שלום רב לכולם!

שמי שחר לוי, ראשית אני רוצה להודות לאיציק iaf-man שהפנה אותי לאתר שלכם.

אני מגיע לכאן מכיוון שהבנתי מאיציק שאכול לקבל מכם עזרה.

אני סטודנט באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ואני מבצע עבודת מחקר על מוזיאון חיל האוויר.
הייתי רוצה לדעת מה דעתכם על המוזיאון. מה מוצא חן בעיניכם ומה דורש שיפור לדעתכם.
הייתי רוצה לשמוע דעות בכל מגוון התחומים כלומר מה דעתכם על מבנה המוזיאון הצורה שבה מוצגים המטוסים, האם נוח לכם לבלות שם, מה מושך אותכם למקום וכו'.
הרגישו חופשי להעלות כל דעה וכמובן ביקורת על המוזיאון.

עבודת המחקר היא רצינית והיא אמורה לעזור לשיפור המקום בעתיד. אז חישבו היטב מה היה גורם לכם לרצות ללכת לשם יותר מפעם אחת בשנה.
הרגישו חופשי להביע כל דעה, אנא אל תהססו גם אם יש לכם ביקורת קשה בנושא, גם אם זה הדבר הקטן ביותר.

בתודה מראש.

שחר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i163.photobucket.com/albums/t320/i_iaf/autograph6.jpg]

לא מבין על מה בדיוק אתה עושה עבודה?
ומה הקשר שלך למוזיאון
והאם יש לך כוח לשנות?


הדבר שהכי מפריע לי הוא רמת האחזקה הירודה של האווירונים!
אני לא בא בטענות לעושים בדבר ואני יודע שכסף לא גדל על העצים והמוזיאון מתקיים ברובו בתרומות.

ולמרות שעצם זה שהאווירונים תחת קיפת השמיים עוזר להפיק צילומים יפים וטבעיים יותר:







אך הדבר הכי חשוב לדעתי הוא בניית מבנה/בניין אחד גדול לאווירונים - כך ניתן יהיה להגן עליהם מפגעי מזג האוויר ולהגיע לרמת שימור גבוהה וארוכת טווח.
שלא לדבר על אפשרות הפעלת המוזיאון גם ביום גשום :-)

כרגע הם מזדקנים בקצב מואץ עצם היותם חשופים לפגעי מזג האויר.

הרעיון והביצוע הראשוניים היו טובים והקרדיט לטרנר שהיה מפקד הבסיס והיום ראש העיר באר שבע.
המוזיאון תפח מאוד וכמות המשאבים לאחזקת ושימור המטוסים לא עלתה בהתאמה.
ולכן אני וחברים חוששים שבעוד מספר שנים לא גדול יהפוך המוזיאון לערימת גרוטאות עם עצים יפים
ושלטים בלבד.
כל מוזיאון אוירי שמכבד את עצמו משמר מטוסים במצב טיסה או קרוב לכך ככל הניתן על מנת שיכבדו
את הסמלים על הזנבות ואותנו שבאים לחלוק להם כבוד.
הכל עיניין של כסף - קפיש.

מחקר מעמיק ומפורט בנושא כבר בוצע ע"י סוציולוג בסיס חצרים.

הדו"ח עב הכרס..... נגנז כצפוי.

אם תפנה אלי בפרטי - אוכל לסייע במעט...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ולעניין:

נכתב כאן כבר על ידי חברי הפורום על מצב המוצגים ורמת האחזקה שלהם !
לי פרט להבעת הסכמה מלאה עם כל מילה אין מה להוסיף בנושא .
דבר אחד שבכל זאת ראוי לשיפור ואף כתבתי על כך בעבר בסיום של ביקור במקום (הייתי נאיבי כששלשלתי את הנייר לתיבת הפניות ) הנו רמת ההדרכה !!!

לא ייתכן שהמדריכה החביבה שמלווה את הקבוצה תתיחס לאנשים בוגרים שגם מביעים עניין ושואלים שאלות "קצת פחות סטנדרטיות" כפי שהיא מתייחסת לילדים בכתה ו' !

נראה שרמת ההדרכה במקום היא אחידה לכל שכבות האוכלוסייה וזה לא משנה כרגע אם קבוצת המבקרים מרכבת מילדי בית ספר יסודי או בוגרי טכניון.
המדריכות פשוט מדקלמות את המלל באופן כמעט אוטומאטי כפי שהן למדו כנראה מקודמותיהן בתפקיד ואם נודה על האמת .... הן לפעמים גם טועות (בעיקר שהן נשאלות שאלות שקצת סוטות מהשאלות שהן כנראה הורגלו אליהן) !

כשמדריכה מטעם מוזיאון חיל האויר מתחילה את ההדרכה בשאלה "...F 16 ישראלי ו F 16 סורי נלחמים עכשיו אחד נגד השני, מי לדעתכם ינצח? ".... תסכים איתי שזה לא נשמע כ"כ טוב !


למען ההגינות אוסיף רק כי הטענות שהעלתי כאן הן בעקבות שני ביקורים שערכתי במוזיאון במהלך השלוש שנים האחרונות (כשהבעיות חזרו על עצמן בכל פעם) ומכאן שמדובר בשתי מדריכות מתוך "מאגר" המדריכות של המוזיאון שאני מקווה כי רמתן גבוה יותר.

בהצלחה ואל תתיאש ...

לבני.

מעבר למה שנאמר,על מצב המוצגים,ההדרכה,וכו' וכו', אני באופן אישי תמיד בודק את רמת חנות המוזיאון בעיקר במוזאונים שכאלו- המצב כאן- מחפיר.
תייר מזדמן שרוצה לרכוש אומנות אוטנתית הקשורה בחיל,כרזות,דגמים,חולצות,וכו' לא ימצא כאן אלה דוגמית עלובה ולא מחמיאה.
באותו עיניין -החנות במוזיאון השריון בלטרון מתאמצת קצת יותר בנושא,אולם גם שם עדיין לוקה בחסר.

הדגש בהדרכה במוזיאון הוא יופיה של המדריכה והמדים הצמודים שעוזרים "בהטעיית הלקוחות"
כאשר ח"א יכשיר מדריכות למוזיאון כמו מדריכות החברה להגנת הטבע למשל אני מאמין שתקבל תשובות עניניות והסורים יחזרו לטוס במיגים .
גם יפה גם אופה - נו באמת.....

מוזאון חיל האויר מזכיר את מהלך חייה של חברת סטארט-אפ
בהתחלה צריך יזם נמרץ שיקים את העסק, אבל אם החברה מצליחה וגדלה צריך לפעמים להחליף אותו במנהל מנוסה יותר, כי לא כל יזם מסוגל או רוצה לנהל חברה גדולה.
בהקמת המוזאון מגיע מלוא הקרדיט לטרנר, שהצליח לאסוף מטוסים ישנים שהיו מפוזרים בבסיסי חיל האויר ולפחות חלקם מוזנחים. עובדה שאף אחד לא ניסה זאת לפניו או שלא הצליח.
אבל שלטונו הארוך במוזאון מהווה כבר מזמן לפיתת חנק - אף אחד אחר לא יכול לעשות שם כלום, והוא עצמו כנראה מיצה את עצמו ולא מתעניין בעתיד המטוסים.
מסקנה (עצובה) - רק החלפתו, ואולי הקמת קבוצת תמיכה ויעוץ של אוהבי מטוסים, תצליח לשנות משהו.
כמובן הדבר החשוב ביותר הוא בניית סככה (לפחות) כדי להציל את המטוסים מהשמש והחול.

אכן פתיחת פצעים.
כל מי שאמר צודק.אין לי מה להוסיף חוץ מזה שצריך לאזרח את המקום בדחיפות.ואם אתה עושה איזושהיא עבודה,זו צריכה להיות מסקנתך הסופית.הנימוקים הם כדלקמן:
כל הקשר עם חיל האויר אינו עובד טוב ולא טוב למוזיאון.גם עצם זה שהמוזיאון הינו יחידה צבאית על כל המגבלות-מזיק.
גם ההתעסקות וההשקעה הכספית בגידול עצי פרי,מסיקת זיתים וגידול בעלי כנף-לא מוסיף ואף גורע,ולא מוסיף למוטיבציה של החיילים המשרתים במקום.
ויש עוד המון דוגמאות.אם תרצה פנה אלי באישי וניצור קשר.
העמותה הישראלית להסטוריה תעופתית-לכשתקום,תשים לה כמטרה בין היתר לשנות את פני המוזיאון וצורת הפעלתו למען עתיד טוב יותר לילדינו (ולמטוסינו ההסטוריים)

דווקא הרעיון של גידול בעלי הכנף העל שמם נקראים המטוסים בחיל היא יפה ומעניינת וקושרת את המוזיאון אל הטבע ואל ארץ ישראל כך שמי שבא לראות את המטוסים לומד גם משהו על הארץ שלנו והדבר נכון כפליים כשמדובר בילדים.

מעבר לזה אני יכול רק להצטרף לקריאה לאזרח מיידית את המוזיאון ולהעבירו לידי עמותה של יוצאי וחובבי חיה"א. הדבר גם יחסוך לצה"ל בעלויות האחזקה (שלא ברור לאן הן הולכות) גם ישחרר כוח אדם שלא מצדיק את המשכורת שהוא מקבל וכמובן יציל את המטוסים, שהם מרכז המוזיאון, מהתפוררות איטית וממושכת שחלקם כבר נמצאים בשלבים מתקדמים שלה.

מומלץ לאמץ את המודל של המוזיאון בלטרון עם גוף צבאי בתוך המוזיאון שיספק מדריכות מחיל החינוך כדי לחסוך בהעסקת מדריכים שכירים ולהקים במקום מרכז מידע לשימור מורשת החיל ותולדות התעופה בכלל להנאת המבקרים.

ציטוט:

דווקא הרעיון של גידול בעלי הכנף העל שמם נקראים המטוסים בחיל היא יפה ומעניינת וקושרת את המוזיאון אל הטבע ואל ארץ ישראל כך שמי שבא לראות את המטוסים לומד גם משהו על הארץ שלנו והדבר נכון כפליים כשמדובר בילדים.

מעבר לכך שמדובר בעיסוק הראוי יותר לגן חיות - מדוע לא להסתפק בצילומים של בעלי הכנף בסביבתם הטבעית?

הידעת שלשם כך הוענק אישור מיוחד למוזיאון להעסיק חיילים בגידול החיות?

ומה באשר לחיות שכלל אינן קשורות למורשת ח"א? למשל היען?

גם נושא תהליך הכשרת החיילים במקום דורש מחשבה רעננה. לא יתכן שהמדריכות בקורס ההדרכה (המדריכות של המדריכות) ינהלו ויכוח נוקב לגבי מועד תקיפת המטכ"ל הסורי - אם הנ"ל הובל ע"י ספקטור ואם זה קרה במלחמת ששת הימים או בשלום הגליל (התשובה הנכונה היא ארנון לבושין ומלחמת יום כיפור).

כבר שמעתי על לא אחד ולא שניים שבקרו במוזיאון, חשו שהמדריכה מבלבלת בשכל, ועברו לסיור עצמאי...

יש לא מעט מוזיאונים תעופתיים ברחבי העולם ומהם ניתן ללמוד לא מעט.

ביקרתי במוזיאון ההולנדי, ששוכן בסמוך לבסיס סוסטנברך וכולל שני הנגארים ותערוכה צנועה מחוץ למוזיאון. ועוד הנגאר שבו מרוכזת פעילות ייעודית לילדים.



שטח המוזיאון קטן משמעותית משטח המוזיאון בארץ וגם האוסף שלו מוגבר משמעותית - אבל זה לא רע - להיפך - כל אביזר מושקע ומטופח, ומטוסים שלא הצליחו לרכוש - מוצגים כדגמים או.... יוצרו כרפליקות מפיברגלס.... (ולא תבדילו בינם למטוס אמיתי עד שתגעו בהם)

המוזיאון מנוהל שם ע"י צוות קטן אך מקצועי שמורשת התעופה המקומית זורמת בעורקיו ולא רק הרצון לשמור על התקן. כך למשל מתוחזק המוזיאון ע"י אנשי צוות טכני שמעבירים במוזיאון את שנת השרות האחרונה שהם, וכן - הם רואים בשמור המורשת ערך עליון.

התוצאה:



וא - בערך שליש מזה של מוזיאון ח"א, וגם האוסף שלו הרבה יותר מוגבל - אבל:
כל קצין טכני, מחוייב לשרת את שנתו האחרונה במוזיאון או באחת משלוחותיו, ולהשקיע את זמנו ונסיונו בשיקום במוצגים.
לא קופצים מעל הפופיק ולא מגדלים חיות בחצר (יש ארנבות, אבל בהולנד זה בא עם האדמה)

וההדרכה מסתכמת בשילוט טוב ויעיל (שלט שכולל מידע על המטוס וגם צילומים ממהלך שרותו, ולא בגודל שמאיים על המטוס עצמו או שמפחיד את הצלמים).

מה שאין למוזיאון - מציגים בתמונות, ואת השאר - תוך שצ"פ הדוק עם ארגוני תעופה מקומיים (למשל מטוס ה-B-25 של המוזיאון - שייך לעמותה שבימים שאינה מופיעה איתו - היא מאחסנת אותו במוזיאון - המוזיאון מרוויח מוצג, והם חוסכים עלויות אחסנה).

ראו את התוצאה בעצמכם:

http://www.militaireluchtvaartmuseum.nl/

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

ציטוט:

דווקא הרעיון של גידול בעלי הכנף העל שמם נקראים המטוסים בחיל היא יפה ומעניינת וקושרת את המוזיאון אל הטבע ואל ארץ ישראל כך שמי שבא לראות את המטוסים לומד גם משהו על הארץ שלנו והדבר נכון כפליים כשמדובר בילדים.

מעבר לכך שמדובר בעיסוק הראוי יותר לגן חיות - מדוע לא להסתפק בצילומים של בעלי הכנף בסביבתם הטבעית?

הידעת שלשם כך הוענק אישור מיוחד למוזיאון להעסיק חיילים בגידול החיות?

ומה באשר לחיות שכלל אינן קשורות למורשת ח"א? למשל היען?

גם נושא תהליך הכשרת החיילים במקום דורש מחשבה רעננה. לא יתכן שהמדריכות בקורס ההדרכה (המדריכות של המדריכות) ינהלו ויכוח נוקב לגבי מועד תקיפת המטכ"ל הסורי - אם הנ"ל הובל ע"י ספקטור ואם זה קרה במלחמת ששת הימים או בשלום הגליל (התשובה הנכונה היא ארנון לבושין ומלחמת יום כיפור).

כבר שמעתי על לא אחד ולא שניים שבקרו במוזיאון, חשו שהמדריכה מבלבלת בשכל, ועברו לסיור עצמאי...

יש לא מעט מוזיאונים תעופתיים ברחבי העולם ומהם ניתן ללמוד לא מעט.

ביקרתי במוזיאון ההולנדי, ששוכן בסמוך לבסיס סוסטנברך וכולל שני הנגארים ותערוכה צנועה מחוץ למוזיאון. ועוד הנגאר שבו מרוכזת פעילות ייעודית לילדים.



שטח המוזיאון קטן משמעותית משטח המוזיאון בארץ וגם האוסף שלו מוגבר משמעותית - אבל זה לא רע - להיפך - כל אביזר מושקע ומטופח, ומטוסים שלא הצליחו לרכוש - מוצגים כדגמים או.... יוצרו כרפליקות מפיברגלס.... (ולא תבדילו בינם למטוס אמיתי עד שתגעו בהם)

המוזיאון מנוהל שם ע"י צוות קטן אך מקצועי שמורשת התעופה המקומית זורמת בעורקיו ולא רק הרצון לשמור על התקן. כך למשל מתוחזק המוזיאון ע"י אנשי צוות טכני שמעבירים במוזיאון את שנת השרות האחרונה שהם, וכן - הם רואים בשמור המורשת ערך עליון.
מעבר לכך - התייחסות מכובדת למוצגים - זוכה ליחס הולם גם מן הקהל. אם מוזיאון ח"א יעבור למוד הפעלה דומה למוזיאון ישראל - ההבדל יהיה מדהים!

מה תגידו על זה?



ההכרה בכך שיש להקים מבנה סגור, חילחלה איכשהו אל תודעת המוזיאון, למרות שעדיין יש מי שטוען שכשעומדים ליד המטוסים צריך לראות שמיים, אבל אז עולה מילת הקסם "תקציב" ובגללה גם הכל נתקע (אבינעם כבר אמר שהקשר עם הצבא - מעיק?)
גם הפניה לתורמים אינה מעשית בצור מאורגנת, ואת הרעיון להציב ארגז לתרומות ביציאה מהמוזיאון (ממש כמו במוזיאון ישראל) דחו על הסף מ"חוסר מכובדות".

מעניין כמה עולה לשקם כלי טייס ומוצגים וכמה עולה להקים מבנה ראוי? מה יהיו ההשלכות על הקמת מבנה מבחינת כמות המבקרים (למשל אלה שלא באים כי חם ושמש?)

אז גם עולה נושא הרס המוצגים ע"י סגל המוזיאון - גלגל האוויה שהמדריכות נוטות לעמוד עליו אולי כדי להמחיש עד כמה נדיר המטוס הזה שיש רק עוד אחד כמותו בעולם? או ע"י חילוץ מטוס מוסטאנג נדיר ע"י טרקטור - שגורם לקריעת הזנב מהגוף, או אם נסכם בדברי דמות בכירה במוזיאון:"אנחנו כנראה המוזיאון היחיד בעולם שעסוק בשיקום מוצגים שהוא עצמו הרס"...

כאשר אני אומר "התייחסות מכובדת למוצגים" אני מתכוון גם לנאמנות היסטורית. הנושא הזה השתפר מאד בשנים האחרונות. אנשים מילואים (מושג שכבר אינו קיים במוזיאון) ביצעו מחקרים (שבשלב מסויים נעלמו, כי מישהו מחק אותם מן המחשב) והשקיעו את זמנם באיתור מידע על מורשת המטוסים ותולדות השרות שלהם, סכימות הצביעה שלהם וכך גם תוקנו השלטים, נצבעו המטוסים בצבעים הנכונים (כלומר, אם האחראי על הצביעה לא העדיף גוון אחד על גוון אחר, משיקולי מלאי) וגם נרכשה מכונה לחיתוך מדבקות על מנת להדביק על המטוסים מדבקות אותנטיות שבדיקה קצרה היתה מעלה שהן קיימות מוכנות במלאי הבסיס (כן, פחות מ-5 דקות נסיעה מהמוזיאון)....

עכשיו נשאלת השאלה הגדולה:
כמה אנשים מפעיל המוזיאון?
כמה מהם הם אנשים מקצוע? (אני מתכוון לאנשים בסגל האוצרות)
כמה אנשים מבקרים במוזיאון בפילוח שבועי (כולם יודעים שיש "פיקים" בחגים - אבל מה קורה בשאר הזמן?)
מה עושות המדריכות בזמנן הפנוי (חוץ מלהתפשט)?

האם לא היה ראוי שבימים שבהם מבקרים במוזיאון אנשים בודדים (סתם יום רגיל) - יעסקו אנשים ההמוזיאון בתחזוקת המוצגים? (ניגוב אבק, רחיצת מטוסים ואיסוף פסולת כמשל)

האם לא ראוי היה לדאוג לתחזוקה טובה יותר של מתקני המוזיאון (למשל השרותים)

אולי הי כדאי להפנות את המדריכות למחקר מורשת ח"א והעברת השתלמויות יחידתיות ובכך גם להעשיר את הידע של המדריכות וגם לתגבר את צוות המחקר?

האם לא ראוי שהמוזיאון יופעל ע"י גורם אזרחי (שמושגי רווח והפסד יטרידו את מנוחתו) ובמקביל לבסס שת"פ עם גורמים אזרחיים שיוכלו לעשות דברים שהמוזיאון, כגוף צבאי, אינו יכול לבצע? (למשל אצל ההולנדים קיים שת"פ עם אגודות פרטיות שמפעילות מטוסים היסטוריים. אגודה פרטית שמפעילה מטוס B-25 במפגנים מיוחדים, מאחסנת את המטוס בהנגאר של המוזיאון בתקופה בה אינו טס. כך המוזיאון יכול להציג מטוס מתוחזק להפליא והאגודה חוסכת תשלומי חניה ואחסנה בשדה תעופה).

ראו את התוצאה בעצמכם:

http://www.militaireluchtvaartmuseum.nl/

הדרכה חוויתית - ניסו את זה פעם עם תאטרון צה"ל (?) - היה נחמד, אבל הופסק


אוסף נ"מ - אחד מכל אחד, מתוחזק כהלכה ומרשים


שוב - הדגם הוא על החוויה - חלקים מעניינים - לצד המטוס, שילוט הולם וצנוע ומסך עם קטעי ווידאו
(שימו לב לקהל - לא חובבי תעופה קלסיים... מה שמראה שכאשר מתייחסים למוזיאון כאל מוזיאון - יחס הקהל הוא בהתאם).


חנוך לנוער עפ"י דרכו. במוזיאון שלנו - אף ילד לא ידע למה מטוס טס, מה חלקי המטוס ומה עושה מטוס חוץ מרעש והיסטוריה.... הכרות מעמיקה לא רוכשים בישיבה בתא של צוקית ליד המשרד של טרנר


בוויטרינות שמאחור - כלי נשק מפורקים\חתוכים שמסבירים את אופן הפעולה של מקלע, טיל או פצצה, כיצד תפרו מצנחים וכיצד נראה סל הנצרים של תצפיתני האוויר של מלחמת העולם הראשונה (ויש בובות בלבוש אותנטי ו....אין עליהן אבק)


זה ספיטפייר מפיברגלס?!? יש גם מוסקיטו כזה...

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

הכוונות של בעלי העיניין טובות כנראה אבל חסר כסף והרבה כסף לתחזק מוזיאון מסוגו.
וכשבצהל מקצצים שעות אימונים עד לעצם אי אפשר לדרוש סככות למטוסים.
ארגון הטייסים האזרחיים בישראל לא מסוגל לטפל בניהול המוזיאון כיוון שהאגרה השנתית לא מספיקה
לקיים ארועים משמעותיים בתעופה האזרחית, לא כל שכן שמירת מוזיאון תעופה.

כמו שכבר כתבתי - תחזוקנ שותפת של המטוסים (צביעה, תקיוני קורוזיה וכד') - זולים יותר?
האם תביעה שתגיע על פציעת 50 איש בגלל קריסת הבואינג, על הנזק התדמיתי למוזיאון וחיל האוויר - היא חלופה טובה יותר לאי אחזקה?

מחקר הציפורים של יוסי לשם בוצע תחת הסיסמא: חיסכן בבטיחות הוא השקעה בתאונה....

המצב במוזיאון אינו שונה מהותית....

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

זו תופעה ידועה בישראל שבעת הכנת פרוייקט מדברים
קודם כל על הפירות, היעדים וההישגים הצפויים וכו' (מדברים בהתלהבות)
אח"כ על מה צריך לעשות ואיך (מדברים בהתלהבות)
אח"כ מדברים על ההשקעות (מדברים בפחות התלהבות)
בין המטרות לא מגדירים שהמקום צריך להישמר כפי שהוא היה כשנגמרה ההקמה
ועל תחזוקה שוטפת, על משק ונקיון, על הכשרה לדור הבא של הצוות וכו' לא מדברים כלל ואז, כשאין אחראי אין גם אחריות, אז לא יכול להיות שזה יראה כפי שזה היה נראה לכשהוקם

זו הסיבה שמוסדות ציבוריים נראים בישראל די מוזנחים

ותחשבו על זה (על תחזוקה שוטפת) בכל פעם שאתם יוזמים משהו (נכון גם בחיים הפרטיים)