים, הרי ידעו הכל והבינו בביטחון טוב מכל אחד אחר, ולכן גיבשו את המדיניות בעיקר בהתבסס על אינטואיציה ועל מעגל מצומצם של מקורבים.

גם החלטות אסטרטגיות (היציאה מלבנון ותוכנית ההתנתקות) קיבלו ברק ושרון בלי לקיים תהליך מסודר, הכולל עבודת מטה ובוחן את כל הבטי ההחלטה בראייה מערכתית. שניהם העדיפו להתעלם ממל"ל ולכן גם לא טרחו להעבירה לקרבתם, והיא נשארה ברמת השרון הרחק מלשכת ראש הממשלה.

על הליקויים והפגמים בתהליך קביעת המדיניות בישראל, שניתן לשפרם על ידי שימוש נבון במל"ל יכול אולמרט ללמוד מדו"ח מבקר המדינה, העומד להתפרסם בעוד כשלושה חודשים, בנושא מל"ל. על פי עיקרי הדו"ח, שהועברו לתגובת כל הנוגעים בדבר, היה אולמרט יכול להתרשם מכך, שעיקר הביקורת מופנית ללשכות של ראשי הממשלה. יש אמנם ביקורת גם על תפקוד המועצה עצמה, אך החשוב בדו"ח הוא הדגש על ההשלכות השליליות שהיו לסירובם של ברק ושרון להשתמש במכשיר החשוב כל כך שהיה ברשותם.

תהליך קביעת מדיניות הביטחון הלאומי מתנהל בדפוס קבוע כמעט. כשמתעוררת סוגיה הדורשת הכרעה מוצגות בפני ראש הממשלה והממשלה הערכות- הצעות של מערכת הביטחון, ואין בצדן חלופות אחרות. הממשלות כולן לא השכילו לכונן גופים מקבילים לצה"ל, שביכולתם לגבש הצעות למדיניות. וכך, מדיניות הביטחון הלאומי של ישראל מתבססת אך ורק על החלופות שמציג צה"ל.

הבעיה היא, שאנשי צבא מציעים תמיד פתרונות ודרכי פעולה המבוססים על שימוש, או הישענות לפחות, על כוח צבאי. כבר בספטמבר 2001 כתב מבקר המדינה על ההשלכות השליליות שיש לעובדה, "שגוף ניתוח אסטרטגי מטכ"לי, המאויש באנשי צבא שנקודת מבטם היא בעיקרה צבאית, אמור לבצע ניתוח אסטרטגי בנושאים מדיניים ואזרחיים עבור הרמה המדינית".

על הבעייתיות בתהליך גיבוש המדיניות ועל ההימנעות מהשימוש במל"ל עמד המבקר באותו דו"ח, שנכתב כשנתיים וחצי לאחר כינון המועצה, כשציין שהבעיה היא העדר "גוף נוסף לצה"ל המסוגל לספק (לדרג המדיני) ניתוח הכולל את מלוא המשמעויות של מציאות נתונה, החל ברמה המערכתית, דרך הרמה האסטרטגית- הצבאית, וכלה ברמתה המדינית".

מאז לא השתנה דבר בתחום זה, אם כי לזכות שרון ייאמר, כי לאחר שהחליט על ההתנתקות הוא הבין, שמוטב להעביר את תפקיד תרגום הרעיון לשפת המעשה למל"ל ולא לצה"ל. ניתוח מימוש תוכנית ההתנתקות מראה, כי לעבודת התכנון של מל"ל היתה תרומה מכרעת לביצוע המוצלח.

מעטות המדינות ומעטים קובעי מדיניות במדינות אחרות הנאלצים להתמודד תדיר עם אתגרים אסטרטגיים מרחיקי לכת ולקבל החלטות, שהשלכותיהן על עתיד המדינה מכריעות. הצורך בהסתייעות במועצה גדל כאשר בראשות הממשלה עומד אזרח, ולא גנרל בדימוס, וכאשר ייתכן שגם שר הביטחון לא יבוא משורות הקצונה הבכירה, ובשעה שברור שבחודשים הבאים יהיה על הממשלה להכריע בסוגיות אסטרטגיות חשובות.

שהרי כל מטרת מל"ל היא הצגת חלופות למדיניות למקבלי ההחלטות, שיתוספו לאלה שמציגה מערכת הביטחון. הגוף הזה אינו כפוף לצבא ולא לממסדים ביטחוניים אחרים, ועבודת חבריו משוחררת מאילוצים של שאיפה לקידום וממחויבות לגופי מערכת הביטחון. רק גוף כזה יכול לבחון את הסוגיות שעל סדר היום מנקודת מבט מערכתית, המתחשבת בשיקולים שאינם רק צבאיים טהורים.

בשיחות עם ראש מל"ל, האלוף (במיל') גיורא איילנד, לא הבטיח אמנם אולמרט דברים ברורים בקשר לעתיד המועצה, אך ממקורביו אפשר להבין, שבכוונתו להעבירה ללשכת ראש הממשלה בירושלים ולהפוך אותה למכשיר מרכזי בתהליך גיבוש המדיניות. יש לקוות, שאכן יממש את כוונתו זו ולא ישעה לעצות המשתתפים האחרים במערכת המדינית הביטחונית, הרואים במועצה לביטחון לאומי חזקה, יעילה ומשפיעה בבחינת איום על מעמדם והשפעתם.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0

כשהוא אומר שצה"ל משוכנע שלכל בעיה יש פתרון צבאי,
הוא מתכוון לצה"ל של 1987, שהרמטכ"ל שלו איים להתפטר אם ידרשו ממנו לדכא את האינתיפאדה,
לצה"ל של 1997, שהרמטכ"ל שלו הצהיר "אי אפשר לנצח גרילה",
או לצה"ל של תחילת שנות האלפיים, שהיה שבוי במונחים מעורפלים של "בימוי ניצחון" ו"דימוי ניצחון", וסגן הרמטכ"ל שלו הצהיר ב-2001
ש""העימות בינינו ובין הפלשתינים כרגע...אנחנו במונחים המקצועיים קוראים לו היום 'עימות מוגבל'..., התנגשות בין אינטרסים שונים, שאמור להיות מוכרע, כנראה אחרי עימותים בשטח, בהסכם.... לא מדובר בהכרעה צבאית"?

אכן, נאמרו הדברים הללו. ואין בכך סתירה. עדיין, המוטיב העיקרי למתן פתרונות לבעיות שניצבות
בפני ישראל הוא בדרך כלל צבאי.
אבל לא זו השאלה אלא מהם הכלים העומדים בפני קברניט הניצב בראש המערכת הפוליטית הישראלית
לקבל החלטות מדיניות וצבאיות. כיום למעשה אין שום מנגנון שיקנה לו את הכלים לכך.
אין שום מנגנון שיאפשר לראש ממשלה לבחון את מה שמגישים לו אנשי צבא ולבחור את המתאים לו
ולכן רבים מהקברניטים נאלצים לפעול על פי אינטואיציה או עצות של מקורבים.
אנו אחת המדינות היחידות בעולם המערבי אם לא היחידה שמכין הערכת המודיעין הלאומית הוא גורם
צבאי על יתרונותיו ומה שחשוב, חסרונותיו - ויש לא מעטים כאלה.
ועל כך מדובר כל השנים.

... או לפי גחמות הצבא. כאשר אמ"ן הוא הגורם המעריך העיקרי למדיניות הממשלה, אין זה פלא כי אותה מדיניות היא למעשה מדיניות הצבא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הייתה שפעמים רבות הן תחבו את עצמן לפוליטיקה במקום צבא (ראה עיבל גלעדי בתור דוגמה בולטת), בהתעלמות מכך שתפקיד הצבא הוא לבצע מה שאומרים לו. הבעיה של הממשלה פה היא שהיא לא אמרה (אגב, זה לא קרה רק אצלנו; זה דפוס קבוע של דמוקרטיות במלחמות התשה - קודם כל מעמידים פנים שאין בעיה, ומשתדלים להימנע מהגדרת מטרה ברורה מדי). בקיצור, אני מסכים שיש צורך שאמ"ן לא יהיה הגורם המעריך הבלעדי; אבל המצב הזה נוח לא רק לצה"ל, ולכן אני די פסימי.

שאלות הנובעת מהדברים שלך: האם ניתן לבצע הפרדה אמיתית ונכונה בין פוליטיקה וצבא?
האם באמת תפקיד הצבא רק "לבצע מה שאומרים לו"?

אישית ועל בסיס דברים שנחשפתי אליהם במהלך לימודי, לא ניתן לבצע הפרדה אמיתית כזאת ולדרג
הצבאי שני תפקידים: להציג בפני הדרג המדיני השלכות ותוצאות של מעשה או אי עשיה וכן וזה פחות
מקובל, לנסות לפרש את הדרג המדיני וכוונותיו.
אנסה להסביר. ידועה הטענה מדוע הדרג המדיני לא נותן הוראה מפורשת לעשות א' או ב'? אבל זוהי
אחת המגבלות של הדרג המדיני/פוליטי שאיננו יכול תמיד להורות במדויק או במפורש על ביצוע דבר.
הסביבה בה פועל הפוליטיקאי היא סביבה כזאת שלא מאפשרת לו להורות תמיד במפורש ובמדוייק
למה התכוון. ראה למשל הדירקטיבה של ג'ורג' בוש האב לגנרל שוורצופף. היא עמומה למדי בדבר
הכוונות למעט ההוראה להוציא את כוחות עירק מכווית. שוורצקופף נאלץ להפעיל את האינטואיציה שלו
ולבצע פרשנות לכוונת המפקד העליון - הנשיא.
זוהי דוגמא מפורסמת אבל היא איננה בודדה והיא מתקיימת יום יום. גם בארץ.
הניסיון לדעתי לערוך הפרדה מוחלטת פוליטי - צבאי הוא איננו בר ביצוע כי כל פעולה צבאית מעצם
היותה בעלת הגיון פוליטי/מדיני. כך לפחות אמורים להיות הדברים.

אבל... במצב בו הצבא הוא המעריך הלאומי, והיחיד שמציב בפני הדרג המדיני הערכות, גורם באופן אוטומטי לכך שהחלטות הממשלה הן החלטות הצבא. תוסיף לכך את הנטיה של "קצינים בכירים" להדליף לתקשורת חצאי עובדות והטלת אשמה על הדרג המדיני במידה ולא ישעה לאזהרות הצבא, ותקבל צבא שיש לו מדינה.

גם בדוגמה שלך - מי שהחליט על מהלך צבאי נגד עירק היה הדרג המדיני (לא משנה כמה עמום החלטה זו היתה). מי החליט על נקיטת יד קשה בתחילת האינתיפדה?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא, שלא תהיה טעות, אני מסכים עם דבריך. אין מקום שמעריך לאומי יהיה גורם צבאי.
חד וחלק.
אני מנסה להעיר ולהאיר כמה סוגיות שצצו ומשיקות לעניין.

לעולם לא יהיה מיותר להעיר את ההערות האלה. ישראל חייבת להשתחרר מהקונספציה הצבאית שלה, לטובת קונספציה בטחונית (שהצבאית היא רק חלק ממנה ולא כולה). אם המחיר להחלטה הכאילו-"סובייטית" לא להעניק עיטורים ולא ליצור מעמדות הוא הערצת האלילים ההמונית ללובשי מדים בישראל - אולי כדאי לשקול מחדש את ההחלטה הזו. מוטב שיקראו לכמה אנשים במדינה "סיר" ו"לורד", אם בזכות זה נשתחרר כולנו מההווייה הצבאית המעיקה והכובלת.

להערתו המצויינת של YGH ביחס למשפט של פדהצור, לפיו צה"ל משוכנע שלכל בעיה יש פתרון צבאי - בעליל הציטוטים שהובאו מוכיחים כי צה"ל לא חושב כך באמת. מה שצה"ל חושב הוא, שלכל בעיה יש רק פתרון אחד - הפתרון שהוא מציע, צבאי, מדיני או אחר. אם לצה"ל אין הצעת פתרון - הרי צה"ל משוכנע שלא יכול להיות פתרון מוצלח שיבוא ממקום אחר. במובן זה, צה"ל הוא מערכת אטומה שנופחה הרבה מעבר ליכולותיה האמיתיות, שהן טובות והוכיחו עצמן בשדה הקרב (לא פחות בשכות היכולת האנושית האינדיבידואלית, מאשר בזכות המערכת ככזו), אבל מקשות, מסרבלות ומכשילות בתמונה הכוללת.

הצעדים הראשונים שיש לעשות הם הבאים:

1. תקופת צינון לקצינים בדרגת "גנרל" (תת אלוף ומעלה) בטרם יוכלו להפוך שרי בטחון או אפילו בטחון פנים.

2. אזרוח המועצה לבטחון לאומי, באופן שבו גם באגף הבטחוני שלה, ישמשו אנשי צבא ואזרחים יחד, במינון נכון.

3. הענקת מעמד שווה לזרועות הניתוח וההערכה האחרות (להבדיל מהאיסוף שהוא עדיין מונופול אמ"ני ויישאר כזה בעתיד הנראה לעין) - מי שיגבש את ההערכה הלאומית יהיה לא אמ"ן, אלא גורם אזרחי (היועץ לבטחון לאומי למשל) והמקסימום שיוכלו הזרועות השונות לעשות (אמ"ן, מוסד, שב"כ, משרד החוץ) הוא לדרוש שהערכותיהם הפרטניות, בהנחה שהן שונות מזו של הגורם המעריך, תובאנה לידיעת הקברניטים (כפי שמתקיים כיום באופן פרטי באמ"ן).

4. "הורדה בדרגה" של המזכיר הצבאי לראש הממשלה לסגן אלוף, צעיר נמרץ ומוכשר, שתפקידו יהיה "למלצר" לראש - לסחוב לו מפות ולהביא בפניו חומר מסווג - ולא אגורה אחת מעבר לזה. לא "מוציא ומביא" בטחוני או צבאי (בשביל זה יש רמטכ"ל, שכידוע הוא לא מפקד הצבא - הממשלה היא מפקד הצבא - אלא רק ראש המטה), לא מעריך, לא "יושב לו על האוזן", לא ממליץ ולא נעליים.

יש עוד הרבה, אבל אינני בטוח עד כמה זה מעניין. אם תרצו לפתח דיון - ניתן להוסיף.

אליהו.

הביטחון הלאומי מורכב הרבה יותר מהערכות של "האויב". מעבר לצורך להכניס לדסק הצבאי אזרחים, יש צורך לנפח את הגף הכלכלי, החברתי והמדיני במועצה זו, יחד עם הקמת גוף הערכה עצמאי שיעבד את המידע המתקבל מהסוכנויות השונות, בין אם מדובר באמ"ן, מוסד, שב"כ, משרד האוצר, החוץ וכו'.

דבר שני, ראש המועצה לא צריך להיות איש צבא. לא גיורא איילנד ולא עוזי דיין, עם כל הכבוד, היו צריכים להיות בראש המועצה, אלא אזרח מוכשר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מנכ"ל משרד האוצר יהיה אזרח מודאג וערני
מנכ"לית משרד הבריאות תהייה גברת בעלת מודעות
נגיד בנק ישראל יהיה מורה מוכשר לספרות
מנכ"לית משרד החינוך תהייה גברת יפה שהיא גם אופה
ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, יהיה הרשג"ד של צופי רעננה
חברים אפשר להרגע (ויפה שעה אחת קודם) לענייני ביטחון תנו למקצוענים להחליט
בסוף עוד תקחו טייס ותעשו ממנו רמטכ"ל

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

ואתה חושב שמופז, פואד ושאר הגנרלים הצליחו? דווקא ארנס עשה אולי את המהלך המשמעותי ביותר בביטחון, שאת פירותיו קוצרים בצבא עד היום - והוא היה *רק* סרן.

מעבר לכך, ביטחון הוא עסק הרבה יותר רציני וכל אדם שיש לו נסיון בניהול מערכות יכול לנהל גם את משרד הביטחון. דווקא אזרחים *רגילים* מסוגלים להביא נקודת מבט חדשה שאינה משוחדת לטובת הצבא - או כפי שחלוץ אמר "לא צריך להיות כבשה בשביל להיות רועה".

במדינות רבות אחרות אזרחים עשו יופי של עבודה, כולל במהלך השינוי הגדול שאותו עשה צבא ארה"ב בתחילת שנות השבעים - מהלך אותו אנחנו מנסים, בהצלחה חלקית, לחקות.

נ.ב. עכשיו ראיתי את הפאנץ' ליין שלך....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מרוב שפירטתי, שכחתי את מה שבעיני הוא מובן מאליו: ראש המועצה לבטחון לאומי צריך, כמובן, להיות אזרח, כדבריך (הכוונה בעל רקע שאיננו צבאי, לא רק "אזרח" כיוון שהשתחרר פורמלית לפני חודשיים לאחר 30 שנות שירות). יש עוד הרבה דוגמאות למה ואיך צריך לתקן.

לי אין לא הרקע ולא ההבנה בהערכות מודיעין והפעלת הכוח שמעבר לכיתת צנחנים סטנדרטים ויסלחו לי מכובדי (שבאמת מכובדים עלי ) אבל נראה לי כי (ושוב רק מעמדתי חסרת ההבנה) מוטב לו בראש המ"לל עם בכלל יעמוד אזרח ואולי מוטב אף שלא יהיה בוגר קורס קצינים בודאי לא מג"ד לשעבר בגולני ולא טייס פאנטום בוגר "האחת" שטס עם ידלין וצנח עם רפול במיתלה. ומדוע משום שהצבא כפי שגם כותב פדהצור לעיל מאמין בשני דברים בעיות פותרים או בכוח או בהסתמכות על כוח. לטעמי כל בוגר שירות קבע ארוך של למעלה ממ"פ בצבא כלומר מג"ד ומעלה מאמין בצורה זו או קרובה לה בשיטה זו לפתרון בעיות . יש לי הערכה רבה מאוד לאלופים אילנד עיברי דיין (אשכנזי שמסומן כמחליף) ולרמס"ד אפרים הלוי. אבל אני מאמין כי הם בהיותם חייליה הנאמנים של מערכת הבטחון תפיסת העולם שלהם רואה את הדברים כך. אל כן ראוי שהעומד בראש המ"לל יהיה מישהו שיהיה מקביל ברקע שלו לקונדוליסה רייס למשל שבעברה הלא רחוק הייתה היועצת לבטחון לאומי של ג'ורג' בוש הבן. אין הדבר אומר שבמל"ל לא צריך להיות איש צבא ובודאי יותר מאחד אבל לא רק ולטעמי אם רוצים לשנות את מהלך הדברים אז לא גנרל.

לא חוזרים עד שמבצעים