אני בן 16 וחצי כיתה יא'..
יש לי בעיה די מעצבנת...
אני נדלקתי על אחת הידידות הטובות שלי, כאילו מהממש טובות....
עכשיו הבעיה שלא היה לי ת'אומץ לספר לה וכל פעם שרציתי לספר צץ משהו אחר שמנע ממני לעשות את זה... ובתקופה הזאת שמתי לב שהיא מרגישה משהו לאחד החברים הטובים שלי... וכאילו באותו רגע שגיליתי והייתי בטוח בזה הרגשתי הכי חרא עם עצמי! באמת שזה ביאס לי את החיים הקטע הזה... ואחר כך היא באה ואמרה לי שהיא דלוקה עליו והיא לא יודעת מה לעשות עם זה... דבר שבכלל גרם לי להרגיש יותר חרא... אז לאט לאט למדתי לחיות עם זה, וכאילו הכרחתי את עצמי לשכוח... ובנתיים אני עשיתי מה שכל ידיד טוב היה עושה וזה לנסות לשכנע אותה ללכת לעשות עם זה משהו.. בייחוד שלי יש ניסיון עם זה כי אני יודע שזה יכול לאכול את הבנ'דם מבפנים שהוא נדלק על חבר/ה טוב/ה שלו והוא לא יכול לעשות כלום! זה מתסכל! בקיצור, בחודש האחרון הצלחתי לשכוח... אבל הייתי תמיד במלחמה עצמית כדי שזה לא יחזור! ויום שישי האחרון, הרגשתי בטוח בעצמי שעבר לי ואמרתי לה על מה שהרגשתי... אממממ היא הייתה בשוק כי היא ממש לא ציפתה לזה... אבל היא הייתה ממש מבינה בקטע הזה ואמרה שהיא לא תתן למצב להיות מביך ביננו...
אמרתי לה שאני פשוט לא אוכל להסתכל עליה, למרות שעבר לי והכל זה עדיין מביך אותי ברמות מטורפות ובייחוד בזמן שאני מפחד שזה יחזור..! יום שבת הייתי עם בתדודה שלי שפכתי לה ת'לב והכל והיא ייעצה לי שעדיף לי להפסיק את המלחמה ואם יחזור אז יחזור... אין מה לעשות... אז הפסקתי ת'מלחמה... ובשבוע הזה הייתי איתה כמעט כל יום במשך כל היום... ולא הרגשתי משהו מיוחד כאילו היא הילדה הכי חמודה בעולם ויש לה יציאות שכאילו גורמות לי לרצות 'לאכול אותה' אבל לא בקטע של אהבה או משהו סתם כאילו כי היא באמת חמודה... עכשיו הבעיה היא שבלי לשים לב תמיד יוצא לי להגיד הערות מביכות ליד מי שהיא רוצה... וזה הדבר הכי מגעיללללל שאני יכול לעשות בעולם! זה ממש מביך אותה ואני לא צריך לעשות את זה! אבל כאילו תמיד יוצא לי להגיד משהו ואז אני חושב על זה אחר כך ואומר פאקקק איזה מפגר אני ואז אני מבקש ממנה סליחה... אבל כבר לא נעים לי לבקש סליחה כי בשלב מסויים האפקט של המילה נעלם... וכאילו אני הבנ'דם שהכיייייייי מצטעערררר על כל הקטע המסריח הזה! אז כאילו ניסיתי לחשוב מה הייתי אומר על מישהו אחר שהייתי רואה שעושה את זה והגעתי למסקנה שזה היה אחד מ3 סיבות: או שהוא סתם זבל, או שהוא מקנא, או שהוא עדיין מרגיש משהו והוא מכחיש אז הוא גם עוזר לעצמו בכך שהוא כל הזמן מזכיר את זה...
ות'אמת אני לא יודע למה זה יוצא לי.... אז חשבתי על פתרון- פשוט להתרחק ממנה לפחות עד שאני אדע מה נסגר איתי... אבל אם אני מתרחק ממנה זה אומר שאני מתרחק מכל החברים שלי כי אנחנו תמיד מסתובבים ביחד... כמה שקשה לי אבל כאילו זה הפתרון הכי טוב שאני רואה שיכול לעצור את ההתקפת גועל שאני נמצא בה...

ועכשיו עוד שאלה- אותו חבר שהיא דלוקה עליו, אני די בטוח מאוד שהוא גם מרגיש אליה משהו, ולא רק אני חושב ככה, אבל היא לא רוצה ללכת לעשות עם זה משהו, ואני מכיר ת'הרגשה ואני יודע שזה אוכל אותה מבפנים כל הקטע הזה... ואני יודע שגם אם הוא מרגיש משהו הוא ב-ח-י-י-ם לא יעשה משהו כי הוא פשוט לא יכול לבוא ולהגיד לה... (סיפור ארוך)
אני כבר הרבה זמן חופר לה שתעשה עם זה משהו כי אני יודע שאם היא תמשיך ככה היא תשתגע... כמו שאני השתגעתי... עכשיו אין לי מושג איך לשכנע אותה שתעשה משהו.. כי לדעתי היא ילדה באמת מדהימה ואני חושב שמגיע לה שיהיה לה מישהו...

טוב אז סליחה על החפירה.... ותודה מראש על התגובות (אם יהיו... =\)

מה שאתה צריך לעשות לגבי ההרגשה שלך ולגבי הפאקים האלה שנפלטים לך מהפה - זה תלוי לפי ההתרשמות האישית שלך ממנה. אם היא בחורה שיודעת להקשיב ויודעת להבין את ליבו של אדם, פשוט גש אליה ותדבר איתה על הכל בגילוי לב ואם תרגיש שאתה רוצה לבכות, תעשה את זה. פשוט ספר לה את כל מה שרשמת פה.
אם היא לא יודעת להקשיב והיא יכולה לפרש שיחה רגשית כזו כהתבכיינות מצדך, אז עדיף שלא תדבר איתה על זה ופשוט תן לזמן לעשות את שלו. תנסה לדבר על זה עם אנשים שכן מבינים. שיחה עם פסיכולוג/ית יכולה לעזור במקרה כזה.

בהצלחה ידידי

"My aim is to put down on paper what I see and what I feel in the best and simplest way."

--- Ernest Hemingway ---

אני דיברתי איתה על זה היום.... היא הייתה הכי מבינה בעולם... היא אמרה לי שהיא לא רוצה לאבד ידיד בגלל החרא הזה והיא לא מסכימה עם העניין... ואז היא אמרה לי אבל כאילו אם אתה צריך זמן לחשוב והכל אין לי בעיה כאילו מה שטוב לך...

בגלל זה אני לא יודע מה לעשות! כי היא נמצאת בקבוצה של החברים שלי שאני כל היום מסתובב איתם ואם אני רוצה להתרחק ממנה אני צריך גם להתרחק מהחברים הטובים שלי...

תנסה למצוא דרך להתגבר על זה מבלי להתרחק. אם היא חשובה לך - אתה לא צריך להתרחק, גם אם אתה מרגיש את הצורך הזה.

"My aim is to put down on paper what I see and what I feel in the best and simplest way."

--- Ernest Hemingway ---

שלי על הקטע הזה אבל אני מעדיף לאבד את החברים שלי מאשר להמשיך להביך ולפגוע בה.
היא אחרי כל קטע כזה אומרת לי שהיא סולחת, אבל אני יודע שאני הייתי מתחרפן אם חבר טוב שלי היה עושה לי אותו דבר! אז בנתיים החלטתי לא להתרחק, נראה אם אני מצליח לשלוט על זה, אם לא- אני אצטרך להתרחק...

מישהו יכול בבקשה להגיד לי איך אני יכול לשכנע אותה ללכת ולעשות עם מה שהיא מרגישה?
כי באמת כמה שמעצבן לי להיות זה שצריך לשכנע אותה אבל כאילו אני לא ממש רוצה שהיא תגיע למצב שאני הייתי בו שזה ישב לי על הלב כמו אנ'לא יודע מה ועד שחשבתי ללכת אליה התחלתי לשים לב שהיא מרגישה משהו למישהו אחר... ואז זה עוד יותר עיצבן אותי!

תודה