02-03-2006, 00:18
|
|
|
חבר מתאריך: 02.03.06
הודעות: 2
|
|
חדש כאן... זקוק לעזרה
שלום לכולם...
זאת פעם ראשונה שאני כותב כאן. אז זה הסיפור שלי
אני בן 17 ולומד בכיתה י"א.
הכל התחיל בצו ראשון שלי... הלכתי ללשכה, עברתי את כל העניינים, ואז הגיע הראיון האישי..
ראיינה אותי חיילת אחת.. סיפרתי לה על עצמי, צחקנו יחד היה לנו ממש כיף(אולי זה רק לי?) והיתה לי תחושה שנוצר בינינו קשר מיוחד...
הייתי שם כמעט שעה וחצי- זה לא זמן נורמלי, בדרך כלל נשארים שם 10 דקות.
היה לי כל כך נפלא איתה, חשבתי שהיתה בינינו כימיה מטורפת והרגשתי כאילו היא כבר ידידה שלי.
שכשהוא נגמר התאכזבתי כל כך... וכשהתחלתי לעזוב את המקום פתאום קלטתי שאני פשוט לא יכול לסבול את העובדה שאני לא אראה אותה שוב, שזה יהיה לי כל כך עצוב.
הרגשתי שזה רגע גורלי. שאני פשוט אפסיד אותה לנצח אם אני לא אעשה משהו.
חיכיתי לה שם, עד שהצלחתי לתפוס אותה לדקה. שאלתי אותה אם יש סיכוי שאני אראה אותה שוב...
היא ענתה לי כזה "אני לא חושבת שהשאלה שלך במקום". ואני פשוט אמרתי לה שהיה לי כל כך כיף וכל כך נהנתי וחשבתי ש.... היא השיבה שגם היא נהנתה, וכאן זה פחות או יותר הסתיים.. הלכתי משם.
אחרי שחזרתי הביתה לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה... כל כך רציתי לראות אותה שוב, לדבר איתה...
אבל היא לא הייתה שם... כעסתי על עצמי על שלא אמרתי לה בדיוק מה הרגשתי... שלא אמרתי לא כמה עצוב זה יהיה בלעדיה. שלא אמרתי לה כמה היא יקרה לי פתאום...
הימים עברו אבל לא הצלחתי לשכוח אותה, פשוט לא הלך. הייתי עצוב.
חשבתי אולי ליצור איתה קשר איכשהו. חיפשתי עליה פרטים ומצאתי את הכתובת שלה...
החלטתי לשלוח לה מכתב. לא רציתי להסתכן ולכן נסעתי עד אליה כדי לראות שזו באמת הכתובת שלה. הלכתי לשם וראיתי את שם המשפחה שלה באינטרקום. יותר מזה לא עשיתי שם. במכתב כתבתי את כל הסיפור... את כל מה שהרגשתי ואת כל מה שרציתי לומר לה...
.וכמה שאני אשמח לדבר איתה שוב.... השארתי שם את המספר שלי, שאולי היא תתקשר
אני לא יודע אם המכתב שלי הגיע אליה... בכל מקרה, היא לא התקשרה.
זה היה לי באיזשהו מקום כל כך צפוי, אבל מצד שני גם קצת קיוותי שיקרה משהו, שאולי בכל זאת.... לא יודע...
ועכשיו אני כאן... חודש אחרי שפגשתי אותה... ואני פשוט לא מסוגל לשכוח אותה... עצוב לי... לא מסוגל להאמין שאני לא אפגוש אותה שוב...
וגם לא רוצה להאמין.
והבעיה היא שמצד אחד אני רוצה לשכוח אותה ומהצד השני אני כל כך לא רוצה, כי איכשהו נקשרתי אליה... ועכשיו היא כל כך חשובה לי...
היום עבר כבר חודש מאז שראיתי אותה בלשכה... חודש שלם... אני לא יודע אם היא אפילו זוכרת אותי אבל אני מאמין שכן...
אני יודע שזה חסר סיכוי ושכל מה שאני אעשה עכשיו רק יפדח אותי יותר אבל בכל זאת אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו... כל כך קשה לי לוותר עליה, כל כך קשה לי להרפות..
זה פשוט נורא עצוב לי. אני אובד עצות...מה אפשר לעשות?
אשמח לתגובות
ותודה מראש לכל מי שקרא את כל זה ולמי שהגיב
|