בנימין נתניהו, שר האוצר בעבר ויו"ר הליכוד העכשווי, הציג לציבור את החלק החברתי-כלכלי במצעו. מה מציע נתניהו? אין לי הגדרה אחרת ל"מצעו" מלבד הכינוי "נקניק בחירות": מעי גס הממולא בפירורי לחם וממתקים, עם מעט מאוד בשר והרבה קשקושים. אישית, אני חש אכזבה גדולה. דווקא מנתניהו ציפיתי למידה של רצינות, אחריות ושיקול דעת בהצגת מצעו, ולא לתרגיל בכלכלת בחירות במובן הירוד של הביטוי. ציפיתי לשווא.

נתחיל מהעוני. נתניהו מבטיח "לחסל את העוני" תוך שלוש שנים. אין שום כיסוי להבטחה הזאת. מספר העניים בישראל עולה על 1.5 מיליון נפש. אפילו באמצעות השקעות חברתיות מאסיביות במשך העשור הקרוב ניתן יהיה לצמצם את שיעור העניים, לכל היותר, בשליש. אבל לחסל כליל את העוני? עד 2009? כשאמירה כזו נשמעת מפי האיש שבימי כהונתו עלה מספר העניים בכ-15%, זו אפילו לא בדיחה עצובה. בשיחה איתי הסתייג נתניהו עצמו מהבטחתו כפי שנוסחה על-ידו: "בעצם התכוונתי לכך שכל מי שירצה לעבוד, יוכל למצוא עבודה", הסביר. המשמעות הכלכלית של אמירה חדשה זו בעייתית אף היא: כמוה כהבטחה להורדת האבטלה לשיעור של 5%. בשביל זה צריך המשק הישראלי לצמוח כמו הסיני - ב-8% לשנה. איש לא מצפה לכך, גם לא פקידי האוצר הכי אופטימיים.

ואיך בדיוק תושג ההפחתה בעוני? ההכנסה של העניים חייבת לעלות בקצב כפול מההכנסה הלאומית לנפש, כדי שהם ייחלצו בהדרגה מהעוני. בתוכניתו החברתית של נתניהו אין התייחסות לכך. התוכנית כולה מצטיירת כאסופה מנופחת של הצעות שנלקחו מדינים וחשבונות של ועדות מומחים שונות. כשביבי היה שר האוצר, דחו פקידיו הבכירים (בהשראת השר) חלק משמעותי מן ההצעות הללו. כעת, כאופוזיציונר, הוא מאמץ אותן.

נתניהו מציע, למשל, מס הכנסה שלילי. פקידי האוצר היו ועודם נגדו. דווקא בנק ישראל ומשרד ראש הממשלה תומכים במס זה. נתניהו מציע להכיר בשכר שמשלמות המשפחות למטפלת בית כהוצאה מוכרת לצרכי מס. ראשי הרשות למסים מתנגדים בתוקף. נתניהו מציע לשלם משכורות לחיילים וחלקן הטבות מפליגות למעסיקים, בתמורה למתן ג'ובים לעובדים חדשים. פקידי האוצר ומשרד התעסוקה מטילים ספק ביעילות ונכונות ההצעות הללו.



עוד מציע נתניהו "מעונות חינם, במיוחד לאמהות חד-הוריות". אבל כבר כיום מסבסדת ממשלת ישראל את דמי ההחזקה

של התינוקות והילדים בגיל הרך בשיעורים משמעותיים ביותר. ההשתתפות הממשלתית מתבססת על מבחני הכנסה של ההורים ועל מצבם הסוציאלי והדמוגרפי. ישנן 12 רמות של השתתפות בדמי ההחזקה, החל מסבסוד של 70% מעלות המעון או הפעוטון. הטבות מיוחדות שמורות לאמהות חד-הוריות, למובטלים, לעולים, למשפחות לומדות ועוד. האם ממליץ נתניהו לכלול בסבסוד גם אם חד-הורית שירשה או קיבלה בהסכם גירושין חמישה מיליון דולר? ואיך זה בדיוק יחסל את העוני?

הצעה מגוחכת אחרת: הפחתת שכר הלימוד באוניברסיטאות ב-3,000 שקלים מדי שנה. בכך - כמו בכמה סעיפים אחרים - מנסה נתניהו לעקוף משמאל את פרץ, המציע תוכנית (טובה) של הלוואות לסטודנטים. סליחה, ביבי, אתה במלוא כוחותיך הרוחניים? אתה רוצה שסטודנט להנדסת מחשבים, שלאבא שלו יש חברת היי-טק הרשומה למסחר בנאסד"ק, יקבל את השכלתו בחינם על חשבון משלם המסים הישראלי? אני לא מאמין למשמע אוזני.

לאותה הקטגוריה של "נקניק בחירות" אפשר גם להכניס הבטחות ביבי נוספות. אף ממשל אחראי בישראל לא ייתן את ידו להפחתת שיעור מס ערך מוסף ל-14%, הנמוך במערב. מהלך כזה, קבע אך השבוע בנק ישראל בסקירתו, יהיה אנטי-חברתי, אנטי-כלכלי וחסר תועלת. גם ההצעה להפחית את שיעור המס הישיר הגבוה מ-49% ל-40% חסרת אחריות וחסרת סיכוי. אבל היא לפחות לא מנוגדת להשקפת העולם של נתניהו הקודם, כשר האוצר. אשר לרפורמות במבנה המשק (חשמל, תעופה, מקרקעין), חוזר נתניהו על תוכניותיו משכבר הימים. הוא רק שוכח שהרפורמות הללו, ברובן הגדול, כבר מצויות בשלבי יישום. לא מעט בזכותו, כשכיהן כשר אוצר רציני.

במרחק נגיעה מהבחירות, שינה נתניהו את עורו, ולא מעט מהאידיאולוגיה הימנית הלוחמנית שלו התחלפה בפוזה סוציאלית. בתגובה לביקורת הציבורית הוא עורך את חשבון הקופה, מה יעלה כמה: העלאת קצבאות זקנה תעלה מיליארד שקלים; החזר מחצית מעלות התרופות לקשישים (העלות לפי חוק ביטוח בריאות) תעלה 600 מיליון; תשלום שכר לחיילים בשנת שירות שלישית תעלה 1.2 מיליארד (!); הגדלת הסובסידיה לשכר דירה בדיור ציבורי ולתחבורה ציבורית (המסובסדים כבר כיום) תעלה עד 400 מיליון; מס הכנסה שלילי למקבלי שכר נמוך - 500 מיליון; וביטול הדרגתי של שכר לימוד באוניברסיטאות יעלה 200 מיליון שקלים נוספים. סך הכל תוספת תקציבית: בין 4.8 ל-5.5 מיליארד שקלים נוספים לשנה. לשנה!

ועוד לא ספרנו ולא לקחנו בחשבון את העלות התקציבית של קיצוץ מס ערך מוסף, קיצוץ מס הכנסה, קיצוץ מס חברות...

מדובר בסכומים ענקיים, שלא ניתן יהיה לממן אותם אלא על-ידי הפחתה בהוצאותיה האחרות של הממשלה. אילו הוצאות? חברתיות, כמובן. מר נתניהו אמנם מייחס חשיבות רבה לחסכון תקציבי שיבוא כתוצאה מהפעלה נמרצת של שיטת המכרזים בקניות הממשלה, אך אלו תחזיות לחסכון שטרם הוכחו. בשלב זה, חוק המכרזים המורחב נתפש בשירות הציבורי כקללה ולא כברכה.



לפתע באמצע החורף, מדבר איפוא בנימין נתניהו על "קופה ממשלתית מלאה", כאילו יש בכך כדי להצדיק הוצאות חברתיות לא צודקות ולא מועילות וכאילו לא מעיק עלינו קודם כל החוב הציבורי הכבד מנשוא. אכן, לו היה כיום נתניהו שר אוצר, היה שולל את רוב ההצעות והתוכניות של ביבי ראש האופוזיציה.



http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3212673,00.html

"נקניק בחירות": מעי גס הממולא בפירורי לחם וממתקים, עם מעט מאוד בשר והרבה קשקושים. אישית, אני חש אכזבה גדולה. דווקא מנתניהו ציפיתי למידה של רצינות, אחריות ושיקול דעת בהצגת מצעו, ולא לתרגיל בכלכלת בחירות במובן הירוד של הביטוי. ציפיתי לשווא.

אם אתה לא נחסם, אתה לא קיים,,,