התפרסם אתמול בעיתון "הארץ":

צביעותן של המעצמות הגרעיניות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת ברוך קימרלינג
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
קיימת צביעות רבה בהחלטה שקיבלה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), להעביר את סוגיית ההתגרענות האיראנית למועצת הביטחון של האו"ם; זאת, במטרה לכפות על איראן ביטול תוכניותיה הגרעיניות ולעצב מזרח תיכון נקי מנשק להשמדה המונית. החלטה זו כוללת, לראשונה בהיסטוריה, דרישה עקיפה אך ברורה, שאליה הצטרפה, לראשונה בגלוי, ארה"ב - שגם ישראל תתפרק מהנשק הגרעיני המצוי ברשותה על פי מקורות זרים. כלומר, ישראל מוצאת עצמה פתאום בסל אחד עם איראן, לאחר כל מאמציה הדיפלומטיים למנוע את גירעונה.

הצביעות אינה בדרישה כלפי ישראל או כלפי איראן. הצביעות טמונה בכך שהדרישה לפירוז מנשק גרעיני באה, בין השאר, מצד מעצמות גרעיניות "לגיטימיות" כביכול - ארה"ב, רוסיה, סין, אנגליה וצרפת. כל אדם המתמצא מעט בסכנות הטמונות בעולם רווי בנשק אטומי ותרמו-גרעיני, מצד אחד, ומתנהל על ידי פוליטיקה גלובלית מצד שני - יודע שאין כיום כל צורך והיגיון בהחזקת נשק אימתני כזה.

הנשק הגרעיני נולד כתוצאה מחששן של בעלות הברית, ובעיקר ארה"ב, מפיתוחו על ידי גרמניה הנאצית - פיתוח שאכן היה עלול להביא את קץ העולם. לבסוף התברר שגרמניה היתה רחוקה מפיתוח כזה, ולעומת זאת שתי הפצצות הראשונות והאחרונות עד כה הוטלו על הירושימה ונגאסקי. רק אז החלו להבין את המשמעות הנוראה של השימוש בנשק הזה.

לאחר מכן, בתקופת המלחמה הקרה, נהפך הנשק הגרעיני לאלוהי האסטרטגיה הצבאית. דובר על הרתעה, מכה ראשונה, שנייה ושלישית ומלחמת כוכבים, ופותחו מודלים מתמטיים השאובים מתורת המשחקים שעסקו בשאלה כמה יחידות (כאשר יחידה פירושה מיליון קורבנות) יושמדו בתנאים משתנים. משאבים כבירים הושקעו בפיתוח הנשק, באמצעי הנשיאה והשיגור שלו ובמיגונו. "בעלות" על נשק גרעיני נהפכה לסממן יוקרה לאומי. עד היום איננו יודעים כמה בני אדם ובעלי חיים חלו ומתו כתוצאה מהניסויים שהיו כרוכים בייצור הפצצה.

בעבר רווחה ההשערה, כי משטרים מערביים ודמוקרטיים מחוסנים מפני השימוש בנשק זה, לעומת מדינות העולם השלישי הטוטליטריות. אלא שלאחרונה הצהיר נשיא צרפת, ז'אק שיראק, כי זו תגיב תגובה גרעינית על מעשי טרור נגדה. הצהרה זו הפכה על פיה כל מה שהיה מקובל בשיח האסטרטגי הגרעיני.

אחד ממאפייני הטרור הבינלאומי הוא שלרוב הוא אינו קשור במדינה ספציפית אלא בקבוצות שאין למדינה שליטה עליהן ושחבריהן הם אזרחי מדינות שונות. הריסת מוזיאון הלובר, למשל, תהיה ללא ספק פשע נורא נגד צרפת, עמה והתרבות האנושית - אך את מי תפציץ צרפת בנשק גרעיני אם המפגעים יתגלו כאזרחי מצרים, איטליה, סעודיה, כפלשתינאים או אף כאזרחי צרפת עצמה? הצהרה זו נשמעה מפיו של נשיא מדינה נאורה, שקולה, מערבית ודמוקרטית; אילו מנהיגים ילכו עוד בעקבותיו?

כל עוד קיים נשק גרעיני ברשותה של מדינה כלשהי בעולם, איננו יכולים לחיות בשלווה. אנו חשופים לטעויות אנוש, להחלטות של מנהיגים נואשים, לבלאי של חומרים ולתקלות טכניות ופגעי טבע. פירוז גרעיני טוטלי וגלובלי חייב להיות היעד של הסוכנות לאנרגיה אטומית, אחרת אין לה זכות קיום.

אמנם השדולות הגרעיניות הן מן החזקות במדינות המגורענות, אך אם יופעל לחץ שיטתי וממושך ברחבי העולם כולו קיימת התקווה כי ניתן יהיה להחזיר את השד לבקבוק. אפשר להתחיל במזרח התיכון אך אין להסתפק בכך.

כבר הרבה זמן לא נתקלתי במאמר כזה, עם דיכוטומיה עמוקה כל כך - ממש תהום - הפעורה בין רצון טוב אידיאליסטי לבין עיוורון מוחלט ביחס למציאות. בגלל אוטופיסטים רחפנים (שלא לומר גרוע מזה) כקימרלינג, יצא לרעה שמם של אידיאליסטים באשר הם, כי ממש לא חייב להיות כזה פער בין אידיאולוגיה שקולה ונכונה לבין המציאות, קשה ומורכבת ככל שתהיה.

אבל קימרלינג חי בעולם אחר. אין שום צביעות בהחלטת המעצמות. הן לא דורשות זו מזו להתפרק מנשקן הגרעיני המסוכן (שאני ממש לא חסיד שלו והייתי מעדיף לראות את העולם בלעדיו, אבל מה לעשות), אלא מבקשות למנוע את ביזורו באופן מסוכן כל כך למשטרים בעלי מאפיינים של ניטרו גליצרין בכל הנוגע ליציבותם וליציבות ה"אצבע על הכפתור" שלהן. נכון שאיראן לא מטורפת כפי שהיתה רוצה להיראות, והקשקושים של אחמדינג'אד הם יותר במסגנון של "תחזיקו אותי" - אבל כל בר דעת מבין, שבמשטר מהסוג הזה יש פוטנציאל גדול מדי של חוסר יציבות, ואסור לסכן נשק גרעיני אצלו. באותה מידה, אגב, אסור לסכן נשק גרעיני אצל מצרים, למשל: לא כי מובארק לא יציב, אלא כי כל המערכת שם נתונה בסימן שאלה, שילך ויגבר אחרי שמובארק יפנה את מקומו, ואי אפשר לדעת מי יבוא אחריו, או אחרי-אחריו. כך גם בסעודיה וכד' - כל אותם משטרים שמהערב נהנה לכנות "מתונים" ו"יציבים".

גם אם אין כיום כל הגיון בהחזקת נשק כזה - ושוב, אני רחוק מלהיות חסיד שלו, וכל בר דעת יסבור כמוני - אנחנו, פרופסור קימרלינג, כבר בשלב שאחרי: אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה, כבר אי אפשר לסגור את הדלת. אין כיום כל אפשרות לוודא השמדה מוחלטת וטוטאלית של כל הכלים הגרעיניים בידי כל המעצמות (אולי בעתיד תהיה אפשרות ניטור מושלמת כזו), ואין כיום אפילו שמץ מהאמון הטוטאלי הכללי הנדרש כדי לבצע צעד כזה (יש מאמר נפלא של אפרים קישון בנושא, משנות ה-70, הומוריסטי אבל פשוט וחד באמת שבו). זאת, עוד בטרם הפנינו לדבר על "המזוודות הנעלמות" מהאימפריה הסובייטית לשעבר: איש אינו יודע - לפחות לא פומבית - כמה כאלה ישנן, אבל ברור כיום שלא כל הנשקים המסומנים שאוחסנו ברחבי בריה"מ, נמצאים כיום במקומות מוכרים ובטוחים. אז מה יקרה אם הנורמלים יתפרקו? המעט שישאר, ישאר רק בידי המטורפים.

ועוד דבר - בצדק או שלא בצדק (כנראה שלא בצדק), ברגע שהשיגו הסובייטים את פריצת הדרך המיוחלת, היו האמריקנים פחות זהירים וכיום הרבה פחות קשה לפיזיקאים טובים עם תנאים מתאימים ליצור את הפצצות. כלומר, הבעיה היא לא להשמיד את מה שקיים, אלא לוודא באיזו דרך פלאית - אולי סטייל הארי פוטר - שאף אחד לא ייצר פצצה כזו יותר אי פעם. ואפילו פנטזיונר (להבדיל מפנטזיסט) כקימרלינג לא מעלה על דעתו, כך אני מקווה, שהדבר אפשרי. כך שבעלות על נשק גרעיני היא אולי "סממן יוקרה" עבור מנהיגים שטחיים שמכיר קימרלינג, אבל היא תעודת ביטוח לא רעה כל כך עבור מדינות מסויימות, ביניהן, ככל הנראה, אחת קטנה ויפה מהאיזור שלנו. אני לא זוכר שעבור בן גוריון היה מדובר בסממן יוקרה. הרי עד יומו האחרון מעולם לא הודה בכלל שיש דבר כזה.

אני לא יודע מה מומחיותו הגדולה של קימרלינג בתולדות מלחמת העולם השניה, אני כן יודע שאינשטיין שלח מכתב היסטרי למדי לנשיא רוזוולט בראשית המלחמה, ובו התריע בפניו על נשק פוטנציאלי רב עוצמה שעלול להיות מיוצר תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות. אינשטיין היה אחראי על גילויין של חלק מהטכנולוגיות האלה (ברמה התיאורטית) והכיר את גרמניה ומדעניה מספיק, כדי להבין שהדבר אינו נשגב מהישג ידם. זה שלא הספיקו, בסופו של דבר, הוא מזלנו הגדול, ולא סיבה לצער ולחרטה.

מי שמתייחס ברצינות להצהרות השחץ הצרפתיות אודות מהלומה גרעינית כתגובה למעשי טרור, לא מכיר את צרפת, לא מכיר את שיראק, וחסר ידע בסיסי בהיסטוריה: לאורך מאתיים השנים האחרונות, הזרים היחידים שהצרפתים ה"לוחמניים" הצליחו לגרש מעל אדמתם הם תיירים. המדינה הזו אכלה טרור אלג'ירי בשנות החמישים, כאשר העולם היה מחולק ל"טובים" ו"רעים" לא פחות מאשר היום, ומעמדה של צרפת אז היה איתן הרבה יותר, ובראשה עמד שחצן ומגלומן גדול הרבה יותר מאשר שיראק המושחת, המנסה בסה"כ להציל את שמו והמוניטין שלו - דה גול. וגם דה גול התרנגולי והטווסי, שלא היסס לקרוא תגר (אמיתי) על האמריקנים בפרישתו מנאט"ו, לא העז אפילו לדגדג את כלי הנשק שלו בתגובה לטרור המוסלמי באלג'יריה - תחת זאת הוא פשוט קיפל את זנבו והסתלק משם.

בעולמו היפה של קימרלינג אפשר, אולי, להתחיל במזרח התיכון. בעולמנו הפחות מושלם זה לא מומלץ, ככל שזה נוגע לנו. לפרק את כל האחרים - או יותר נכון למנוע מהם את השגת הנשק - זה ודאי. הוגן? לא, זה לא הוגן, אבל ככה זה בחיים. אמר גורודיש ז"ל, עוד בימי גדולתו, שרק באחרית הימים יגור זאב עם כבש, וגם אז עדיף להיות הזאב. קשה להתווכח איתו, לאור ההסטוריה הפרטית שלנו ולאור הפוטנציאל הטמון בשכנינו. וקימרלינג וחבריו יכולים להמשיך ללהג בחופשיות, רק בגלל שאנשים כמונו הם אלה שמקבלים, בסופו של דבר, את ההחלטות (וזה לא שכולנו מושלמים, וחכמים, ויודעים הכל. אבל לפחות משתדלים).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רן אליהו אנשים כמונו הם אלה שמקבלים, בסופו של דבר, את ההחלטות (וזה לא שכולנו מושלמים, וחכמים, ויודעים הכל. אבל לפחות משתדלים).

רן אליהו? האם אתה ממקבלי ההחלטות הישראליות בתחום הגרעין?

אנא הסבר את המשפט לעיל, אם תואיל.

כנראה שהניסוח שלי היה קצת בתחום האפור, במיוחד בהתחשב ברגישות הנושא. ב"אנשים כמונו" לא התכוונתי שאני אחד מהאנשים האלה, אלא שהאנשים האלה הם "כמונו" - זאת אומרת ריאלים, מציאותיים, חושבים בהגיון מול נסיבות שניתן לראות אותן בעין. מדובר בסוג של התבטאות ולא מעבר לזה.

לפחות זה אומר שקראת את התגובה שלי עד הסוף... אני מקווה שחוץ ממה שהקפיץ אותך, מצאת בה עוד חלקים ראויים.

אליהו

תנוח דעתך, יש חלקים ראויים רבים בתגובתך.

אגב, התפעלתי מאוד מהסקירה שהכנת על תוכנית החלל הסובייטית, לקראת ביקורו של וולינוב בארץ.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רן אליהו אגב, התפעלתי מאוד מהסקירה שהכנת על תוכנית החלל הסובייטית, לקראת ביקורו של וולינוב בארץ.

אתה ארכיאולוג?.....או שמצאת זאת ברשת?

העם מצפה למשהו דומה באותה רמה, לקראת ביקורו של ליאונוב!

ואין תכנון להגעתו של ליאונוב לישראל

אלכסיי ליאונוב לא ביקר בארץ עד כה.

ישראל פיתחה נשק גרעיני או נשק לא קונוונציונלי כנגד נשק קונווציונלי.
הנשק פותח בגלל הנחיתות בטריטוריה במשאבים ובכח האדם מול מדינות ערב, כלומר בגלל הסכנה הקיומית הקונוונציונלית היינו מוכרחים לבנות נשק לא קונוונציונלי.
אם רוצים שישראל תתפרק מנשק אטומי או נשק לא קונוונציונלי, מדינות ערב צריכות להתפרק מהנשק הקונוונציונלי שלהן.
או שמדינות ערב יחתמו כולן על הכרה בישראל וחיים בשלום איתה.

ברוך קימרלינג מלין על הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כמבטאת את האנומליה לפיה מדינות מסוימות שייכות למועדון הגרעיני ה"לגיטימי" המדיר מדינות אחרות המנסות לבוא בשעריו. יתר על כן, אליבא דקימרלינג, מטרת העל של סבא"א צריכה להיות ניקוי העולם כולו מנשק גרעיני, ואחת היא לגביו מיהו האוחז בו. אמנם המטרה של עולם נקי מנשק גרעיני היא נעלה, אולם אין המחבר מציע כל דרך הגיונית לא לביצועה ואף לא להצדיקה. יתרה מכך, חוטא קימרלינג בפרשנות שטחית של היחסים הבינלאומיים מחד, ומהגמשת המציאות על מנת שתתאים לתאוריה שהציג מאידך.

קימרלינג טוען כי בעולם של ימינו, "כל בר דעת יבין כי אין כל צורך והגיון בהחזקת נשק גרעיני". כיצד יסביר קימרלינג את יכולתו של המערב להרתיע מדינות קיצוניות כאיראן וצפון קוריאה, ללא השוט הגרעיני? יתר על כן – לנשק הגרעיני מקום גם באסטרטגיה האמריקנית שלאחר המלחמה הקרה עם ברה"מ – למשל בהרתעת סין מכיבוש של טייוואן.

בנוסף, מתעלם קימרלינג משתי המצטרפות למועדון מחזיקות הנשק הגרעיני – הודו ופקיסטאן, אשר פיתחו נשק גרעיני בעיקר להרתעה הדדית – וראו זה פלא – לא רק ששתי המדינות מגלות אחריות רבה בהחזיקן בנשק אימתני זה, אלא שתהליך של הפשרה ביחסיהן והורדת המתח ביניהן הואץ לאחר התגרענותן ההדדית.

קימרלינג טוען כי כל עוד קיים נשק גרעיני בידי מדינה כלשהי, איננו יכולים לחיות בשלווה. זאת, בין היתר, לפי דבריו, בגלל אפשרות לטעות אנוש, תקלה ופגעי טבע. מעניין לציין כי מאז הומצא הנשק הגרעיני, מעולם לא ארעה תקלה כלשהי שגרמה להפעלתו בשוגג, מעולם לא הופעל עקב טעות אנוש או מכונה, ואף פגעי הטבע השונים לא הביאוהו להפעלה מקרית או גרמו לזיהום סביבתי. (בניגוד לכורים גרעיניים להפקת חשמל למשל, אותם אינו מציע להשבית).

קימרלינג קורא לפירוקה של ישראל מהנשק הגרעיני שלה, המצוי בידה על פי פירסומים זרים. מי יערוב לביטחונה של ישראל כנגד איום גרעיני חיצוני, מצד מדינה שתעקוף את משטר הפירוז אותו מציע קימרלינג? באין חסות מעצמתית המגובה בשוט הגרעיני, כיצד יובטח פירוקן של מדינות קיצוניות מיכולת גרעינית, באשר הוכח כי ניתן בנקל לפתחה גם תחת משטר בקרה ופיקוח בינ"ל?

גם בפירוש הצהרתו של נשיא צרפת, אין קימרלינג מדייק – היא לא "הפכה על פיה כל מה שהיה מקובל בשיח האסטרטגי הגרעיני". שיראק כיוון דבריו לעבר מדינה המעניקה חסות לארגון טרור שיבצע פיגוע בלתי קונבנציונלי בעל מימדי ענק, ואין לראות בדברים תוכנית אופרטיבית צרפתית או שינוי מדיניות ואחיזה קלת דעת בנשק הגרעיני הצרפתי.

דומה שקימרלינג שם לו למטרה לקדם את רעיון פירוקה של ישראל מיכולת גרעינית, ועל מנת לשווק רעיון זה בצורה שתראה כמתקבלת על הדעת, הרחיק לכת עד לכדי פירוז העולם כולו מנשק גרעיני. כיצד יתבצע תהליך פירוקה של סין או רוסיה מנשקן הגרעיני, אין קימרלינג כותב, ביודעו היטב שמאורע היסטורי בסדר גודל כזה אינו סביר כלל ועיקר, ולפיכך "יסתפק" בפירוז המזרח התיכון מהגרעין, ביודעו שהניזוקה העיקרית ממהלך זה תהיה מדינת ישראל.

יש כמה אפשרויות לעניין. החל בטוקבקים, עבור במכתב למערכת וכלה במאמר אורח.

הרזומה שלך טל יכול לסייע באופציה השלישית שהיא מן הסתם זו שזוכה גם לחשיפה הרחבה ביותר

התגובה שלי נשלחה לעיתון. מעת לעת אני מפרסם גם מאמרים ב"הארץ", במקרה זה לא היה לי פנאי לכתיבת מאמר תגובה אלא תגובה קצרה כפי שקראתם לעיל.