מעניין שעד כה לא עלו בפורום סיפורי שמירות. אני מניח שלכל אחד מאיתנו יש את סיפורי השמירות המטורפים שהוא חווה/חוו חבריו.
אז הנה כמה בתור ספתח:
* בלבנון היו תקופות שכאשר היו יוצאים לפעילות, המוצב היה מתרוקן מאנשיו להוציא חמליס"ט, טבח, חימושניק וארבעה צעירים שהיו עולים לשמירה מבלי לדעת עד מתי. אני כצעיר תפרתי 16 שעות רצופות בעמדה, וכחמלסיט 24 שעות רצופות. הידד למקצועיות ולערנות!
* אחד התחביבים על הטירונים מהגדודים שעשו איתנו טירונות (אני הייתי בצוות של הפלחה"ן) היה לירות בדלים. לא נפרט כיצד עקב הסיכון, אך התחביב הופסקו לאחר שלאחד מהם הותך פילטר בקנה והוא היה צריך להסביר מה הוא עושה שם
* חברים מאחד מגדודי ההנדסה סיפרו לי שבבונקר שלהם היתה השמירה נמשכת 8 שעות בלילה, מה שגרם כמובן לשומרים לתפס על הקירות ועל הסוללות מרוב שיעמום. אחד מחברי ששימש כקצין תורן הגיע לילה אחד לסיור עם הג'יפ בבונקר וכמעט עלה על מקבץ מוקשים שהניח אחד השומרים המשועממים שפרץ לבונקר מיקוש והחליט לשעשע את עצמו
* עוד מסיפורי לבנון - תחרות של ציד חרדונים עם סכין פלסים. הכללים: מותר ללכוד את החרדון בקסדה, אך לא ביריעת בד כלשהי; החרדון צריך להיות חי - אי אפשר להרוג אותו עם אבן או קסדה, והיו עוד כמה כללים מטופשים. השיא: 12 חרדונים בשעתיים
* בלבנון היינו מעלים גם את אנשי ה - 7 לשמירה, עד שאחד מהם גילה פיתרון. הוא היה מכריז כי הוא מזהה תנועה, מקפיץ את המוצב והולך לעמדת הכוננות שלו הנגמ"ש שם היה ישן עד לחיזלו"ש.

חברים - תורכם!

בצורה כזו שגם החוטר לא הצליח לדחוף החוצה.
יצאתי בזול .. שכפוד לנשק ההמום קנה את שתיקתו.

הכי הרבה ששמרתי רצוף בעמדה היה בצמ"פ תשע וחצי שעות בבונקר.
בגלל שבצמ"פ היינו שומרים על בסיס אם של הגדוד בלי עזרה של המפקדה והמבצעיות שתפסו קווים, כל הנטל נפל על הצמ"פ, ובגלל שלצוות שלי לא היה תותחן בזמן תרגילי המחלקה, אני והנהג ועוד 3 טענים ספר שמרנו ב4 עמדות שמירה עד שאחד הצוותים יסיים.
וגם יצא לי לעשות 14 שעות מחסום ליד פדואל (מחסום 33) עם קרמי מצוקמק (קרמי אמריקאי ישן ).
בצמ"פ שלי מרוב השמירות אחד הטענים (מאותם אנשים שראו את הטנק בצמ"פ רק בטפ"ש, בגלל מחסור בצוותים), נרדם על הגבעה 200 מטר מהעמדה בדרך להחליף את החבר שטחן כל הלילה.

באחד הפלוגות בגדוד שלי בזמן ההכשרה שלי, המ.פ של החירניקים (לא זוכר איזה גדוד) תפס את אחד הצוותים מדווח קולה ותילנד למארב מהחדר עם מ.ק 77.
הם פשוט הלכו לתדריך אצל המ"פ לפני מארב, חזרו לחדר, ועשו תורנות עם המק77, המט"ק הודח ונשלח יחד עם החיילים שלו לכלא.
ויש גם את הסיפור של צמ"פ 52 אוג00 שישנו בבונקר, ובזמן שהם ישנו ריקנו חלק מהבונקר (בעיקר תחמושת לנק"ל ורימונים).

אם הזכרת את מחסום 33, הייתה תקופה שהוא כונה מחסום זאבים או מחסום לב.
מי זוכר למה?
המחסום הזה נקשר בפרשייה שהסעירה את המדינה, ויצרה תקדים כלשהו. מי זוכר?
האם בתקופתך עוד שרדו השמות?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

במהלך הטירונות שלי בגדוד 13 1996 המחלקה שלי ישנה מס' לילות בשטח האימונים
באוהלי סייירים כמובן!
האוהלים היום ממוקמים בצורת ח' כאשר כל אוהל שמר את המשמרת שלו והעיר את האוהל לצידו .
כמובן שאנחנו שמרנו מתוך האוהל ולא הטרחנו את עצמנו להתלבש חם ולצאת מהמאורה אך לצערי אבוי חברי הטוב מהאוהל הסמוך (שגם גר איתי באותו ישוב) טען כי הוא ער ושאני מוחלף!!
ואני כחייל צעיר ועייף לא ווידאתי כי הוא באמת התעורר
כך שבבוקר הייתה יקיצה טבעית ואני מטבעי בצבא קבלתי עוד שבת :-)!

16 שעות!!! 16 שעות במגדל של הבונקר!!!
4 ראשונות בסיסית
4 נוספות על ישיבה שלא ב10 דק' המותרות
4 בגלל "חבר" שלא בא להחליף
ו ה4 הנפלאות בזכות המ"מ המתחשב...שעדיין לא שם לב והתעלם מהתלונות החוזרות ונשנות על כך שעוד יום ירד מהפז"מ על כלום!!!
למה לא התלוננתי?
זה באמת היה קטן ליד דברים אחרים!!!
ועוד קטנה: שמירה מטורפת בגשם פסיכי לחלוטין במוצב בגזרה המרכזית לאחריו עוד 8 שעות על הבטשי"ת וכמובן עוד 4 עם הרס"פ...

בלילה קר מאד בשנה החולפת, עשו (בזדון או לא) משהו דומה וכך כשבאמצע הלילה גילינו שאין במחלקה לא מאזין ולא פטרול, הקפצנו את כולם, ולמשמע תירוצי הזוועה של הגולנצ'יקים הקטנים ("לא הצלחתי לצאת מהאוהל מרוב קור") העלינו שני שומרים בכל כיתה - כולל כיתת הכוננות.
למותר לציין שהאירוע המצער לעולם לא חזר על עצמו. בכל מקרה, כנראה הענקנו בכך לחיילינו כמה חוויות "סיפורי שמירה", על המפקדים האכזריים או אני יודע מה... (אם כי אני חייב לציין, לשבחם של אותה מחלקה צעירה וסוררת, שבאמת היה קור מטורף באותו הלילה).

זה סיפור ששמעתי דרך חבר (לא קרה לי) וחסרים לי בו פרטים אך הגרעין שלו נשאר מצחיק. לא ניתן לעובדות לקלקל סיפור טוב.
אז זה הולך ככה: באחד מבסיסי הטירונים היתה עמדת שמירה בבונקר. כרגיל- השומר נמצא שם עד שמגיע מישהו מהבסיס להחליפו ואסור לו לנטוש את הבונקר. על כן הוא תלוי לחלוטין במשכימים שנמצאים בחמ"ל.
אחד הטירונים שלא באו להחליפו באמצע הלילה עלה בקשר מול החמ"ל ושאל מה קורה עם ההחלפה ולמה היא מתעכבת. הסמב"צית עונה לו שזה בטיפול והוא עוד מעט יוחלף. אחרי 10 דק' הוא עולה מולה שוב ושואל מה עם ההחלפה. הסמב"צית חוזרת על תשובתה הקודמת. הטירון העצבני מאיים שאם לא באים להחליף אותו תוך 5 דק' הוא מתחיל לירות באוויר. הסמב"צית אפילו לא מתייחסת. אחרי 5 דק' על השעון נשמעים צרורות עצבניים מכיוון הבונקר מקושטים בנותבים שעולים לאוויר. ואז הטירון עלה בקשר ואמר את המשפט האלמותי: "ויש גם רימונים..."

חה חה חה "ויש גם רימונים.." פחחחחח

ובנימה זו אולי נשתף אחד את השני בסיפורי קב"ן מצחיקים ? אני יתחיל

בחור אחד הגיע ללשכת הגיוס עם אביו וצנצנת שבתוכה נמצא תיקן. תחילה לא נתנו לאב להכנס אבל אחרי קצת רעש הוא נכנס. מפה לשם ומשם לפה הנער הצנצנת והאבא הגיעו לקב"ן...
אחרי שנכנסו רק האב דיבר עם הקב"ן ובן ישב שתק וליטף את הצנצנת...
אחרי כמה דקות שאל הקב"ן את הנער למה הוא שותק ?! השיב הילד בעצבנות: "אם יש לך שאלות תפנה לעורך הדין שלי ומצביע על התיקן....חחחחח
אני לא יודע עד כמה זה נכון אבל זה עדיין משעשע וגרם לי לצחוק דקות ארוכות

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

up

הייתי בשנה השניה שלי בצבא כג'ובניק בחטיבת מילואים ח"יר בתור משק קשר או משהו דומה
הייתי בתורנות שבת עם מפקד תורן שהיה חרדי שחזר בתשובה ובכל תורנות שלו
הוא היה הולך הביתה..."אלוהים שומר"..היה אומר ונוסע ומפקיד את הפיקוד לקצין תורן שכמובן לא היה קצין אלא חייל עם פז"ם...שבמקרה באותה השבת היה חבר שלי
אז כמובן שהשמירות ללא מדים וללא אפוד ורק עמדה אחת במקום 3 וזאת עד למוצאי שבת שהמפקד חוזר(הוא היה מנהל עבודה בחימוש-(נגד כמובן)
שהגיעה המשמרת שלי ביום ששי בלילה כמובן הפרזתי בזריקת זין ובאתי לש"ג עם מזרן וכריתץ ונשק... נשאר בחדר......אירגנתי את העמדה למצב נוח..(השולחן עם המ"ק בחוץ +הכיסא והרדיו
וישנתי לי שנת ישרים כשעה....עד ש...
הסמח"ט המורעל שלנו שכנראה אשתו לא נתנה לו באותו הערב החליט לבקר וכמובן שהוא עמד דקות ארוכות מיחוץ לשער ורתח שהבין שהשומר ישן וכמה שהוא צפר וצעק לא הצליח להעיר אותי....
אז הוא התחיל לזרוק אבנים על החלון של הש"ג עד שניפץ אותו וכמובן שאז התעוררתי ומה גדולה היתה תדהמתו שהבין באיזו מצב השומר ישן(יצאתי לו עם טרנינג ונעלי בית בלבד)
אני אחסוך ממכם את שלב השאגות ואסתפק בתוצאות ..אני קיבלתי 21 מחבוש מפקד תורן הודח מתפקידו קצין תורן 30 בכלא 6 וכל השאר ריתוקים נחמדים אבל חוויה משו משו האאא ואת החלון של הש"ג אני שילמתי לא יודע למה אבל לא הייתי במעמד של להתווכח.....לא נורא 45 שח מפלסטיק עד היום הוא שם

נשארנו לשמור שבת בבסיס היחידה בדרום הארץ.
נוהל השמירה היה: זריקת ז... טוטאלית. כל השבוע משמעת כאסח בטירונות יחידה אז בשמירות בסופ"ש זורקים: אוכלים בשמירה, יושבים, מעשנים כל מה שהיה אסור לנו כשהמפקדים היו איתנו.
באותו סופ"ש זרקנו כרגיל, אבל לכל שבת יש מוצאי שבת....
היתה הקפצה לפלוגה!!! ראשון מגיע הרס"פ, זורק עלינו מבט, ואנחנו מבינים שאכלנו אותה...
ריתוק 28 בטירונות יחידה. כל שבועות הנווטים, מסעות הסיום הארוכים - כולם יוצאים הביתה ואומרים לנו תודה שנשארנו במקומם.
עד היום אני זוכר את מספר המוות שלי מהטירונות - 6. גם כשהיינו בצוות סמלים היינו מחלקים את היציאות לפי המספרים מהטירונות

הכותרת הייתה בגוף ראשון לצורך הניסוח, אבל הסיפור הוא על חייל אחד שבאחד מלילות החורף עלה לשמירה של 4 שעות עם חרמונית בלבד (כלומר, בלי מדים או משהו מתחת, מלבד גטק'ס אולי..), והרי שרשרת הביש-מזל של הבחור:
1. נכון שכולם עושים את זה בשמירה של חצי שעה בפלוגה, אבל הוא עשה את זה דווקא בשמירה מבצעית בנצרים.
2. דווקא היו אז התרעות חדירה.
3. דווקא באותה שמירה הגיע המ"מ עם הפטרול. אמנם למרבה המזל הוא לא ביקש ממנו להתפשט (?...) באמצע השמירה, כך שדווקא ה"דווקא" הזה לא כזה נורא.
4. בסוף השמירה, בשעת בוקר, הוא הוריד את החרמונית כדי לעלות על מדים - דווקא מול העיניים של המ"כ הנדהם שלו.
5. דווקא היה מדובר בקורס מכ"ים.
6. החייל לא הצליח (ואולי אף לא ניסה) להסביר למ"פ שלא מדובר בתקלה מבצעית אלא בבעיית משמעת, שהרי הוא יכול לרדוף אחרי המחב"ל גם בלי מדים מתחת לחרמונית. (ואז המ"פ היה שואל אותו - ומה היה קורה אם היה נהיה לך חם?)

מזלו של אותו ביש מזל, שהמג"ד ששפט אותו היה במצב רוח ולא הדיח אותו מהקורס, אלא רק הורה למ"פ להעניש את החייל "בעונש חמור ביותר" (ציטוט משוער), והלה הסביר לחייל מאוחר יותר שהכוונה היא לריתוק 28 אם לא יותר.
סופו של הסיפור עם החייל הנ"ל, הוא שהיו לו בעיות ת"ש שונות, וכך כשבסוף אותו שבוע הוא ביקש מהמ"מ לצאת חמשוש לאיזה עניין, הודיע לו המ"מ שמגיע לו עונש (חמור ביותר, כאמור) מהמג"ד על אותה פרשה, ולכן הוא לא יקבל את החמשוש!..

כבר יותר מ-20 שנה ישנו מיתוס שמסתובב לו בבה"ד 1, וגם אני שמעתי אותו ואני חושב אם הוא אמת או שטות:
מסופר על שני חניכים בקורס קצינים שהיו בשמירה. אותו לילה היה קר והם שמרו בחלק המערבי אם אני לא טועה של הבסיס. אחד מהם רצה ללכת להוציא פסולת מוצקה מגופו (מונח יפה לקקי,תנו ח"ח). הוא הוריד את החרמונית והוציא הכל. בגלל שהיתה לו חרמונית כל הפסולת נפלה על המעיל שלו. חברו שראה הכל ממגדל השמירה התפוצץ מצחוק ובעיקבות זאת נפל ממנו ושבר את ידו.
אם משהו שמע או ראה שיגיב... אני מעוניין לדעת אם זה אמת....

Your signature did not follow Fresh's signatures policy, therefore it was automatically erased. Please see the E-Mail which has been sent to you, to learn how to fix this.

זה קרה בצמ"פ שלי שהיה בגדוד 195 של חטיבה 500 בבקעה, מדובר על שנת 1982...
היינו בשמירה בסיסית בבונקר והיה מ"מ בשם פיקי עם סמל ותיק
הם היו מתצפתים על הבונקר עם מא"כ 3 ורואים מי עושה מה.
כששמענו על זה, אחד החיילים ששמר בלילה ירה לעברם בטענה שראה ושמע קולות חשודים.
אחד הרסיסים שניתז פגע בעדשה של המא"כ וכמובן שבר אותה.
המפקדים המתצפתים היו צריכים להסביר למה נשברה העדשה (כידוע זה צל"מ) ואנחנו היינו צריכים להסביר למה ירינו...
מה שבטוח שמאז לא תיצפתו עלינו והניחו לנו לנפשינו...
ועל הדרך, אם כבר במ"מ פיקי עסקינן, היה אוהב לעשות לנו מסדר אמריקאי בימי חמישי כשהיינו צריכים לצאת יום אחרי הביתה. אבל מסדר על רמה...
כל המיטות של צוות הטנק, של כל טנק, על התובה!!!
כולל קיטבקים, מזרונים ציוד אישי וכו'...ומכיוון שזה היה בחורף 1982...היה ממש מעניין.
אשמח לשמוע אם יש כאן אנשים מהמחזור שלי (אוגוסט 1981) שעשו צמ"פ בינואר-אפריל 1982 וזוכרים
חוויות.

עמית

1. במהלך הטירונות היה בפלוגתנו נער אדמוני ונימרץ ולו מגרעה אחת הוא היה מדבר מתוך שנתו, וכשאני אומר מדבר הכוונה לשאגות פחד אלוקים יום אחד או יותר נכון לילה אחד שמירה בסיסית בונקר בבהל"צ חור מארץ החורים הנ"ל יושן ולפתע שאגות היסטריות "הצילו מחבלים הורגים אותי" וכו... בצורה אותנטית לחלוטין המ"כ שהיה ער הסתובב עם בפטרול כמעט חטף התקף לב רצנו לאוהל כמובן הבחור יושן שנת ישרים חטף ישר את הכאפה של החיים שלו.

אם בבהל"צ עסקינן אזי ישנה עמדה בבהל"צ שאבוי הייתה נמצאת בקירבת מה מגורי הבנות ואם נדייק אז בעיקר על איזור המקלחות. השמירה שם הייתה מאוד אטרקטיבית עד כדי כך שני חברה נתפסו לא רק בנטישת עמדה אלא גם להצצה למקלחות של הבנות (לא שיש מה לראות אבל החרמנות )משם כמובן.... הישר למעצר.

וכמובן אך היה אפשר לטחון בסיסית בצעירות בלי התחנות המופלאות סיאס, כיסאות הפוכים ויום כיפור ועוד כהנה וכהנה תחנות בהתאם לגיזרה הנוכחית ... ואיך אפשר בלי המשפט האלמותי תחנות סיאס מי בתלם?!! ... עזרו לעביר שעות עד אין קץ בחברתם של מברגוניות ומברגים עליזים וצוהלים.

גם ש.ג. עז 77 צמוד למגורי בנות העמוסים של החטמ"ר הצמוד. הרבה חבר'ה עלו לש.ג. עם משקפות...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

החברה התלוננו כי העונש הכבד שקיבלו קרי מעצר פלוס עבודות פרך אצל רס"ר הבסיס, אינם מצדיקות את טיב העברה

אני עדיין חייל די צעיר ככה שבקיץ שעבר עוד הייתי במסלול(עז 77).
במהלך הצמ"פ יצאנו לאבט"ש. לפני כל שמירה באבט"ש המ"מ היה עורך לכל מי שעתיד לעלות עליית משמר.
העירו אותי קצת לפני ואני מגיע ל-ח' ולא מבחין שמשהו חריג...
המ"מ מגיע סוקר אותנו קצת.. השעה רבע ל-6 בבוקר ככה שכולם די עפוצים.. פתאום חבר שלי שעמד מולי ב-ח' מסמן לי ככה עם היד על הרצועה של הנשק שלו.
באמצע המסדר אני פתאום קולט שאני היחיד שבטעות הגיע בלי נשק לעליית משמר ומדובר על מסלול.
אני די בטוח שהמ"מ ראה שאין לי נשק ויצא גבר והבליג...

משמרת הראשונה בקו הראשון... קמים ב-4 בבוקר... שעה לפני...עלינו שישה חיילים למחסום וקצין , בידיעה שאין מי שיחליף אותנו...
נשקים לא מאופסים, הפניות וכאלה...
אני נטחנתי 14 שעות עד שסיימו לאפס וחזרו אנשים מהבית... בעמדת התצפית על המחסום... כמובן שעליתי גם באותו לילה לצתפית שוב , "כי אני בד"כ לא מתאפץ..."

יש תסיפורים על לילות שישי גשומים בחברון על גגות מפחידים, כשמולך משפחה חרדית אוכלת ארוחת שיש... בבית חם ושמח, ולך נרטב החמצוואר מתחת לחלפ"ס הקסדה הפליז והחרמונית....

היה אחד אצלינו שהיה מאוהב עד מוות במרכזנית של הבסיס, ולמרבה הצער הנ"ל לא היה הדדי...

יום אחד, כשהוא מספר לה כמה הוא אוהב אותה, ולמה חשוב לו שהם יהיו בקשר, למרות שהיא מנסה לנפנף אותו - גילה שהוא שומע את עצמו מיותר מרק אפרכסת הטלפון...

מתברר שהמרכזנית שכבר נמאס לה ממנו מאד - החליטה לסגור עיניין בזה שחיברה את הטלפון שלו למערכת הכריזה של הבסיס....

אאאוטש...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אחחח....מצמרר

כשהייתי מפקד טירונים כל הסוללה הייתה בשמירות בסיסיות, בוקר אחד מגיעה הנגדת אופטיקה (משרד שנמצא ליד הנשקייה) למגורי משמר עם פנים המומות, הולכת לאחד הקצינים ומתלוננת שמישהו בלילה חירבן לה מחוץ לדלת.
מסתבר שאחד השומרים לא ידע שיש שם משרד, הוא חשב שיש שם רק נשקייה ובעצם הוא דואג לחרבן לא ליד הנשקייה .
הוא גם היה צריך לנקות את זה וגם חטף שבת, אבל אולי הקטע הכי משפיל היה שהוא היה צריך לקום במסדר פאקים (המסדר בטירונות שכל חייל נשאל מה הוא עשה והמפל"ג אומר את העונש) ולספר מה הוא עשה.

בקורס מפקדים שלי חניך וחניכה נתפסו בעמדת שמירה, לטענתם רק מחובקים לטענת הגננים זה ממש לא היה רק חיבוק. את החניך הדיחו את החניכה לא (היא הודחה רק אחרי חודשיים בגלל בעיות בריאותיות).

אני והצ'יף במשמרת על הגשר, כאשר הספינה קשורה על בויה אי שם מול חופי הרצועה. שנינו מתים משעמום ומעסיקים את עצמנו בעיקר בזריקת תרמילים ושרשורי מאג אחד על השני. כל אותו הזמן מכשירי הקשר מכוונים גם על התדרים של חה"י וגם על אלה של החי"ר, כאשר בראשון שומעים דיבורים קצרים לצרכים מבצעיים מדי פעם (אין יותר מדי פלברה, בשביל לדבר עם המוכמות יש את מכשיר הסיילור האזרחי) אבל לירוקים, כפרה עליהם, יש תרגיל והם לא סותמים את הפה!!

אותו תרגיל כלל טחינה של חייל אומלל על איזה מגדל בודד. אותו חייל לא הפסיק, לא לרגע אחד, לבכות בקשר על שיחליפו אותו כבר. בשלב כלשהו הצ'יף שלי חטף את הג'ננה, לקח את המע"ד והתחיל לחקות אותו, עם כמה תוספות בנוגע לאמהות של החייל שטוחן אותו והמפקדים, שכמובן מתחילים לצעוק ולאיים בחזרה. בשלב כלשהו אותו חייל קולט שמישהו מנסה להפיל אותו וגם מעלה את הטונים. השיחה נגמרה כאשר אחד מהקצינים ביקש בנימוס מהחייל המסכן להתכונן לביקור שלו...

So be it
Threaten no more
To secure peace is to prepare for war
So be it
Settle the score
Touch me again for the words that you'll hear evermore

אני צעיר פעור בסביבות שנת 2001 בבסיס מג"ב שממוקם ב-X (לא רוצה להסתבך עם ב"ש).
יום שישי בלילה בסביבות 02:00 אני בשמירה ראשונה שלי בטירונות באחת העמדות הצדדיות, מגיעה טרנזיט מעפנה ישנה כזאת לעמדה שלי שממוקמת מעל שער צדדי שאין לי אישור להכניס אף אחד לשם והוא מיועד רק לכניסת כלים כבדים, יציאה לתרח"טים וכאלה ובאישור קצין מדרגת רפ"ק ומעלה. מגיעה לעמדה שלי טרנזיט מעפנה כזו וממנה יוצאים כמה בריונים עם M-16 ואקדחים שרק בסרטים רואים דברים כאלו (לא טעיתם הם מהימ"ס). הנהג ניגש אליי ואומר לי שיש לו 'משלוח' לבסיס. אני צעיר שלא מבין כלום מבקש ממנו תעודת חוגר\שוטר משהו כי על סמך מילים אני לא יכול להרשות לו להיכנס. הוא אומר לי "באנו מהשטח אל תעצבן אותי עכשיו, תן לי להיכנס" אני אומר לו "חכה אני יבקש אישור מקצין תורן" בינתיים אחד הפלשתינאים העצורים מבקש, צועק ואף מתחנן לאחד הימסניקים לעשות את צרכיו.
אחד הלוחמים מוציא אותו מהרכב והולך איתו לצד כדי לעשות את צרכיו בכיסוי עיניים.

אני משקיף עלייהם ומצד שני כל הזמן צועק לחמ"ל מה עם האישור כי יש לי פה חבר'ה מהמדור (לא ידעתי בכלל איך לקרוא לימ"ס בקשר). אומרים לי שהקצין תורן בדרך אליי ושאני יחכה בסבלנות.

לפתע אני שומע יריות מהכיוון של הפלסטינאי שעשה את צרכיו ואני רואה אותו רץ מעבר לגבעה.
כל הימסניקים פרקו מהרכב והעצורים עם פלנלית על העיניים נשארו ברכב בלי שאף אחד ישמור עלייהם ( W T F) מה אני עושה עכשיו ?!?!?!!?!? על מי אני שומר.

הודעתי לחמ"ל ובמקביל הקפצתי את הבסיס בקוד **** כדי למנוע חדירה או כל דבר אחר .

הקצין תורן מגיע ואומר לי שעברתי את המבחן וה"עצורים" בטרנזיט מורידים את הפלנלית ומציגים לי תעודת שוטר !!! - אווףףףף זו היתה משמרת שאני לא אשכח בעולם. מג"ב והמבחנים שלהם - יאללה !

יפה! אהבתי!

כשהיינו בצמ"פ (עז 77) עשינו שמירות על המחנה. תפקידו של המפטרל היה בנוסף לפטרול גם להעיר את השומרים הבאים.
היות והיה לחוץ באותו זמן להזדכות על התרמילים והחוליות מהמסל"צים (מסלולי צוות) הוסיפו "עמדת מיון תרמילים וחוליות" שנחשבה לעמדת "שמירה" כביכול במשך הלילה.
אותו לילה אני הייתי בעמדה הזאת.
מגיעה השעה 5:30, השעה שבה אני אמור להתחלף ואני ככה מעיף מבט לעבר הפלוגה לראות אם משהו זז שם.
עוברות עוד כמה דקות ואני רואה שאין תזוזה.
בינתיים,אחד השומרים שהיה בעמדת ברזל וגם היה בעל קול החל לצעוק את השם של המפטרל שהיה אמור להעיר..
החלטתי ללכת לראות מה קורה עם המפטרל(הייתי די משוכנע שהוא נרדם בסככת נגמ"שים או משהו כזה..) בתקווה לא להתפס.
הגעתי לחדר שלי(אני והמפטרל היינו מאותו חדר) ואני רואה את המפטרל שרוע על המיטה שלי עם הנשק והאפוד יושן שינת ישרים...
אני מעיר אותו ואומר לו שהוא היה צריך להעיר לפני רבע שעה את ההחלפה שלנו...
הוא נבהל קופץ ומעיר בפרעות את זה שישן ממול.
אני קולט שזה בכלל לא אחד המחליפים אז אני אומר לבחור שזה לא השומר..
מסכן זה שכבר התעורר...
בסוף הוא כמובן העיר את האנשים הנכונים והכל בא על מקומו בשלום (אם כי באחור משהו...)

סיפור ממקור ראשון אמיתי !!! לא הנפצה!


מדובר בחייל במודיעין שדה (מוד"ש) באחד מהגדודים...
במהלך ההכשרה הוא היה צריך לקום לשמור כמו כל חייל .

שבוע לפני כן החייל הנ"ל דיבר עם כמה מחבריו שמשרתים ביחידות שונות מובחרות ואחרות.
ורוב השיחה הייתה על איך שוברים שגרה מעייפת ושוחקת!

ובאמת עלו כמה העצות נחמדות, מטורפות... כל אחד לקח משהו....

שבוע אחר כך... החייל הנ"ל ממוד"ש שהעירו אותו לשמירה החליט לשבור שגרה...
לקח את הנשק שם קסדה, שם אפוד... ויצא...
באותו הזמן הפלוגה המקבילה תוזזה על פאק בטיחותי חמור ובדיוק הם חזרו מריצה מנוולת.

אותו חייל תמים שהלך לכיוון העמדה, הלך שמח ובטוח משבירת שגרתו... ואכן צדק. שבר את השגרה ועוד איך שבר!!!! מממש שבר!! לחלוטין!

החייל פשוט החליט ללבוש אך ורק את קסדתו ואפודו נעליו ונשקו... בלי בגדים, בלי תחתונים!!!
ערום!!!!!!!
הוא יצא לשמירה ערום !

הפלוגה המקבילה נשפכה על הרצפה וכך גם מפקדיה שצחקו למשך דקות ארוכות...
כמובן שבערך כל מפקד ששמע על המקרה דאג לבוא ולהוציא כל סוג של צעקה על החייל הערום!

שתו לו 2 שבתות קצת עבודות רס"ר... לקחו ממנו את הפק"ל ... בסוף החזירו!

תהנו

אחד אצלנו בקורס מפקדים ביקש כל הזמן לשמור על ההשכמה וכל פעם הוא היה מחפש דרך אחת להשכים.

יום אחד הוא הוציא לאנשים את הפלאפונים מהתיקים ושם להרבה שעון מעורר
יום אחד הוא שם בכל החדרים שהיו בהם מערכות סטראו את הדיסקים שלו (רוק מאוד כבד)
והשיא היה שיום אחד הוא שם עליו סינר למטבח עם תמונה של הפסל העירום של דוד המלך... וזהו, מעבר לזה הוא היה ערום.

התקופה היא סוף שנת 2003, המקום עמדת הבונקר בא"ח נח"ל (של האימון מתקדם למי שמכיר).

העמדה הזאת כמו רוב עמדות הבונקר, היא עמדה שכוחת אל, ולמי שיודע איפה בא"ח נח"ל נמצא יודע שזה לא המקום הכי סימפטי בעולם - דרום הר-חברון, שהוא אחד המקומות היותר פרוצים בשטחים, מה גם שבאזור הבא"ח קיימים כפרים מאוד גדולים של בדואים שמאוד אוהבים את הציוד שצה"ל מועיל בטוב ליבו להשאיר בשטח.

הסיפור: בעמדה עומד חייל בפלוגת טירונים (שאני הצטרפתי אליה כמ"כ בערך כחודשיים מאוחר יותר), ושומר "להנאתו".
בערך בשעה 2:00 בלילה הוא מדווח בקשר שהוא מזהה תנועות חשודות והוא פותח בנוהל מעצר חשוד שמגיע עד למצב של ירי באוויר (דבר מאוד נדיר בבא"חים). כמובן שלמקום מוקפצים כוחות ומבצעים סריקה, עד שבסוף מתברר שה"תנועות החשודות" היה הצל של אותו חייל...

המקום- חטמ"ר בנימין. עמדת תצפית שמאוחר יותר הוקם בה מחנה צבאי ליד היישוב שילה.
באותה תקופה הסוללה שלי ישבה במוצב הישן שליד הצומת, הבסיס החדש היה בתהליכי בניה והחזקנו שם תצפית על היישוב סינג'יל.
באותו לילה אני הייתי בתצפית אחרת על הכפר, מרחק של פחות מק"מ בקו אוירי מהתצפית האחרת.
אמצע המשמרת, פתאום קולות של ירי מכיוון אותה תצפית.
אני עולה מולם בקשר, שואל מה קרה, אף אחד לא עונה לי.
כל הגיזרה קופצת.
התצפית הסוררת לא עונה במשך רבע שעה, בינתיים כולם קופצים למקום- חפ"ק מג"ד, מסו"ל, הגל"ב, כל המוצבים בגיזרה מעבים עמדות ומקפיצים כיתות כוננות לפיטרולים.

לאחר רבע שעה שבה הם לא ענו בקשר אנחנו שומעים את אחד החיילים מדווח שהוא ראה צל נמוך וחשוד, קרא לו לעצור, הדמות נבהלה והחלה לברוח.
הוא זיהה חפץ מאורך בקצה הדמות וחשש שמא מדובר בסכין או רובה ולכן ירה שני כדורים באויר.
במהלך הסריקות נמצא חתול מפוחד באחד המבנים...


מור"ק שרץ בסוללה אחרת ששירתתי בה מספר על סמפל"ג שפיקד על סיור בגל"ב.
הסמפל"ג חשב ששמע יריות על הסופה והחליט לפרוק ממנה ביחד עם הלוחמים אל עבר הכיוון המשוער שממנו נורו היריות.
הם זיהו דמות גבוהה במרחק מה ומשלא שעתה לקריאותיהם לעצור הם ירו עליה. לאחר מכן נספרו כמה עשרות פגיעות על אותו עמוד חשמל מעץ.
בסוללה קראו לזה נוהל מעצר עמוד.

לעולם אשא דגלך בגאווה

סיור דיווח שירו עליו.
כל הגדוד קופץ יורה כמו משוגע לכיוון היירי.
אחרי כמה שניות הסמג"ד קולט שמשהו לא בסדר צועק חדל.
אחרי כמה בדיקות מגלים שירו על גבעה.

עד היום כולם בטוחים, כולל הסמג"ד, שהנהגת פלטה כדור אז הם הכריזו שירו עליהם כדי לכסות על זה, אבל אין שום דרך להוכיח את זה.

כשהייתי בצמ"פ של גדוד "סופה" שמרנו בין היתר בבונקר הגדודי. ביום שומר אחד, בלילה שניים. חוץ מהבונקר צריך גם שומר על הפלוגה, לא? אז היה גם שומר לפלוגה.
בלילה השומר בפלוגה מעיר את המשמרת המחליפה - שני חבר'ה שיורדים לבונקר ועוד אחד שמחליף אותו. בגלל המרחק מהבונקר היה הפרש של כרבע שעה בין החלפת השומרים בפלוגה והחלפת שומרי הבונקר. וכמובן שאחרי כל שמירה צריך להתייצב אצל אחד המט"קים כדי לפרוק את הנשק (השמירה לא ב"הכנס", אבל ככה נהוג).
כאן מתחילה הבעייה של המט"קים, שבדיעבד הסתבר שזכו להרבה פחות שעות שינה ממה שהיו לנו:
השומר הפלוגתי יורד משמירה, מגיע לחלון של חדר המט"קים, מקיש על התריס בעדינות תוך שהוא קורא בשקט (כדי לא להעיר את המפקד?) "הקשב המפקד, פריקה!", מקשיב בסיפוק לחריקות המיטה שממנה קם המסכן, לדשדוש הרגליים עד לדלת - שם מופיע משהו שדומה למפקד אבל מ-א-ו-ד מעוך ורדום, פורק את הנשק והשניים פורשים כל אחד לחדרו.
כמובן שכעבור רבע שעה (זוכרים?) מגיעים שני החבר'ה מהבונקר, וכל הסיפור הנ"ל חוזר על עצמו: נקישות, חריקות מיטה, דשדוש, מפקד מעוך, פריקה, חזרה למיטה.
עכשיו תכפילו את כל העניין בכמות המשמרות בלילה ותבינו שהמט"קים לא ממש יכלו לישון ככה.
גם המט"קים הבינו את זה, והחליטו שכל השומרים במשמרת חייבים להגיע לפריקה ביחד(!) - אז מה אם הם מתחלפים בהפרש של עשרים דקות?

אחד החבר'ה החליט להעניש אותם, ומאותו יום הוא ממש היה נלחם איתנו על "זכותו" להעיר את המט"ק הפורק (הוא גילה מי המט"ק הספציפי שישן מתחת לחלון, מה שהוסיף למוטיבציה שלו...).
הבחור היה מגיע לתריס בחיוך רחב, ותוך דפיקות שיכולות להעיר את כל הפלוגה היה אומר במהירות "המפקד המפקד המפקד המפקד המפקד המפקד....." עד שהמפקד היה יוצא במבט מאיים, פורק את הנשק בעצבים, וטורק את הדלת אחריו.

אחרי כמה שבועות כאלה הודיעו לנו יום אחד שמעכשיו המט"ק התורן האחראי לפריקת הנשק ישן במשרד המ"פ.....

(אותו בחור אראי לעוד כמה סיפורי שמירות מיתולוגיים, אבל זה כבר לפעם אחרת)