|
11-12-2004, 22:52
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
על אסטרטגיה, מערכה וטקטיקה; התפיסה הסובייטית/רוסית - סקירה
בשיח העוסק בנושאי צבא ובטחון נעשה שימוש תדיר בשלל מושגים ומונחים.
מבין המושגים שנעשה בהם שימוש, המונחים אסטרטגיה וטקטיקה הינם
הנפוצים ביותר והם נישזרים לרבים מהדיונים, במקרים רבים שלא לצורך
או שלא במקומם. סקירה זובאה לנסות לתאר ולנתח את המונחים הלו על בסיס
המקור להופעתם ולצמיחתם.
הדברים נכתבים כבסיס ויסוד לסקירה עתידית בנושא הכוחות המוטסים הסובייטיים
שנמצאת בכתיבה, וללא הבנת מושגים אלה יהיה קושי להבין באמת את
ההגיון ושורשי המחשבה העומדת מאחורי התפיסה של הפעלת הכוחות המוטסים
בברה"מ וברוסיה של היום.
המחשבה הצבאית המודרנית עושה שימוש תדיר בשני מונחים עיקריים ובסיסיים:
אסטרטגיה וטקטיקה.
שורשי השימוש במונחים אלה טמון במחשבה הצבאית שצמחה במערב ומרכז אירופה
במאות ה-17, ה-18, וה-19. הרקע והסביבה בה נעשה שימוש בהם הוא
תקופה בה הצבאות היו צבאות מיקצועיים, בד"כ שכירים ובהיקפים של מספר
בודד של אלפי חיילים. צבא בן כ- 20 אלף חיילים צבא גדול באופן יחסי
לצבאות באותה תקופה. הפיקוד על הכוחות המזויינים/צבאות היה בידי השליט או
בא כוחו הישיר, בד"כ המלך או יורש העצר, והוא אשר קבע את האופן בו יוכן
הצבא למלחמה העתידית מבחינת הדוקטרינה, ההצטיידות והאימון של הכוחות.
מכלול התפקידים הללו נכנס לקטגוריה של האסטרטגיה הצבאית והיא הופקדה
ככלל בידי השליט של הממלכה.
עימות צבאי בין ישויות פוליטיות באותה עת, או במילים אחרות מלחמה,
התרחש בצורה של מפגש בודד בין הצבאות עם כללי משחק ברורים כשההכרעה
היתה תמיד ללא השמדה פיסית של כלל כח היריב. ההיקף הגיאוגרפי של מפגש
כזה עמד על מספר בודד של קילומטרים, כשדה הקרב ניתן לצפייה בעין בלתי
מזויינת או לכל היותר במשקפת פשוטה.
תמונה אידילית זו עברה שינוי מהותי ודרסטי בעת המלחמות שפרצו עם
עליית נפוליאון לשלטון. צרפת שגייסה לראשונה בהיסטוריה צבא המונים
בן מאות אלפי לוחמים, גרמה בהנהגת נפוליאון להרחבת היקף הלחימה בסידרה
של מיפגשים עם צבאות אירופאיים שונים. לפתע, היקפי הכוחות של הצדדים
עמדו על מאות אלפים ואף מליונים, ההיקף הגיאוגרפי קפץ לעשרות ולמאות
קילומטרים, ובד"כ עד המפגש האדירים בין הצבאות, לא היה למצביא כל קשר
עין ישיר עם כוחותיו. הוגה הצבאי הנודע פון-קלאוזוביץ למרות שחווה
את התליכים הללו, לא קישר בין השינויים הדרמטיים והשפעתם על הלחימה.
למעשה, הרחבת היקף הלחימה במושגי כוחותף מרחב וזמן, יצרה נתק בין
סמכות הפיקוד העליונה (האסטרטגיה) לבין ההתרחשויות הממשיות
בשדה הקרב (הטקטיקה). מצב העיניינים הזה נמשך עד מלחמת העולם הראשונה
שם הדברים הגיעו עד כדי אבסורד ברמות שלא נודעו עד אז.
ההנחה הבסיסית שרווחה אז שבמפגש אדירים אחד יושמד כליל הכח הלוחם
של היריב ועל ידי כך הוא יוכרע. האופן בו התרחשה המלחמה הצביע על הליקוי
המחשבתי הזה.
הראשונים, ובמשך עשורים רבים היחידים, שעלו על הבעייתיות הנ"ל
ואשר ניסו לתת לה מענה היו קבוצה של קצינים והוגים צבאיים בצבא האדום
שזה עתה הוקם לאחר המהפיכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים. בין הבולטים
בהם היה מי שעתיד יותר מאוחר להתמנות רמטכ"ל הצבא האדום המרשל מיכאיל טוכאצבסקי.
על יסוד לימוד לקחי המלחמות הנפוליוניות, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים
ברוסיה, התפתחה ברוסיה במהלך שנות ה-20 וה-30 המחשבה הצבאית שעשתה את ההפרדה ובתוך כך קישרה בין הרמה האסטרטגית והרמה הטקטית באמצעות יצירת רמה חדשה
שנקראה רמת המערכה ויצירת תורה חדשה בשם אמנות המערכה.
הסובייטים יצרו מעין היררכיה של מושגים בכדי להכניס סדר בדברים:
בראש ההיררכיה המושגית נמצאת המדיניות הצבאית.
היא משקפת א תהמדיניות הלאומית הנוגעת לשימוש או האיום לעשות שימוש
במכשיר הצבאי כדי להשיג יעדים לאומיים.
המימוש בפועל בכוחות המזויינים במלחמה וההגדרה מהי מלחמה הם המהות
של הדוקטרינה הצבאית אשר מורכבת משני מרכיבים בסיסיים:
אלמנט חברתי-פוליטי
ואלמנט צבאי-טכני
למעשה היא משקפת את המציאות הפוליטית, חברתית וכלכלית של החברה/אומה.
בתוך הקונטקסט של הדוקטרינה הצבאית מתקיים תחום ספציפישנקרא מדע מלחמתי/צבאי
אשר הסובייטים הגדירו אותו כ"מערכת ידע הנוגעת לאופי ולחוקי המלחמה, להכנת
הכוחות המזויינים והאומה והאמצעים לקראתה ולניהולה".
בבסיסו, מדע המלחמה עוסק בחקר העימות המזויין במהלך המלחמה, ובעוד ההנהגה
הפוליטית מנהלת את כלל המלחמה גם בהיבטים המדיניים, כלכליים והחברתיים,
הפיקוד הצבאי והמטה הכללי עוסק בניהול העימות המזויין עצמו.
"אמנות המלחמה" היא המרכיב העיקרי של "מדע המלחמה" והוא עוסק בתיאוריה וביישום
של המהלכים לקראת ובמהלך העימות המזויין בהיבט הצבאי הטהור ביבשה, באוויר ובים.
המורכבות הרבה של הלוחמה כפי שבאה לידי ביטוי במהלך המאה ה-20, הכתיבה את
הצורך ליתר דיוק במונחים הצבאיים המתארים את הרמות וההיקף של אמנות המלחמה.
כתוצאה מכך ההוגים הצבאיים הסובייטיים עוד בסוף שנות ה-20 הגיעו לחלוקה
בת 3 רמות של אמנות המלחמה:
אסטרטגיה צבאית, מערכה, טקטיקה.
כל תחום משלושת הנ"ל, מתאר רמה נבדלת ומיוחדת של הלוחמה מבינת היקף המשימות,
קנה המידה של הכוחות, ההיקף הגיאוגרפי, ומשך זמן הפעילות הצבאית.
החל משנות ה-20, התיאורטיקנים הסובייטיים התייחסו לאסטרטגיה הצבאית כרמה
הגבוהה של אמנות המלחמה, העוסקת בתיאוריה ובמעשה של הכנת הכוחות המזויינים
למלחמה, תיכנון וניהול פעולות בקנה מידה אסטרטגי והמלחמה בכלל. האסטרטגיה הצבאית
שולטת בשאר התחומים של אמנות המלחמה והיא שמגדירה להם את היעדים ואופני הפעולה
של הכוחות ברמת המערכה והטקטיקה.
במקביל, האסטרטגיה הצבאית חייבת לקחת בחשבון את היכולות, המגבלות וההישגים
ברמת המערכה והטקטיקה.
הרמה השניה של אמנות המלחמה על פי התפיסה הסובייטית היא "רמת המערכה".
במהלך שנות ה-20 היא זוהתה ע"י הסובייטים ומאז נעשה בה שימוש כרמת ביניים בין
האסטרטגיה הצבאית לרמת הטקטיקה.
"אמנות המערכה " מכילה בתוכה א תהתיאוריה והיישום בפועל של הכנת והפעלת הכוחות
במערכה באמצעות עוצבות גדולות. בכפוף לדרישות האסטרטגיות, אמנות המערכה
קובעת את האופנים בהם ייושמו ההכנות לקראת והביצוע של המערכה לשם השגת
היעדים האסטרטגיים. במקביל, אמנות המערכה מגדירה משימותואופן ביצוען עבור
הרמה הטקטית.
"טקטיקה צבאית" הינה הרמה הנמוכה ביותר של אמנות המלחמה. למעשה היא עוסקת
בלימוד הבעיות הנוגעות לרמת הקרב (רמה הנמוכה מרמת המערכה) שהוא אבן הייסוד
בתוך המערכה. הטקטיקה עוסקת בחקר החוקים, האופי והמאפיינים של הקרב ומגבשת
את האמצעים להכנת וההוצאה לפועל של הקרב.
הבדלים בין המושגים:
קרב - עד רמת החטיבה/אוגדה, כיומיים, מספר עשרות קמ"ר.
מערכה- מספר אוגדות/ארמיות, 10-14 ימים, כמה מאות קמ"ר.
מלחמה- כלל הכוחות המזויינים, חודשים/שנים, מספר חזיתות/אלפי קמ"ר.
מן הראוי לציין, לאחר לימוד מעמיק של התפיסה הצבאית הסובייטית, האמריקאים בראש
ולאחר מכן שאר הצבאות במערב הכירו בחשיבות הגישה הנ"ל ולמעשה אימצו אותה
כחלק מהדוקטרינה הצבאית. מדובר בתהליך שהחל באמצע שנות ה-70 ושיאו
בהכללתו בתקנוני השדה דוגמת תקנון השדה של הצבא האמריקאי FM 100-5.
|
|