בזמן המלחמה הקרה צברה ארצות הברית המון טילים בליסטים שמסוגלים להגיע לרוסיה
ואפשר לומר כמעט לכל איזור בעולם,גם לישראל יש טילים בליסטים,לא עדיף לתקוף את אירן
אם כבר,באמצעות טילים בליסטים מארצות הברית במקום לסכן טייסים,ואם כבר תוקפים עם טילים
בליסטים,האם לטיל בליסטי קונבציונלי יש יכולת לחדור בונקרים ?

1. בזבוז נוראי של כסף. לבזבז עשרות טילים בליסטיים חד פעמיים במקום לשלוח טייסת של B-2 חמושה בפצצות חמושות מהווה בזבוז משאבים מיותר.
2. חשדות ומלחמה קרה. תקיפת מטרות בעזרת טילים בליסטיים שנועדו לשאת רש"ק גרעיני מהווה בעיה בכל מה שקשור בתיאום עם רוסיה סין וכ"ו.

מכיוון שאין כל טעם, סיבה או רציונל מספק לכך שתתקוף ולו מתקן אחד באיראן באמצעות נשק גרעיני, היא לא תתקוף אותו באמצעות טילים בליסטיים אסטרטגיים.

התמונה שונה למדי כאשר מדובר בטילים בליסטיים טקטיים - לדוגמה, ה-MGM-168, המגיע לדיוקי CEP נאים של כ-20 מטרים, מטווח של 300 קילומטרים, עם ראש קרב של רבע טון.

כמובן שהכי עדיף להשתמש לא באלו ולא באלו ופשוט לתקוף באמצעות אמל"ח המשוגרים מכלי טיס ובאמצעות טילי שיוט משוגרי ים.

בעיה מרכזית אחת הניצבת כיום בפני המתכננים האמריקניים היא העובדה, שהאיראנים כיסו את מתקניהם התת קרקעיים באופן כזה שלא יבלטו כלל מעל לפני הקרקע ויראו בדיוק כמו השטח המקיף אותם, מה שמקשה על תקיפתם באמצעות פצצות מונחות לייזר. לבעיה זו ממילא אין פתרון כיום בארסנל הטילים הבליסטיים הקונוונציונליים של ארצות הברית.

אומנם כבר כתבתי על כך מספר פעמים בעבר, אבל לטובת מי שלא מכיר ואלה שאין להם כוח לחפש, הרי שבבקשת התקציב של צי ארה"ב לשנת 2007 נכללים 503 מיליון דולר להחלפת רש"קים גרעיניים בטילי UGM-133 טריידנט-2 ברש"קים קונבנציונאלים. הכוונה לצייד את הטילים הללו ב-96 ראשים קונבנציונאליים (בסה"כ). כישרות מבצעית ראשונית מתוכננת לדצמבר 2008 וכשירות מלאה בנובמבר 2010. צוללות עם כשירות קונבנציונאליות יוקצו לטובת תוכנית מבצעית CONPLAN 8022 שעוסקת בתקיפת מטרות דוגמת מתקני גרעין של האויב. נכון להיום לא ברור עתיד התוכנית בשל ביקורת רבה על הרעיון. בין השאלות שמועלות בהקשר זה היא כיצד היריב ומדינות שכנות ידעו האם מדובר במתקפה קונבנציונאלית או גרעינית על כל המשתמע מכך.
הקניית יכולת קונבציונלאית לטרידנט-2 מתבססת על תוכנית ה-E2 שתקציבה בוטל על-ידי הקונגרס ב-2004, אך המשיכה מתקציבים אחרים. הכוונה הייתה להוריד את ה-CEP של רש"ק ה-MK4. כחלק מניסויים של התאמת הטיל למשימות לא אסטרטגיות ניתן לציין:
א. ניסוי בשני רש"קים קונבנציונאליים נערך ב-19 בנובמבר 1993 מהצוללת "נברסקה" (SSBN-739).לפי דיווחים, אחד הרש"קים היה מטיפוס פלשט וגלל מוטות מתכת שנועדו לחדוק לבונקרים.
ב. שיגור באוקטובר 2002 מהצוללת "וויומינג" (SSBN-742) שניסה לראשונה רש"ק MK4 שצוייד במערכת כנפוני ניהוג בשלושה צירים שבשילוב עם GPS מאפשרת הורדת ה-CEP לפחות מ-30 מטר. דיוק זה חיוני לרש"ק קונבנציונאלי.
ג. שיגור טיל מהצוללת "טנסי" (SSBN-734) במארס 2005. הטיל טס במסלול הקצר ביותר אי פעם - 1,380 מייל - ופגע במטרה בתוך 12 דקות מהשיגור.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

לטילים בליסטיים יש יתרון מסויים אחד: מערך טילים בכוננות מאפשר לתקוף איתם כל נקודה בעולם, בהתרעה קצרה יחסית, המקבילה להזנקת מבנה כוננות לתקיפה.
למשל- במידה ומתקבלת ידיעה מיידית כי מדינת האויב מבצעת הכנות לשיגור טילים.
כפי ש- nsdq160 כתב, כך אפשר להחזיק צוללת בכוננות במקום כמה מבני מטוסי תקיפה בכוננות באוויר/ על הקרקע.
מתיאור הרש"קים נראה לי שהם יותר נגד משגרים, מכלולי פיקוד ותקשורת וכו' ופחות נגד מתקני הייצור (שתקיפתם מחייבת דיוק של מטרים בודדים- פגיעה בפתחים).
כך שלטילים יש יתרון אם יש לתקוף "מיידית", ולא כל כך כחלק ממתקפה מתוכננת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nsdq160 בין השאלות שמועלות בהקשר זה היא כיצד היריב ומדינות שכנות ידעו האם מדובר במתקפה קונבנציונאלית או גרעינית על כל המשתמע מכך.

לאיראן ולקוריאה הצפונית ממילא אין מערכות התרעה נגד טילים משוכללות, אין להם לא "אורן ירוק", לא לווייני IR (דוגמת DSP ו-SBIRS) ולא מכ"מי אתרעה בעלי יכולת התמודדות מתקדמת עם אובייקטים בליסטיים ארוכי טווח. הן יתמודדו עם ראש קרב קונוונציונלי שיפול מן החלל החיצון במהירות מאך 9 בדיוק באותו אופן כמו עם ראש קרב גרעיני.

א. קרן-אור - אכן, הקונסטפט עדיין נקרא Global Strike והוא משלב אמצעי מודיעין ותקיפה שמאפשרים פעילות בקבועי זמן קצרים כנגד יעדים בכל רחבי העולם. הגוף האמון עליו בארה"ב הוא STRATCOM. ביחס לאמצעי תקיפה לא מדובר רק באמצעים גרעיניים. וטיל טריידנט-2 עם רש"ק קונבנציונאלי ו-CEP של כעשרה מטרים יהיה יעיל מאוד - לפחות על הנייר - גם נגד מטרות נקודה.

ב. Asaf X - אין צורך לתת רשימת מכולת של אמצעי גילוי שאתה מכיר, שכן זה לא חשוב לדיון שאינו טכני באופיו. נכון להיום, ברמה הבין-מעצמתית (ולא האזורית) יש הבחנה ברורה בין נשק גרעיני ללא גרעיני.לא קיימים טילים ביניבשתיים מבצעיים, בין אם כאלה המוצבים ביבשה ובין אם בים, המצויידים ברש"ק קונבנציונאלי. לכן, זיהוי של שיגור טיל בליסטי מצוללת, שלא בניסוי, יסווג אוטומטית כשיגור גרעיני. הדבר נכון גם אם הצוללת רוסית, בריטית וצרפתית. נניח תסריט שבו לארה"ב כבר יש טריידנט-2 קונבנציונאלי והיא מחליטה לשגר אותו לעבר מתקן גרעיני צפון-קוריאני. פתאום, הסינים והרוסים מזהים באמצעות מערכות הגילוי שלהן, שאיכותן אינה טובה במיוחד, יציאה של טיל בליסטי מצוללת אמריקאית לעבר יעד במזרח אסיה. הרוסים אולי יהיה רגועים אבל הסינים עלולים לחשוש. מה יעד הטיל? את זה הם לא יודעים. לפיכך, שיגור כזה, גם אם הוא "תמים", עלול להחמיר את הסכנה של אי הבנה גרעיני. ואם אתה מכיר את ההיסטוריה של תקלות ואי-הבנות גרעיניות במלחמה הקה כמו גם בשנים שחלפו מאז סיומה, אתה יודע שתקריות כאלה, גם אם הן נראות כלא הגיוניות - למשל, מדוע שארה"ב תתקוף בלי סיבה את סין - הן לא פעם רק במרחק של פסע מהפעלה נגדית של אמצעים גרעיניים.
לכן, חסידי רעיון הטריידנט-2 הקונבנציונאלי, שמודעים לביקורת הזו, מדברים על הצורך בחילופי מידע. למשל, קודם לשיגור טיל לעבר צפון-קוריאה, או במהלך מעופו, תועבר התראה רלוונטית מארה"ב לסין ורוסיה. אבל גם פה לא מדובר בתעודת ביטוח, שכן סביר שארה"ב לא תעביר את המידע מוקדם בכדי לאפשר מתן התרעה למדינה המותקפת - במקרה זה צפון-קוריאה - ואז הצד שמקבל את ההתראה, למשל סין, עשוי שלא להאמין לכנותה.
חלק מהבעיות הללו מוכרות לנו, שכן ברמה האזורית אין הבחנה כה ברורה. טיל בליסטי שישוגר פתאום מאיראן לעבר ישראל יציב בפנינו בעיה בעידן שבו גם לאיראן יהיה רש"ק גרעיני. שכן, בלי יכולת לדעת בודאות איזה רש"ק נושא הטיל, תאלץ ישראל להתייחס לכל שיגור כאל שיגור גרעיני. המשמעויות האפשרויות של כך עלולות להיות דרמטיות.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

תודה על ההסברים המפורטים. יחד עם זאת, רוב הדיון כאן התעלם מאופי המטרות. הבעיה כאן זהה בעצם לבעיה שהטרידה את האסטרטגים שדנו בתקופת המלחמה הקרה באסטרטגית הנגד כוח. חלק ממתקני הגרעין הם מטרות גדולות ויחד עם זאת קשות מאוד. עם הטכנולוגיה הנוכחית של טילים בליסטיים מכל הסוגים אין עדיין דרך להבטיח השמדה או השמדה חלקית של מתקן כזה. בדיוק כמו בתקופת המלחמה הקרה, רק טיל עם רש"ק גרעיני יכול לבצע את המשימה (למרות שבאותה תקופה עוצמת הרש"ק נועדה גם לפצות על חוסר הדיוק היחסי של הנשק), והמשמעות של תקיפה כזאת ברורה.
לפי מה שנראה כרגע, גם פרישת טילי הטריידנט עם הרש"ק הקונבנציונאלי לא תהווה בהכרח תחליף מספק לתקיפה אווירית עם פצצות כבדות נגד-בונקרים.

קודם כל, מאחר ואנחנו מתקדמים ומתעמקים בדיון כדי להתחיל ולהשתמש במונחים המקובלים. במקום מטרות קשות מוטב להשתמש בביטוי HDBT או Hard and Deeply Buried Target. ואכן, FOX450 צודק לחלוטין. הקושי הגדול ביותר הוא בהתמודדות עם מטרות בעלות מאפיינים כאלה.
התשובה גם היום אינה מעודדת. היכולת של חימוש קונבנציונאלי, לרבות חימוש חדירה ייעודי, להתמודד עם מטרות כאלה אינה טובה. גם רש"קי חדירה חדשים, דוגמת ה-BLU-122, אינם יעילים במיוחד כנגד מטרות עמוקות באמת. גם השילוב עם מרעום חכם כמו ה-FMU-157 ועם מערכת הנחייה, מאפשר חדירה של מטרים בודדים של בטון מזויין. אומנם כושר זה יעיל נגד מרבית היעדים, שכן רק מעטים היעדים המבוצרים שבהם הפצצה צריכה לחדור בעת מעופה יותר מכמה מטרים של בטון מזויין, הרי שיש יעדים שהם מחוץ לתחום.
בנוגע לטריידנט-2 קונבנציונאלי, הרי שייתכן ששילוב של רש"ק חדירה גדול עם המהירות הקינטית של רש"ק בליסטי תאפשר כושר חדירה משופר יותר, אך לא מדובר, להערכתי, בשינוי מהותי. היתרון הגדול של הטריידנט-2 הקונבנציונאלי נעוץ ביכולת לתקוף בתוך קבוע זמן קצר מטרות במרחק של אלפי קילומטרים בצורה אוטונומית.
ביחס לרש"ק גרעיני, הרי אלא אם משתמשים ברש"ק גדול במיוחד, דוגמת זה של ה-SS-18 Mod 1, ייתכן וניתן להביטח השמדה של יעד מבוצר. בפועל, רש"ק קטן יתקשה להשיג פגיעה משמעותית ביעד מבוצר תת-קרקעי. אפילו חימוש חדירה ייעודי כמו ה-B61-11 האמריקאית, אינו אמצעי יעיל. ברוב הסימולאציות הודגם כי יכולת הפצצה לחדור לעומק ולגרום לנזק משמעותי אינה גבוהה, ובפועל גם היום יש יעדים, שלפחות על הנייר, אינם חדירים.
אם כך כיצד ניתן להתמודד עם יעדים כאלה? כרגע יש שלוש גישות מובילות. גישה אחת מתמקדת בפיתוח חימוש חדירה קונבנציונאלי גדול ממדים, בדומה לפצצות הבריטיות המפורסמות ממלחמת העולם השנייה. השילוב של ידע שנצבר בתחום מאז לצד אמצעי הנחייה יאפשר פגיעה בנקודה הפגיעה ביותר ביעד ויגדיל את סיכוי החדירה וההשמדה.
גישה שנייה מתמקדת בפיתוח חימוש חדירה גרעיני חדש, דוגמת ה-RNEP האמריקאי, שפיתוחה הוקפא.
גישה שלישית טוענת שהמפתח הוא לא בניסיון לחדור ליעד, שכן זו משימה אבודה מראש. כל שעל האיב הוא להעבות את המיגון בכדי להפוך את חימוש החדירה ללא-רלוונטי. במקום זאת יש לזהות נקודות תורפה ביעד ולנסות לפגוע בהן. לדוגמה, פגיעה במערכת האיוורור של הבונקר, גם אם לא תביא להשמדתו, יכולה להפוך את השהות בו לבלתי אפשרית. דרך נוספת היא פגיעה בתשתית החשמל הנכנס, פעולה שרלוונטית הן לתקיפת מרכזי שליטה אך בייחוד למתקני איחסון של נב"ק.

ולמי שמתעניין בנושא מומלץ לקרוא או לפחות לעיין בפרסום הבא:
http://www.nap.edu/catalog/11282.html

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

על הוספת הפרטים הקטנים והחשובים לשלד הדיון הכללי שנוצר פה. סימנתי את הספר המרתק שקישרת לקריאה בהמשך. אכן גם פגיעה של רש"ק גרעיני בודד אינו מבטיח בשום פנים ואופן השמדה מוחלטת של HDBT קשה במיוחד, ומי שמכיר את הויכוח על נושא פרישת ה-MX בזמנו יודע היטב כמה קשה לפצח מטרה כמו מתקן שיגור מוגן היטב.
אכן דובר רבות על הפתרון הקונבנציונלי, אבל התחושה היא שגם כאן נוצר קפאון מה לאחר גל ההתעניינות בתקופת המשבר עם עיראק ב-2002-2003.
בהקשר של הפצצות הבריטיות שהזכרת (ועל כך אני יודע יותר מאשר על המצב כיום) מעניין לציין מספר פתרונות נוספים ופחות ידועים שבעה"ב מצאו או העלו כדי להתמודד עם מטרות גרמניות קשות במיוחד. הפתרון הראשון, והיעיל ביותר, היה לתקוף מתקנים במהלך בנייתם או לתקוף תשתיות בינוי ואחזקה סביבם. שיטה זו גרמה למשל לגרמנים לנטוש את בניית הבונקרים הגדולים שנבנו לצורך הפעלת טילי ה-V בצרפת. נבחנו גם פצצות כבדות עם רקטות - בדומה לפצצות נגד מסלולים - שנוסו לאחר סיום המלחמה על בונקרי צוללות בגרמניה.
שיטה אקזוטית יותר נבחנה לצורך תקיפת המפעל התת-קרקעי הענק דורה-מיטלבאו. תוכנן להחדיר למפעל נוזל דליק - כנראה סוג של נפאלם - דרך פתחים שונים, ולהציתו. הפרוייקט נזנח סמוך לסוף המלחמה מסיבות שונות.

אכן, כפי שאתה כותב, מדובר בתחושה בלבד. האמריקאים ממשיכים להשקיע סכומי כסף לא מבוטלים בתחום.עיקר המאמץ, שמובל על-ידי ה-DTRA, מושקע בשני מישורים:
א. השבחת חימוש קיים. לדוגמה, פיתוח רש"ק חדירה משופר BLU-122 במקום ה-BLU-113 שמשמש את ה-GBU-28. יש שיפור ביכולות אך מדובר בשינויים קטנים יחסית.
ב. המשך השקעה במו"פ של אמצעי חדירה חדשים. דוגמה לכך היא ה-MOP של "בואינג" (בשירטוט). במידה רבה מדובר בגירסאות מודרניות של הפצצות המוכרות ממלחמת העולם השנייה. וגם כאן, בדומה לעבר, יש רעיונות בדבר הוספת האצה רקטית לצורך שיפור החדירה.

"[Nuclear] war is unthinkable but not impossible, and therefore we must think about it" - Bernard Brodie

הלוואי שמישהו ב- Stratcom הישראלי חושב על הבעיה מהכיוון השני- מאיראן אלינו.
יש אשכול קרוב בנושא מדיניות העמימות של ישראל, וזה בדיוק אחד הנושאים שלדעתי מחייבים דיון פתוח, כפי שיש בארה"ב- עם השפעה אמיתית על המצב.

היי לכולם.
בזמן האחרון אני מקבל את הרושם שארה"ב לא רוצה לתקוף האירן. אבל רוצה שהתקפה כזו על אתרי הגרעין באירן תתבצע. ולכן היא רוצה שישראל תעשה את העבודה.
לעניות דעתי ישראל יכולה לבצע מבצע כזה. מכיוון שאין לנו את הפריולגיה שיש לארה"ב לבצע הפצצות מסיביות שימשכו כמה ימים. על חיל האוויר לתכנן מבצע הפצצה חד פעמי על כל אתרי הגרעין באירן בו זמנית. לפי מה שאני קורא העיתונים ישנם 12 אתרים שצריך להשמיד. אם נקח החשבון 4 מטוסי הפצצה לכל אתר אנו צריכים 48 מטוסים. נוסיף לזה שלחלק מהאתרים צריך יותר חימוש לכן צריך 60 מטוסי הפצצה. בנוסף צריך עוד לפחות 40 מטוסי ירוט להגנה על המטוסים. סה"כ 100 מטוסים שצריכים להגיעה בו זמנית ל 12 מטרות האירן. אופן ההפצצה יהיה כך המטוסים ישגרו טיל שמתביית על מכ"ם להשמדת המכ"מים של סוללות הנ"מ. כאשר ההפצצה תתבצע מגובה רב ע"י פצוצות מונחות GPS. חיל האוויר האירני ינסה להתנגד אבל הגלל כמות המטוסים שלנו הוא לא יוכל לעשות הרבה ורוב המטוסים שלו יופלו ע"י המטוסים המחפים שלנו.
לרשות חיל האוויר ישנם 25 מטוסי F15-I שיכולים להגיע לאירן ולחזור ללא תדלוק. ב-2003 חיל האוויר התחיל לקלוט את מטוסי F16-I סה"כ צריכים להגיע 102 מטוסים עד סוף 2007 אני לא יודע כמה הגיעו עד עכשיו. לכן אני יניח שהגיע חצי כלומר 50 מטוסים. למטוסים אלו גם כן כושר טיסה הלוך חזור ללא תדלוק לאירן. להשלמת התמונה נוסיף עוד טיסת של מטוסי F-15C שתספק בעיקר חיפוי אווירי ויש לנו 100 מטוסים נדרשים.
פה הייתי מוסיף גורם נוסף הייתי מעביר שני צוללות לכיוון המפרץ הפרסי או לפחות לים הערבי. צוללות אלו צריכים להקיף את אפריקה אבל יכול להיות להם תפקיד חשוב בתחילת המערכה בשיגור טלי שיוט. על מתקני שליטה ופיקוד אירנים לצורך השבתתם זמן קצר לפני שמטוסים שלנו יגיעו. בנוסף מטוס שיפגע יכול לנטוש העל הים והטייס יאסף ע"י הצוללת.
אני לא רוצה לפרט מה האירנים יכולים להעשות לאחר המתקפה לדעתי לא הרבה. אני יפרט אולי יותר מאוחר. רצתי לדעת מה אתם חושבים על תוכנית התקפה כזו ואם היא אפשרית?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי moshayov רצתי לדעת מה אתם חושבים על תוכנית התקפה כזו ואם היא אפשרית?

רציתי לשאול כמה פצצות יהיהו מעורבות, מה שיבוץ הטייסים ומאיזה מסלול אתה ממליץ להמריא.

וברצינות - הניתוח שהצגת יכול להעשות על ידי תלמיד תיכון ממוצע או כל קורא של בטאון חיל האוויר.

טל ענבר היקר.
הכוונה שלי הייתה להעלות את הנושא. האם שהשרים שלנו יפסיקו לריב עם עצמם. וישראל תחליט לקחת את גורלה בעצמה לאחר שתחלחל הכרה שארה"ב לא מתכוונת לעשות את העבודה בישבילנו.

האם יש לנו את הכלים לבצע מבצע כזה בצורה יעלה שתגרום לאירנים עיקוב משמועתי בתוכנית הגרעינית שלהם? לדעתי כן ולכן העלתי קצט ספקולציות בנושא. יש עוד הרבה דברים שלא כתבתי בקשר להתקפה כזו. כמו נתיב טיסה מועדף, האם יש צורך בגל שני ושלשי של טיסות ותגובת אירן והחיזבלה.

במקרה של התקפה ישראלית האירנים יכולים:
1) לשגר מספר קטן של טילי שיהב לישראל. במקרה זה טילי החץ כנראה ישמידו את רוב הטילים. הפגיעה בישראל גם אם חלק מהטילים יפגעו תהיה מינימלית במיוחד עם נשווה פגיעה של טיל גרעיני עוד כמה שנים.
2)ניסיון תקיפה בעזרת מטוסים על ישראל. לאירנים יש מטוסים שיכולים להגיע לכאן ולנחות בדרך חזרה בסוריה לתדלוק. זהוא התרחיש בעל הסבירות הנמוכה ביותר. מכיוון שזהוא משימת התאבדות מבחינתם.
3)הפעלת החיזבלה לחידוש ירי טילים וקטשיות על צפון הארץ. הסבירות לזה גבוהה ביותר וצריך לקחת בחשבון התחדשות של מלחמת לבנון השניה. למרות שהייתי מבליג על מטח אחד שלא יגרום להרבה נפגעים.
4)עידוד לחמס ולג'הד האסלמי לבצע פיגועים. למעשה הם עושים את זה כבר עכשיו.

מכל האפשרויות האלה אין פה שום אפשרות לפגיעה ממשית במדינה. וכל האפשרויות מתגמדות מול אפשרות של פצצה גרעינית אירנית. ישנה אפשרות קלושה לטעמי אבל בהחלט צריך להתכונן לקראתה של הסתבכות במלחמה כוללת עם סוריה לבנון ואירן.

במקרה שארה"ב תוקפת ישנה אפשרות נוספת לדעתי לא ראלית בכלל במקרה של התקפה ישראלית אבל בהחלט ראלית במקרה של התקפה אמריקאית שהאירנים ינסו לסגור את מצרי הורמוז לשיט של מכליות נפט. הדבר יקפיץ לשמיים את מחירי הנפט. ברשות האירנים כבר ידוע יש טילי חוף ים מסוג C-802 כמו זה שפגע בחנית. בכיוון שיורים אותם הכלי רכב על החוף יהיה קשה להשמיד את כולם. למכליות הנפט אין שום הגנה מפני טילים לא פסיבית ולא אקטיבית. ארה"ב תצתרך להשקיע הרבה משעבים כדי להבטיח את השיט מהמפרץ. יש לציין שלטילים יש גירסה ימית שמשוגרים מסטלי"ם, וגרסה אוירית שמשוגרת ממטוסים.

אבל לדעתי הג'וקר הגדול ביותר של האירנים הוא טיל חוף ים מדגם SS-N-22 Sunburn זהוא טיל רוסי בעל טווח של יותר מ 100 ק"מ כאשר היחוד שלו הוא בזה שהוא טס במהירות 2.8M לשם השוואה הטיל C-802 הוא תת-קולי. הרוסים תכננו אותו במטרה להשמיד נושאות מטוסים. וכפי שידוע סיפקו מספר קטן של טילים כאלו לאירן. גם כיום אין לאמריקאים מערכת לירוט טיל כזה. טיל זה נסקר בעבר האחד הפורומים. טיל כזה אם יכנס לזירה יכול לעשות שמות הצי האמרקאי ורק המחשבה על פגיעה של כזה טיל בנושאת מטוסים תגרום לאמריקאים סיוטים. טיל כזה שיפגע בנושת מטוסים ישבית אותה מפעילות גם אם לא יטביע אותה. כמובן שזה הישג מורלי עצום לאירנים אבל גם מבחינה מבצעית זה יפגע משמועתית ביכולת התקיפה האמריקאית באירן.

לאור כל מה שצינתי ארה"ב מעידפה לישראל תעשה את העבודה מה גם שאמריקאים נמצאים עכשיו עמוק בבוץ העירקי ואירנים יוכלים לעשות להם צרות הרבה יותר חמורות שם עם גם הרוב השיעי בעידוד אירני יתקומם נגדם .

לישראל אין גבול משותף עם אירן, בשביל לתקוף עם מטוסים הם יצטרכו לעבור מעל תורכיה או ירדן (במקרה והאמריקאים עדיין יהיו בעירק), ובשביל זה צריך אישור מאחת מהמדינות ואני לא רואה שום סיבה לזה שהם יאשרו את המבצע.
נניח והמדינות אישרו את בקשת ישראל ויתנו למטוסים לעבור, זה מפחיד רק לחשוב על כמה סוללות נ"מ נמצאות שם וכמה מטוסים יאבד צה"ל.

בחלט חלק מהבעיה במבצע כזה זה נטיב הטיסה לדעתי ישתמשו בשני נטיבים אפשריים. הראשון לצפון אירן יעבור מעל לבנון סוריה צפון עירק ואז לתוך אירן. השני מדרום יעבור מעל ערב הסעודית ליד הגבול עם ירדן דרום עירק או המפרץ הפרסי ואז לאירן. בנתיב השני השתמשו שתקפו את הכור העירקי ב-81.

בשני המקרים צריך לתת התראה קצרה לארה"ב בשביל למנוע היטקליות בין מטוסנו למטוסים אמריקאים.

חברים יקרים, אתם חיים בעבר וחושבים על העבר.
כאן צריך מחשבה יצירתית!!! לו אני הייתי צריך להחביא את המתקנים הגרעיניים, הייתי מקים הרבה
מתקני דמו, אשר לא עושים בהם דבר חוץ מלטחון מיים.... ובמקום אחר כמה אמיתיים.
פרסים כידוע לא נחשבים עם הכי מטומטם ולכן מה שאנו רואים ושומעים זה בהכרח לא אומר שזה אמיתי.
הטילים האמריקאים מתיישנים ובמקום לפרק אותם וזה עולה הרבה כסף אפשר לעשות מהם איזה שימוש אחר...
כאן צריך להכנס לראש הנחש ולחשוב כמו הנחש חושב, יש להניח שאמריקאים יודעים הרבה יותר
ויודעים איפה נמצאים המתקנים אמיתיים ובוודאי עשו כבר הכנות איך לטפל בהם, השאלה היא רק מתי.
כל העולם מבין שצריך לעשות משהו בנדון, אבל העולם הוא אימפוטנטי (רוצה אבל לא יכול)
חוץ מאיזה מדינה קטנה ומוזרה שכל הזמן עושה בעיות...(גם את זה הפרסים יודעים)
וחוץ מזה כל הדברים שאנו כותבים כאן תוך כמה שעות מתורגמים ונמצאים על השולחן אי שם בטהרן, חישבו על זה...
בברכת,
"ה' עוז לעמו יתן-ה' יברך את עמו בשלום."

כל מה שאפשר לפוצץ אפשר גם לבנות מחדש, ובכל מקרה כמו שלא מעט אנשים אמרו אי אפשר לסמוך על המודיעין שידע בדיוק איפה כל מתקן נמצא,וגם אם מצאת,ירית,פגעת לך תדע אם חדרת את המיגון, זה לא אותו מצב כמו שהיה עם סדאם חוסיין.
מה שצריך זה קודם כל לפגוע בממשלה שיוזמת את כל העיניין(אם אין ביקוש לפצצות אטום אין פצצות אטום.),לפגוע בכל היכולות להמשיך את הפיתוח(יש מיליון דרכים לעשות את זה),להפסיק כבר את המעורבות והתמיכה של רוסיה ובסוף אם כבר רוצים לנקות את מה שנשאר צריך הפצצות גרעיניות ממוקדות שיוודאו שאף אחד לא יתקרב לשום מתקן גרעיני קיים אלא אם כן הוא רוצה ילדים עם 3 ידיים.
ואם כבר מישהו צריך לקרוא את הפורום הזה זאת הממשלה האימפוטנטית שלנו ולא האיראנים.

הרי הפרסים יודעים שאנחנו מעוניינים להשמיד להם את תוכנית הגרעין, זה לא סוד, ההיערכות שלהם לא תושפע אם נפציץ אותם או לא, ואנחנו במילא דה-פקטו במצב מלחמה איתם, אז מה זה ישנה כמה גיחות נצטרך לעשות כדי לפגוע להם בתוכנית הגרעין? אפשר לזנב בהם ולהוריד להם מתקנים כשיש הזדמנות לעשות את זה, זה יכול גם להימשך כמה חודשים ובכמה מבצעים, העיקר לפחות לעכב את כל העניין, אני לא מבין למה כולם רואים את זה כמובן מאליו שאו שאנחנו מחסלים את כל עשרות מתקני הגרעין במבצע אחד ענק או שכלום.

סיכול ממוקד לרוב ההנהגה הקיצונית של איראן...
ישיבות ממשלה, ביקורים ברחבי איראן, כתובת המגורים, נסיעה לעבודה, פרלמנט וכ"ו..המון
רעש מודיעיני...חתימה מודיעינת גדולה...
נראה לי שיהייה הרבה יותר קל לחסל 10 דמויות מפתח בשלטון האיראני (כולל הנאצי החדש
שנקרא אחמדיניג'אד) מאשר לשלוח 100 מטוסים למשימה קשה ביותר...

רק לצורך הדגמא - ראו באיזו קלות בוצע הרצח של רחבעם זאבי - גנדי....

ה-CEP בעייתי אם תוקפים מטרות בחימוש קונבנציאונלי ורוצים פגיעה כירורגית.

לדעתי התקפה על איראן צריכה להיות יעילה במובן הזה שבמכה אחת תושמד יכולת הגעין של המדינה.
אני כלל לא בטוח שיש מודיען ודאי לגבי כל המיקומים שאותם נדרש לתקוף.

תראה, אתה תמיד מוזמן לפנות למוסד ולברר מה הם חושבים על הנושא.

הקישור כאן:

https://www.mossad.gov.il/Mohr/MohrTopNav/MohrContactUs

באיזה ענף אתה במחלקת אמל"ח - ח"א?

בקיצור, ממה שאני מכיר (ומאחר שאני קצת קשור לאמל"ח ח"א), אין בעיות של CEP בכזה מקרה (נכון ששכ הם בעלות CEP "רע" (גם כן, לא נחשוף נתונים מדוייקים, אבל אפשר להסתדר, כור זה לא מטר על מטר), אבל יש JDAMים, ויש עוד טריקים בשרוול של ח"א...)
הכל תלוי בתכנון נכון...

תראה מה עשו באופרה, בלי כל הטריקים של היום (היה שם תכנון פשוט נהדר...)

נ.ב.
מאחר שישראל איננה נוהגת לחשוף תוכניות אסטרטגיות שלה, הייתי לוקח את מרבית המידע שפורסם כאן בעירבון מוגבל, נושאים כגון טילים בליסטיים,מערך חומה ותקיפות מעגל שלישי, הם נושאים מסווגים מאוד, ככה שאם למישהו כאן יש ידע קונקרטי בעניין, סביר להניח שהוא היה שומר את זה לעצמו.
ספקולציות זה טוב, אבל כדאי להגיד שזוהי ספקולציה (של אזרח...) שמבוססת על ידע/קריאה/הנפצה מושכלת, בחר את המתאים...